עדכון אחרון: 5 אוקטובר 2026
אהובים-יקרים, בפרשת "לך-לך" מופיעה לראשונה מצוות ברית המילה:
"וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם…" (בראשית יז, יב)
כפי שיובהר להלן, למצוות ברית המילה משמעות רוחנית עמוקה, ואין מדובר בטקס אכזרי כפי שלעיתים חושבים בטעות.
חשוב לדעת שגוף האדם הבראשיתי היה ללא בשר עורלה. עם האכילה מעץ הדעת, "גוף האור האסטרלי" ("גוף הרגש הכוכבי", המהווה את הגשר שבין האדם לעליונים) 'צנח' ונכלא בגוף הפיזי. כתוצאה מכך, העור איבד מאיכותו הקורנת והמעודנת, ולאיבר המין הזכרי התווסף בשר עורלה.
זאת ועוד, עד לחטא הקדמון, צ'אקרת העין השלישית הייתה פתוחה, ולכן ערוץ התקשורת עם הבורא היה ישיר:
"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב, כה)
לשון הכתוב "ערומים" מלשון "עין מרום" – מרמז על צ'אקרת העין השלישית, הממוקמת במרכז המצח ומעל שתי העיניים הפיזיות. כיוון שעד לאכילה מעץ הדעת האדם והאישה היו מאוחדים עם הנשמה העליונה, לא התפתח אצלם רגש הבושה, השייך לנפש (האגו) ומבטא את תודעת הנפרדות.
הנחש, שהוכנס לגן עדן על ידי אלוהים, היה מורה רוחני ב'תחפושת', כפי שמרמזים שני הצפנים שבפסוק:
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים…" (בראשית ג, א)
צופן "ערום" הוא בהיפוך אותיות "מורה", וצופן המילה "שדה" הוא כינוי בשפת הרוח למרחב של חניכת אור – כלומר, הנחש, שהיה מלאך ה' ב'תחפושת', נועד ללמד את האדם ואת האישה עצמאות רוחנית דרך התנסות בבחירה חופשית.
רצון הבורא ללמד את האדם ואת האישה להבחין בין טוב לרע ובין אור לחושך מוצפן בשמו של המלאך – "הלל בן שחר" מלשון "אל לבן שחור".
וכך, הנחש, המייצג את הנפש (אישיות האגו), משכנע את האישה שהאיסור לאכול מעץ הדעת נובע מכך שאלוהים אינו חפץ בהתפתחותם הרוחנית משום שהוא תאב שליטה ושררה:
"כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה)
מכאן ואילך מחלחלת אצל האישה תודעה של מאבקי כוח ויחסי שליטה, והיא מפרשת בטעות את העובדה שנוצרה מאדם כאילו היא נחותה ממנו בבחינת מספר שניים.
משום שהיא רוצה לנסוק בסולם ההתפתחות ולהיות מעל אדם, האישה מתפתה לאכול מעץ הדעת – כפי שנרמז בלשון הכתוב "לעיניים" בהיפוך אותיות "נע מעל":
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל…" (בראשית ג, ו)
אלא שההפך קורה – גישתה התחרותית גורמת לאישה לאבד מאורה וליפול אל עורה. כלומר, "גוף האור" שזרח והקיף את "גוף העור" הצטמצם ונכלא בתוך גופה הפיזי.
כאשר מתחוור לאישה שהיא איבדה מאורה, היא משדלת את אדם לאכול גם כן מעץ הדעת כדי שלא יישאר מעליה בסולם ההתפתחות:
"…וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו)
"אם אני נפלתי, גם הוא ייפול איתי" – מתוך ניצול לרעה של כוח השפעתה כבת זוג, האישה חוטאת ומחטיאה, נופלת ומפילה.
אהובים-יקרים, לכל זמן ותקופה בחיי האדם יש את הידע והמזון הרוחני המתאימים – כפי שנרמז בצופן "זמן" בהיפוך אותיות "מזון".
כשם שחשיפה לתכנים של מבוגרים מזיקה לילדים צעירים, כך ניסיונה של האישה לקצר את הדרך ולעלות בתודעה בטרם עת הוביל לתוצאה הפוכה – כפי שנרמז בצופן "עץ הדעת" מלשון "דע עֵת".
כיוון שהציווי שלא לאכול מעץ הדעת ניתן ישירות לאדם, אלוהים פונה אליו ולא אל חווה:
"וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט)
צופן"איכה" מלשון "כָּהָה" – מרמז שבעקבות האכילה מעץ הדעת גוף האור האסטרלי הצטמצם, וכתוצאה מכך העור איבד מאיכותו המוארת והתכהה. מכאן שהדרך המיוחדת שבה אלוהים פנה אל אדם נועדה לעורר אותו לכך שאיבד מאורו ונפל אל עורו.
בהמשך, הכתוב מתאר שאלוהים הלביש את אדם ואת האישה בכותונות עור:
"וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא)
צופן "כתנות עור" מלשון "נותקת אור" – מרמז שבעקבות החטא הקדמון גוף האדם הבראשיתי איבד מאורו וחלו בו שינויים מורפולוגיים במבנה, בצורה ובצבע.
וכך, הגירוש מגן עדן שיקף את ההיפרדות מהאלוהי ואת הנפילה בתודעה – מהטבע המעודן של הנשמה העליונה אל הטבע הגס של הנפש הבהמית, כפי שנרמז בצופן "גן עדן" מלשון "גֶּן עָדִין":
"וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם, וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כג-כד).
אהובים-יקרים, בהתאם לחוק הקארמה והגורל, המכונה גם "חוק האיזון", קיים יחסישיר בין המעשה לתוצאה, בין החטא לעונש:
• תאוות האישה להיות מעל אדם הביאה להחלתו של עידן בסימן שליטה גברית ודיכוי של המין הנשי:
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז)
• רציית אדם את האישה על פני נאמנות לצו העליון הביאה להחלתו של עידן בסימן אובדן הקשר הישיר לרוח, בדידות והישרדות קיומית:
"וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ… בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם…" (בראשית ג, יז, יט).
אהובים-יקרים, קיים קשר רוחני-אנרגטי משלים בין מרכז הגרון לבין מרכז המין: צ'אקרת הגרון מייצגת את הביטוי המילולי, וצ'אקרת המין מייצגת את הביטוי המעשי.
לאור זאת, חטא אדם מסמל את הקרע בין מרכז הגרון לבין מרכז המין – היעדר הלימה בין דבר ה' שנמסר ישירות לו לבין קיומו הלכה למעשה.
לפיכך, בעקבות האכילה מעץ הדעת איבר המין הזכרי התכסה בבשר עורלה – סמל למיסוך התודעה ולחיץ שנוצר בין האדם לבורא, כפי שנרמז בצופן הכפול של המילה "עורלה"מלשון "רְעָלָה" וגם"עִוֵּר לה'".
ועוד, שמו הנוסף של איבר המין הזכרי – "מילה" – מרמז שהסרת העורלה היא קריאת השכמה לתיקון הניתוק שבין מרכז הדיבור לבין מרכז המין. שכן, עולם טוב ומואר תלוי ביישום דברי האל, בתמצית עשרת הדיברות.
הציווי האלוהי לקיים את טקס המילה בגיל שמונה ימים הוא קריאה לשוב הביתה אל המצב הטבעי של אחדות בין האלוהי לאנושי, כפי שהיה לפני האכילה מעץ הדעת:
• צופן"שמונה" בהיפוך אותיות "נשמה" – כלומר, להחזיר את שרביט ההובלה אל הנשמה העליונה.
• צורת הספרה שמונה מורכבת מעיגול עליון ומעיגול תחתון – סמל לאחדות בין רוח לחומר.
כיוון שמלכתחילה גוף האדם הבראשיתי היה ללא עורלה, אין הרפואה והמדע מצליחים להבין את תפקידה. זהו גם מקור האמונה שלפיה תינוק שנולד נימול, ללא עורלה, הוא סימן לברכה. מטבע הדברים, בעתיד לבוא, עם הריפוי והעלייה בתודעה של המין האנושי, יותר זכרים ייוולדו נימולים.
אהובים-יקרים, כיוון שאברהם אבינו הוא גלגול נשמתי ישיר של האדם הראשון, הציווי על ברית המילה ניתן ישירות לו. להלן סימנים המצביעים על קשר קארמתי נשגב זה:
• שני השמות, "אדם" ו"אברהם", נפתחים באות א' ומסתיימים באות מ'.
• האדם הראשון פתח את השער לתחילת מחזור האנושות הנוכחי. בהקבלה לכך, השם "אברהם" מלשון "ברא הם" מרמז על היותו אבי האנושות.
• אלוהים מפיל תרדמה על האדם כדי לברוא מצלעו את האישה:
"וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה, וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה…" (בראשית ב, כא-כב)
תיאור דומה להפליא של הירדמות מיסטית מופיע בקורותיו של אברהם אבינו:
"…וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם… וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה… וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יב-יד)
בחיזיון שלעיל, אברהם מתבשר שצאצאיו עתידים להיגאל ממצרים לאחר ארבע מאות שנה – רמז לכך שאברהם הוא גם גלגול של משה רבנו. להלן סימנים נוספים:
• "אברהם"מסתיים באות מ', ואילו השם "משה" נפתח באות מ' – בהלימה לחוקיות הקוסמית שלפיה "כל סוף הוא התחלה, וכל התחלה היא סוף".
• צופן "אברהם" מלשון "ה' בראם". בהקבלה לכך, צופן "משה רבנו" מלשון "השם בראנו".
אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים, פרשנות חז"ל נטתהלטשטש את חסרונותיה ולכסות על מגרעותיה של שרה אימנו. החשש היה שמא בנות ישראל יעתיקו ממנהגיה הרעים, בדומה לילד המחקה את התנהגות הוריו, שכן אין הוא בשל דיו להבדיל את עצמו מחסרונותיהם.
כיוון שבזמן זה של מעברי העידנים אתם נקראים להחליף תפיסות ישנות וילדותיות בראייה בוגרת ואחראית, חיוני להאיר באור האמיתי והנכון את דמותה של שרה אימנו.
אהובים-יקרים, בבחינה מעמיקה של הטקסט המקראי נחשף מכנה משותף לחווה ולשרה – תחרותיות וניצול מעמד.
מוקדם יותר בפרשה, אלוהים מבטיח לאברהם זרע בר קיימא, אך אינו חושף מתי תמומש ההבטחה:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע… וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר… כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ" (בראשית טו, ג-ד)
השנים עוברות, ושרה, שמאבדת סבלנות, מאיצה באברהם לשכב עם שפחתה:
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה…" (בראשית טז, ב)
מטבע הלשון "עצרני יהוה" מלמד על חוסר האמונה של שרה בחזון ועל עמדה שיפוטית כלפי אלוהים.
ועוד, לשון הכתוב "אולי אבנה ממנה" חושפת את המניע האמיתי והאנוכי של שרה – רצונה להיות אם כדי להעלות את מעמדה החברתי.
העיקרון של "דומה מושך דומה" פועל כאן – לאחר שהגר הרתה לאברהם, היא מתנשאת מעל שרה:
"וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית טז, ד)
במקום לבחון את עצמה, מניעיה ומעשיה, שרה משתלחת באברהם ומגלגלת אליו את האחריות על התנהגות שפחתה:
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (בראשית טז, ה)
אברהם, שאינו מעלה על דעתו ששרה תבחר בדרך העליונות והשררה, מעניק לה יד חופשית:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ…" (בראשית טז, ו)
מפאת כבודו של אברהם, הכתוב אינו מפרט כיצד שרה ניצלה את עליונותה ועינתה את שפחתה עד שהיא ברחה ממנה:
"…וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ו)
חווה ושרה שתיהן תחרותיות ומנצלות לרעה את מעמדן – חווה מתחרה באלוהים ובאדם ומנצלת לרעה את מעמדה כבת זוג. בהקבלה לכך, שרה מתחרה בהגר ומנצלת לרעה את מעמדה כגבירתה.
אהובים-יקרים, במהלך 2015 הוענק 'גלגל הצלה' אחרון למי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של חווה/שרה אימנו.
הושטת היד רבת הנדיבות והחסד ניתנה לה דרך זו המשרתת אותנו מקדמת דנא, כותבת שורות אלה.
למרבה הדאבון, היא בחרה במודע שלא לשעות לקריאה אחרונה זו, וכתוצאה מכך מעמדה הרוחני אבד לצמיתות.
בבחירה שלה להתפתח דרך קושי וכאב, במקום דרך הבנה ואהבה, היא גזרה על עצמה מסכת חדשה של גלגולים מתקנים עד לתום עידן זה.
אהובים-יקרים, החטא הקדמון מ"ראשית העידן" מורה על שני שיעורי מפתח שבעת הזו של "שארית העידן" כלל הנשמות נקראות ללמוד וליישם כדי להתרפא ולעלות בתודעה:
• חטא האישה – קריאת השכמה לנשים ולגברים כאחד להמיר תחרותיות וניצול מעמד באכפתיות ובאחווה.
• חטא אדם – קריאת השכמה לגברים ולנשים כאחד להמיר ריצוי קרובים בנאמנות לאמת הפנימית.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בלב שומע.
לו יהי