עדכון אחרון: 30 יולי 2026
אהובים-יקרים, ברצוננו לבאר את הרובד הסמוי של פסוק א' שבפרשת "האזינו", ולהאיר את הרלוונטיות שלו להתעלותכם בזמן מיוחד זה של ימות המשיח ומעברי העידנים:
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים לב, א)
מעניין ששני הפעלים המורים על האזנה – "האזינו", "ותשמע" – מקדימים את שני הפעלים המורים על הדיבור – "ואדברה", "אמרי פי" – מהי משמעותו של סדר משונה זה?
הסדר שלפיו הפעלים המורים על האזנה קודמים לאלה המורים על הדיבור, נועד לעורר את בני ובנות ישראל לעצור לפני שמדברים, כדי לאזן את מה שמתכוונים לומר.
מכאן ששירת האזינו נועדה להורות לבני ולבנות ישראל את תורת האיזון של הדיבור – כפי שנרמז בצופן הביטוי "האזינו ואדברה" מלשון "איזון הדיבור".
לא בכדי בראשכם שתי אוזניים ופה אחד, הממוקם ביניהן מלמטה – מבנה אנטומי זה המדמה צורת גביע, נועד לעורר אתכם לכוח המשפיע והבורא של הדיבור, ועל האחריות הנובעת מכך.
שתי האוזניים, הימנית והשמאלית, מייצגות את "עיקרון האב" ואת "עיקרון האם" שבדיבור:
אוזן ימין מייצגת את העיקרון הזכרי של האמת והמוסר, החוקים והגבולות,
ואילו
אוזן שמאל מייצגת את העיקרון הנקבי של האהבה והחמלה, ההכלה והקבלה.
משמע, נקראים אתם ליטול אחריות על מוצא פיכם ולסגל דיבור המאזן בין הראש והמחשבה (העיקרון הזכרי) ללב ולרגש (העיקרון הנקבי) – כפי שנרמז בצופן "אוזניים" מלשון "איזון".
הלוא משה רבנו, מורה האנושות, נודע בהיותו "אשף הדיבור" – משום שניחן ביכולת ווירטואוזית לנוע בין דברי חיזוק ונחמה לבין דברי ניעור ותוכחה. כישרון ייחודי זה שלו נרמז בצופן המילה "גמגום" מלשון "גם וגם" – גם עידוד וגם תוכחה.
ברם, למרבה הדאגה, בעת הזו החברה הישראלית על כל חלקיה נגועה קשות בתרבות לשון "מקללת ומלקקת": מימין ההיבט השלילי של העיקרון הזכרי – דיבור משתלח הרומס את כבוד הזולת, ומשמאל ההיבט השלילי של העיקרון הנקבי – דיבור מחניף ומלטף את האגו.
ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי איזון הדיבור הוא המפתח לניסים ולבריאת מציאות במשותף עם הבורא.
על כן, אצל מתעלים אמיתיים מואר "הגביע הקדוש" המחבר בין שתי האוזניים לפה.
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בשמירה על היגיינת הפה.
לו יהי