פעם נוספת אני מרים הנביאה פונה אלייך בת אור יקרה.
התכוונני פנימה, שוב פנימה, ועוד פנימה.
הן התנועה החוזרת ונשנית היא אשר מולידה את זרע עצמיותך המקודשת, ניצוץ אור נשמתך, חלקיק אלוה השוכן בתוכך.
התנועה של הליכה פנימה אל עצמך זקוקה היא לתרגול יום יומי הייתי אומרת אינסופי שכן, הוויית המקור שלך היא אינסופית, זהו הסוד הגדול אשר נצור בתוכך ממתין להתגלות מזה עידנים.
נשמי פנימה, התחדשי, התקדשי !
מנטרה זו הנאמרת בגוף ראשון : " הנני נושמת פנימה, מתחדשת, מתקדשת ! ", נועדה לסייע בידך לעורר לתחייה את מקורות האור של נשמתך כמעין לחיצה על מתג החשמל המאירה את החדר.
אין משמעות הדבר, שלא תחושי מפעם לפעם את המאבק המתקיים בתוכך, את אותן הסחות דעת פנימיות וחיצוניות, אך עלייך לדעת כי הרצון, ההתמדה, והאומץ הן לך אבני דרך המבטיחות את תנועתך קדימה אף על פי ולמרות אותם כוחות שמושכים לאחור.
הולכת הנך בדרך ושאלות רבות בליבך.
אל לך לחשוש לשאול שאלות אשר אין להן תשובות לייתר דיוק, לעת עתה תשובות אין שכן, הפתרונים הראויים והמענים הנכונים נובעים הם מן הלב, לא מהמוח האנושי הצר מאותו שכל שהוא כשל.
צו שעה זו של חילופי עידנים הוא לאזור את העוז לזנק מן הקופסה לפתוח את הלב והתודעה, להסכים להתרחב אל האינסופיות, להתמסר לדרכים חדשות בלתי נודעות.
עלייך לדעת כי בעת הזו נבחנת הנך ביתר שאת בתעוזה של הלב. האומץ להצית את הסנה הבוער בליבך, את התשוקה להוסיף לחקור להעמיק, לשאול מתוך אהבת הבורא לא מספקנות אשר מובילה אל מבוי סתום.
בעת הזו חשוב ביותר להתרחק מקולות ציניים פקפקניים. אין לעשות זאת בדרך של מאבק המעלה אבק. הנכון הוא לגשת אל אותם היבטים נמוכים של נפש ברכות ונחישות, בחמלה ועוצמה. כל אימת, שעולה מחשבה שיש בה מן הפקפוק ואי האמון, בחרי במודע להקיפה שובל אור ולנשום ברוך אל מרכז הלב שלך, הן הנשימה היא הגשר המחבר בין הכלי האנושי לנשמה העליונה.
בשעה שצצות דאגות וטרדות, דמי בעיני רוחך סירה לבנה שטה במורד הנהר. חושי את הזרימה העדינה של המים, את משב הרוח הנוגע קלות במפרשים.
כשבלב עננה, הרגשה של חנק בגרון, קושי לנשום, הדמיה של סירה שטה באוקיינוס ביום גשום מועילה למיצובך התדרי. הישארי ממוקדת רגעים מספר במטר הגשם הנע מלמעלה למטה עד אשר תחושי כי חדל לרדת, את השמיים מתבהרים ואור השמש עולה.
באמצעות תרגילי ההדמיה המפורטים לעיל תוכלי לעורר את מקורות האור של נשמתך, לזכות בהזנה ישירות מהעליונים.
מהות הזמן הזה של ימות המשיח היא קריעת ים סוף התודעתית הכוונה, לפרוץ את התודעה המזדהה עם עצמי העור הסופי לטובת התודעה הנעלה המאוחדת עם עצמיות האור האינסופית.
צופן חבלי משיח מלשון ליבך חש ים קורא לך בת אהובה, להסכים להיות הטיפה המתמזגת עם האוקיינוס מתאחדת עם האינסוף.
הישמרי לך מן הסחף אחר המתרחש במציאות הגשמית. הקפידי מדי יום ביומו להאיר את נר התמיד שבמקדש ליבך. בוקר וערב דאגי להזנת האור שלך שכן, מנוחת הלב שלך מאזנת את גופך תורמת למיצוב התדרי של בני הבית.
מברכת אני אותך, להאיר את המקומות החשוכים הפנימיים והחיצוניים גם יחד, זהו מאמץ מודע הנעשה מדי יום, שעה ודקה, תמצית חופש הבחירה.
יש להישמר מלהקשות ליבך נוכח אותן בריות אשר בעת הזו של סיום עידן, בוחרות להיוותר רדומות בלתי מסוגלות, ככתוב בתהילים מזמור קט"ז פס' ז': " יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ ". הן הידיים והרגליים ניתנו לכם על מנת לנוע ולהניע, לפעול למען שיפור חייכם וחיי הזולת. את אלה הישנים הקופאים על השמרים קדמי בברכה: " הנך מסוגל/ת לנצח את הפחד מן הלא נודע לנוע אל החדש ".
האחוזים פחד נעים בין שיתוק לאובדן עשתונות. השיתוק ואובדן העשתונות הנם שני צידי המטבע, נובעים מן האשליה ששינוי צורה שווה אובדן מהות. חשובה המודעות כי הכלי משפיע על הצורה של המים אך אינו משנה את מהותם. לו יהי והאוחזים בפחד יתמירו את ה-בהלה ב-להבה, באש התשוקה להביא לידי ביטוי את מהות האור הנשמתית יצירתיות וחדשניות.
יסוד המים בבריאה מבטא את האהבה העליונה הכוח המניע את היקום. בבריאת העולם הבורא הפריד בין המים העליונים למים התחתונים כדי, שהאדם יהיה שותף אמת במלאכת הבריאה בבנייה של גשרים חדשים לחבר בין שמים לארץ: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן " ( בראשית א', ו' – ז' ).
היי ברוכה במנוחת הלב היא מנחת ה-love .