אני מרים הנביאה, מברכת אותך בת ישראל הקוראת שורות אלה, בחידוש הנביעה של מעיינות האור שבליבך.
מבקשת אני אותך להסב פנימה אל אותו גביע מוזהב הממוקם בין שתי ארובות עינייך ללב האור שלך השוכן בין שתי ריאותייך הימנית והשמאלית.
היוותרי ממוקדת ברגע הזה, בתנועת הנשימה שלך כאן ועכשיו.
אל לך לחשוש, מרחב אנרגטי זה מוגן הוא ובטוח עבורך של שקט מוזהב.
הן יודעת ושומעת הנני רחשי ליבך, אותו לב שלך אשר מזה זמן זועק הוא בשנתך, קולו נישא מעלה מן המחשכים הרדומים של תודעתך אשר בעת הזו מבקשת היא להתעורר, לאפשר לקולה של גאיה רוח האדמה להקיץ מתוכך.
הן יודעת הנך בת אהובה שזהו זמן הדמדומים. זמן זה שבין ערות לשינה נחווה לא פעם בתוכך כמאבק מתיש בין הכלי שהנך למהות אשר מתקיימת בתוכך, אותה מהות פנימית עלומה אשר תובעת את מקומה כעת, את המקום הנכון הראוי לו המתינה עידני עידנים שישה במספר.
אותה מהות פנימית מבקשת היא לשוב להתנקות, להתחקות אחר עקבותיה של נשמתך, ללכת אחריה, לצעוד את כל כברת הדרך הנצרכת.
זו העת בה נדרש ממך להפשיל שרוולים, לגשת אל המלאכה הפנימית בנחישות ללא היסוס, להסכים לשוב אל מקור עצמיותך הנצחית הרוטטת כמיתרי נבל, נבל מלשון נע לב וגם ניגון לב. לנוע אחר ניגונו של הלב לא עוד יגונו, להעיר לתחייה את צלילי נשמתך אשר נדמו עידנים.
בת יקרה, התדעי היכן בגוף נמצא המפתח אל ליבך ?
מונח הוא בצומת שבין שתי אוזנייך !
קוראת הנני אלייך אחות אור יקרה, לדמות בעיני רוחך אותך נועצת מפתח תדרי זה במרכז צ'אקרת הלב. הרגישי איך עם סיבסוב המפתח האנרגיה נעה כמערבולת, ומעיינות האור של ליבך מתחילים המה לזרום בקצב גובר והולך, עוד ועוד אינם חדלים לעולם שכן, נובעים הם מן המקור האחד העליון.
דעי כי הנך בטוחה בכל רגע ורגע. שערי הלב שלך מוגנים על ידי הבורא בכבודו ובעצמו, המאציל אנרגיית ריפוי נעלה אל מקדש ליבך, מחייה אותו ניצוצות אור זהובות.
נשמי נשמתך, חושי בתדר המוזהב העוטף את ליבך, הרגישי את הפעולה המתבצעת כעת של ניקוי ופתיחה, פתיחה וניקוי.
בהדרגה, הדחיסות האנרגטית בשתי אוזנייך משתחררת, מתנקזת דרך צינורות ליבך מטה אל בטן האדמה. עומס זה נובע מאותם רעשים, שלא לומר חריקות במציאות החיים אשר גועשת סביבך. אותן טלטלות במציאות החיצונית מפרים את איזונך. לא אחת מתייסרת הנך בשנתך, מתהפכת מצד לצד, לא מוצאת מנוח. שנת הלילה אשר נועדה להיטיב עמך, להוות מרחב של הרפיה והתמסרות, ריענון וטעינה בכוחות מחודשים בשלושת הרבדים של קיומך – הרוחני, הרגשי והפיזי, שובשה במידה רבה בשנה האחרונה. בדומה אלייך רבות מאחיותייך מחפשות תרופה, דרך להרגיע את הכאב, להשקיט את הנפש הסוערת, להשיב לעצמן את השמחה שאבדה סם החיים אשר ניטל באבחה מאז השביעי באוקטובר.
דעי אהובה יקרה כי באישון הלילה קרובה הנני אלייך במיוחד, מאותתת לך להדליק את נר התמיד במקדש הלב שלך.
זכרי כי זה איננו הזמן להילקח אל הייאוש, אל הדכדוך. זהו זמן רב חסד עתיר סגולות והזדמנויות מיוחדות במינן להן נשמתך ייחלה עידנים ושנים. עת זו קוראת לך ולאחיותייך לשוב הביתה אל המרכז הפנימי שבמקלעת השמש, להתאחד עם אורה של הנשמה למען בריאה חדשה על פני האדמה.
מפצירה הנני בך, להקדיש כמה רגעים ביום לצייר בעיני רוחך את דמותך עוטה היא גלימת אור לבנה, עטרת ראשך זר חבצלות, ובמקדש ליבך נר דולק.
נשמי פנימה, התחדשי, התקדשי.