עריכה חדשה: 23 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, רבים חשים אינטואיטיבית שביחידת החיים הקודמת הם עברו את זוועות השואה, וחווים הצפות רגשיות, חלומות משונים ורגישויות בלתי-מוסברות לגירויים מסוימים (רעשים, ריחות, מאכלים, מראות, מקומות וכיוצא בזה). זיכרונות טראומטיים אלה, הטבועים במעמקי התת-מודע, צפים ועולים מחדש במטרה לדחוף אתכם לקחת אחריות על הטיפול העצמי והצמיחה האישית. מאז השביעי באוקטובר גבר הצורך בתהליכים עמוקים ומשמעותיים של ריפוי והתפתחות רוחנית.
אהובים-יקרים, מלחמת העולם השנייה עוררה אצל רבים השגות לגבי מהות האלוהות. יש שאף הרחיקו לכת וכופרים בקיומו של הבורא בטענה, שאילו היה קיים לא הייתה מתרחשת שואה. ברצוננו לבאר מן היסוד סוגיה זו,משום היותהקרדינלית להמשך מסע ההתפתחות והצמיחה האינדיבידואלי והקולקטיבי גם יחד.
אהובים-יקרים, פשטו במחנכם תפיסות קלוקלות והבנות עקומות שעל-פיהן זכות הבחירה החופשית משמעותה מתן היתר ולגיטימציה ל"איש הישר בעיניו יעשה", לפריקת עול והליכה אחר הדחפים ומאוויי הנפש. ברצוננו להתריע כי אין זה כך, שכן זכות הבחירה החופשית באה עם האחריות המוסרית לבחור נכון. מהות ההבדל בין ילד למבוגר היא שהילד פועל מתוך דחפיו ואינו רואה מעבר לעצמו, ואילו המבוגר מסוגל להביא בחשבון מכלול גורמים שהם מעבר לאישי, ולאימוד נכונה את ההשלכות והתוצאות של הבחירות והמעשים לטווח הרחוק. צופן בּוֹגֵר בסיכול אותיות גּוֹבֵר, מונחת כאן החובה המוסרית להציב את הערכים מעל הדחפים. האדם הרוחני האמיתי גובר מעל הרצונות האישיים וכובש את הדחפים הרגעיים לטובת שמירת המוסרי והטוב, והבטחת ההתפתחות העליונה שלו ושל הכלל כאחד.
אהובים-יקרים, בכתובים, שימוש פסול בזכות הבחירה החופשית מתואר כ"עשיית הרע בעיני ה'". מהות העוון הוא שימוש לרעה בכוחובאחריות שלכם מתוקף מעמדכם של "נזר הבריאה" – היותכם מוצבים למעלה בהיררכיית ההתפתחות מעל החי, הצומח והאדמה. צופן עוון בהיפוך האותיות נוע מלשון תנועה, מלמד שמוטלת עליכם חובת התנועה וההתפתחות המתמדת. להיעשות בני אדם טובים יותר ובכך להשפיע על העולם כולו, להפכו לעולם מתוקן אשר מתנהל בהתאם לחוקי הרוח האוניברסליים, בהתאם למערכת המוסרית של בורא עולם. לאורך העידן שמסתיים, הבעיטה בחוקי השמיים ומוסר האל גרמו לפגיעות של איש ברעהו וכן בחי, בצומח ובאדמה. סמל הכהונה העתיק, של החרב הניצבת אנכית ופונה מעלה אל השמיים, מבטא את המחויבות של בן האנוש להתיישר לחוקי האל. ברבות הימים, עם הנפילה בתודעה וההתרחקות מהשורשים הרוחניים, בני האדם החלו מפנים את חרבם האחד כלפי השני. היפוך משמעות זה, הפך את החרב מכלי כהונה לכלי מלחמה. צופן חרב הוא צליל הגייה חִבֵּר שפירושו איחד וגם חֵרֵב שמובנו הרס.
אהובים-יקרים, הגיע העת לשחרר תפיסות מוטעות כלפי האלוהות. חיוני להשיל תפיסה ילדותית ומיושנת של "שכר ועונש" הנובעת מעצמי הנפש הילדי והלא מפותח אשר תובע עבור עצמו בלבד, ואינו חפץ ליטול אחריות על מעשיו. עונשים הם התוצאות הטבעיות של הבחירות שלכם. מה שהנכם תופסים כעונשים הם אותם סמני דרך, אותןאזהרות מפני התוצאות הטבעיות שלבחירותיכם ומעשיכם, שכן צופן עונשים בסיכול האותיות שעונים, דהיינו שעונים מעוררים.
אהובים-יקרים, קהלת מלשון קוֹל עֵת, הלא הוא שלמה המלך החכם באדם, הורה:
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָלחֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג', א')
צופן לְכָל מלשון קול אֵל, ביחד עם המילה חֵפֶץ שמובנה רצון, מרמז שלכל זמן ותקופה ישנו רצון אלוהי ייחודי ומוגדר המציב יעד התפתחותי ספציפי עבור האנושות. האדם הרוחני האמיתי קשוב ופתוח למהות הזמן והעיתים המשתנות, ער לסימני הרוח וההכוונות המתקבלות ממקורות האור העליונים.
קהלת הוסיף ולימד:
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת י"ב, י"ג)
צופן יְרָא בסיכול אותיות ראי. האדם הוא חלק מאלוה בתוך גוף, על כן נועד להוות ראי לאורו של הבורא – לשקף במחשבותיו, רגשותיו, רצונותיו ומעשיו את פנימיות האל של החסד והאמת, הצדק והשוויון, האהבה והאחדות:
"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', ט"ו)
צופן לעבדה בהיפוך האותיות בו עֵד ה', משמע האדם מעיד על יוצרו כי בצלם אלוהים נברא. צופן לשומרה בהיפוך האותיות מורשה, דהיינו המורשה והמורשת הלוא הם חוקי הרוח אשר בתורת משה, בתמצית עשרת הדיברות. האדם נזר הבריאה אחראי להשפיע באופן חיובי, נכון ובונה על הסובב בבחינת האנוש, החי, הצומח והאדמה.
אהובים-יקרים, כאשר בוחרים הנכם שלא לנוע עם הזמן מבחינת המהות, היעד והייעוד הרוחניים, הלכה למעשה בוחרים אתם להתפתח מתוך סבל ומכאוב, שכן מה שלא נלמד בדרך ההבנה והאהבה יילמד בדרך הכאב והקושי.
אהובים-יקרים, במשך אלפיים שנות גלות, בקהילות יהודיות ברחבי העולם, מדי שנה בערב ליל הסדר עם סיום ההגדה, נישאה תפילה: "לשנה הבאה בירושלים". תפילה זו מבטאת את חזון נביאי האומה באשר לתקומתו מחדש של עם ישראל בארץ הקודש. אלא שלאורך הדורות, רבנים וראשי קהילות יהודיות, אשר נועדו להורות את השמירה על המורשת בד בבד עם הוראת החדש, נפלו למלכודת האגו של הקיבעון והקפיאה על השמרים. עליכם לדעת כי במצבים שכאלה, הרוח בוחרת להצמיח את שליחיה דווקא מקרב חלקים המעורים בחברה הכללית. צופן דתי בהיפוך אותיות יתד מרמז על אחיזה והיעדר נכונות לזוז, ואילו חילוני מלשון חלון, מצביע על פתיחות לרעיונות חדשים, קשב לרוח הזמן ולעיתים המשתנות.
אהובים-יקרים, הרצל, שהיה עיתונאי, משפטן, סופר ומחזאי, הכיר וידע שפות רבות (בין היתר צרפתית, איטלקית, אנגלית ויוונית), לא היה כבול לתפיסות או אג'נדות מסוימות. פתיחותו התודעתית סללה את הדרך להפיכתו לאיש בשורה. הרצל הביא את הבשורה ליהודים בגולה לפיה צו השעה הוא לשוב לארץ ישראל. בספרו "מדינת היהודים", הציג הרצל מתווה פרקטי למימוש החזון:
"במשך כל ליל גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלום מלכותם. 'לשנה הבאה בירושלים!' קראנו בכל הדורות. עתה הגיעה השעה להראות, כי בידינו להפוך את החלום לרעיון בהיר כצהרים" (הרצל, 2008, עמ' 41)
"התוכנית כולה בצורתה היסודית היא פשוטה עד מאד, ועליה להיות כן, למען תהיה מובנת לכל אדם…לאט לאט יצאו ובמשך עשרות שנים. בראשונה ילכו העניים שבעניים והם ישכירו את האדמה ליישוב. לפי תכנית מתוכננת מראש יסללו שם כבישים, יבנו גשרים ומסילות ברזל…" (הרצל, 2008, עמ' 51)
הרצל, שצפה את הסכנה הממשית האורבת לעם היהודי בהתמהמהות לשוב לארץ ישראל, הקדיש את חייו לעריכת מסעות ברחבי העולם במטרה לגייס כספים וכדי להשיג את תמיכת מנהיגי העולם וראשי הקהילות היהודיות ברעיון הציוני. למרבה הדאבון, הרוב המכריע של היהודים בעלי ההשפעה לא שעו לקריאות האזהרה של הרצל, שהתריע מפני האנטישמיות ההולכת וגואה באירופה ודחו (לעתים אף לעגו) את תוכניתו שנראתה להם אז מרחיקת לכת. הרצל הפך מהוזה לחוזה, כאשר תיעד ביומנו האישי מעין נבואה אודות הקמתה של מדינת ישראל בפרק זמן של חמישים שנה:
"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים, לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עבר. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול" (יומני הרצל, 3 בספטמבר, 1897).
אהובים-יקרים, רבים מעובדי האור שוגים לחשוב, שעם העלייה בסולם ההתפתחות סכנת הנפילה קטנה והולכת. ברצוננו להתריע ולעורר אתכם שהניסיון האנושי, לאורך העידן שמסתיים, מוכיח את ההפך הגמור. הרוב המכריע של שליחי אור, בעבר ובהווה, עם עליית קרנם וההתחזקות במעמדם נופלים למלכודת האגו של השליטה והשררה. מאותה נקודה ואילך,הםחדלים לשרת את רצון ההיררכיות העליונות (אף שמשכנעים את עצמם ואת תלמידיהם כאילו כן). מועלים בשליחותם, הם פועלים לביסוס מעמדם החומרי, בניית פולחן אישיות והפיכת תלמידיהם למשרתיהם במסווה של הוראה רוחנית-טיפולית וקיום החתימה הנשמתית הייעודית.
אהובים-יקרים, נפילה של מורה רוח חמורה שבעתיים מזו של אדם מן השורה, כיוון שבנפילתו הוא מושך מטה מעגל שלם של תלמידים שהולכים אחריו. בשלהי העידן הקודם אטלנטיס, הנשמה של היטלר הייתה כוהנת אור וחנכה מעגל של תלמידים ותלמידות אור. אלא שבנקודה מסוימת של השליחות, סטתה מדרך האמת של האור בשני אופנים עיקריים:
האחד, ניצול המעמד הרוחני כדי להזין יחסי ריצוי ותלות, סגידה וצייתנות בקרב תלמידיה.
השני, חילול האנרגיה המינית על ידי הפרדתה מרגש האהבה והוקעתה מהמעוז האינטימי המקודש של הזוגיות. למרבה הזעזוע, היא הנהיגה פעילות מינית בקבוצה/אורגיה באמתלה שמדובר בדרך לעלייה בתודעה. השסע שנוצר בזמנו בין צ'אקרת המין לצ'אקרת הלב, גרם לרצף של שיבושים ועיוותים באבולוציה האנושית. בעת הזו של אחרית הימים וחילופי העידנים, בני האנוש נקראים לתיקון הניתוק שבין המין ללב.
אהובים-יקרים, למעט מעגל של 12 תלמידי ותלמידות אור, אשר ניצלו בדרך נס בהובלתו של מנו, גדול מורי מתקדשי האמת, יתר בני ובנות אטלנטיס נספו באסונות ובפגעי המים שפקדו את היבשת והביאו לשקיעתה המוחלטת. הדמיון לסיפור המקראי של נוח והמבול איננו מקרי, שכן נוח הוא גלגול נשמתי ישיר של מנו: מנו מסתיים באותיות נ' ו' ואילו נוחנפתח באותיות נ' ו', בהלימה לחוק הקוסמי לפיו "כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית".
אהובים-יקרים, לאורך יחידות חיים רבות מאז אטלנטיס, לרבות בפרק החיים הנוכחי, נשמה זו של היטלר, פעם אחר פעם שבה לסורה. בהלימה לחוקיות העכשווית של 'הסרת הצעיפים', ברצוננו להאיר את גלגוליו התנ"כיים של היטלר, וכן לספר אודותיו היום מבלי לחשוף את זהותו.
אהובים-יקרים, התיאור של בריאת העולם בספר בראשית פרק א', מתייחס לעידן זה ולתחילת מחזור האנושות הנוכחי. פרק ד' מתאר את קורותיהם של האחים קין והבל. הכתוב מציין שקין היה עובד אדמה, ואילו הבל היה רועה צאן. מסופר שכל אחד מהאחים הביא מנחה לאל, אולם האלוהות מקבלת את מנחתו של הבל ואת מנחתו של קין אינה מקבלת:
"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה, וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ, וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', ג' – ה')
צופן מחלבהן הוא מנחה לב, מרמז שהמנחה של הבל מבטאת את אהבת הבורא והכרת התודה. לעומת הבל, קין מביא מנחה בניסיון לרצות ולמצוא חן בעיני אלוהים, לקנות לו מעמד מועדף אצל הרוח. צופן קין מלשון קִנְיָן וגם קִינְאָה. האלוהות, משום שיודעת את כוונותיו הנסתרות של קין, אינה מקבלת את מנחתו.
אהובים-יקרים, האלוהות, אשר עדה לסערה הפנימית בנפשו של קין, לרגשות הזעם והקנאה הגואים בתוכו, מזדרזת להורות לו את המפתח לריפוי ולהתמרה של רגשות השלילה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ"(בראשית ד', ו' – ז')
צופן תֵּיטִיב, בסיכול אותיות תַּבִּיט, דהיינו להישיר מבט אל הרגשות הנמוכים של הזעם והקנאה. הנכונות להעלותם למודע, על מנת לעבוד עימם ולְעַבֵּד אותם, סוללת את הדרך להתמרה ולהתעלות מעליהם, כפי שנרמז בצופן המילה שְׂאֵת, מלשון התרוממות. ברם, הסטת המבט מרגשות השלילה, אי הכרה בקיומם והיעדר הנכונות ליטול אחריות עליהם, מנציחה מצב של מאבק פנימי תמידי. לשון הכתוב: "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו", מתריעה כי הניסיון לדחוק את היבטי הצל ולקוברם עמוק פנימה הוא מסוכן, מפני שאותם כוחות תת-הכרתיים פועלים כמעין לבה של הר געש המתעתדת לפרוץ.
אהובים-יקרים, קין, אשר אינו שועה לאזהרת הרוח, רוצח את הבל אחיו ומשלה את עצמו שירש את מקומו ויהיה בחיר ה'. האלוהות, שמנסה לעורר בקין רגש אחריות על החטא הנורא, פונה אליו בשאלה:
"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ…" (בראשית ד', ח' – ט')
"שדה" הוא כינוי בשפת הרוח למרחב של חניכת אור, מובלע כאן רמז אודות תפקידו הייעודי של הבל להיות לקין מורה אור. אלא שקין מתנער מאחריות ובועט בערך הקוסמי העליון של האכפתיות לאחר:
"…וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד', ט' – י').
השיעור הנשמתי של קין הוא לנקות את רצון הנפש האגואי של הלקיחה לעצמי: קין בסיכול האותיות נקי וגם ינק שמובנו שאב. לעומת זאת, צופן הבל מלשון לב ה', מעיד על אדם המצוי בברית אהבה ואחדות עם הבורא.
אהובים-יקרים, קין הפנה עורף לבחירת האלוהים בהבל אחיו להיות האחד. בגלגולו שלאחר מכן, בדמות פרעה, הוא חזר על אותו משגה קארמתי – צופן פרעה מלשון עורף ה'. פרעה המלך מעביד בפרך את העבריים במטרה למלא את שאיפותיו המגלומניות של ביסוס מעמדו כשליט החזק ביותר בעולם. עם תום האשראי הקוסמי עבור פרעה לתקן דרכיו, האלוהות מבשרת לו כי ההובלה הרוחנית עוברת למנהיג חדש אשר עתיד להיוולד מקרב העם העברי. פרעה שחושש למעמדו מנסה בכל כוחו למנוע מהתוכנית האלוהית לצאת לפועל לכן גוזר לשלוח ליאור את הזכרים הנולדים לנשים העבריות. פרעה מסווה מעמו את הסיבה האמיתית לגזירה באמתלת שווא, שהעם העברי מהווה איום לביטחונה של מצרים בבחינת גיס חמישי:
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א', ח' – י')
למרות שפרעה מנסה לסכל את התוכנית האלוהית, יד הגורל מנווטת את השתלשלות המאורעות באופן כזה שמשה גדל בארמונו, מתחת לאפו!
אהובים-יקרים, מרדכי היהודי הוא היחיד מכל היהודים בשושן הבירה שמסרב להשתחוות להמן. אם כן, מדוע המן זומם להשמיד עם שלם בשל אי-ציות של אדם בודד? השנאה והרדיפה של המן את היהודים, שורשיה במחזור חייו הקודם בדמות פרעה. הדמיון העצום שבין השעבוד בפרך של העם העברי במצרים מלפני למעלה משלושת אלפי שנים, למחנות העבודה בכפיה בימי מלחמת העולם השנייה, הוא איתות לכך שהיטלר הוא פרעה! היטלר הנהיג עבודה בכפייה במטרה לחמש את גרמניה בנשק ולהפכה למדינה המובילה בתחום התעשייה והכלכלה. היטלר הסווה את שאיפותיו לכבוש חלקים באירופה ובעולם בעודו מהתל במדינות המערב, מציג עצמו כמנהיג שוחר שלום, וחותם הסכמי ידידות עימם.
אהובים-יקרים, כפי שהארנו מוקדם יותר בתמסורותינו "מעגל תשורת רוחות העמים", העם הגרמני מקושר לצ'אקרת הכתר. לפיכך, תפקידו הייעודי על פי תכנית המקור האלוהית הוא גילוי סודות האלכימיה: פיתוח של ידע רוחני שבאמצעותו ניתן לרתום אנרגיה כדי לשנות חומר. אלא שהאומה הגרמנית הלכה והתרחקה מתפקידה הייעודי. הגרמנים, שלא השכילו לגבור על רגשות התבוסה במלחמת העולם הראשונה, נהו אחר מנהיג כוחני ואפל. היטלר עשה שימוש בידע אזוטרי מחייו הקודמים באטלנטיס, במטרה ליצור כוח השפעה דמוני ולשלוט בעמו. בהמשך לכך קיווה להפוך לשליט החזק בעולם. יחד עם חבר מרעיו, היטלר הקים מקדש שחור במקום המכונה "מאורת הזאבים". במקום הוצבו קריסטלים וסמלי כהונה במצב הפוך/מוטה, כדוגמת סמל צלב הקרס שהוא למעשה הטיה של סמל עתיק יומין המופיע בדתות ותרבויות שונות, ובמקורו מסמל חיבור לשפע ומזל.
אהובים-יקרים, ייעודו המקורי של פרעה היה לשלח לחופשי את בני ישראל ובדרך זו לפתוח את השער להפצת תורת האור באזור אגן הים התיכון. בדומה לפרעה, ייעודו המקורי של היטלר היה לפתוח את השער ליהודים בגולה ובדרך זו לאפשר את הפצת תורת האור ברחבי אירופה. שיעורו הנשמתי של היטלר היה לתקן את העויינות והרדיפה שלו את העם היהודי מיחידות חייו הקודמות בדמות פרעה והמן הרשע.
אהובים-יקרים, במצרים, לאחר נס קריעת ים סוף פרעה לקה בטירוף הדעת. בפרס, המן הרשע ובניו נתלו על העץ. נשאלת השאלה, ומה באשר לגורלו של היטלר? ברצוננו לתקן את העיוות ההיסטורי, ולחשוף שהתאבדותו בויימה על ידי חבר מרעיו אשר רצו להסוות שמנהיגם מת מהתקף שבץ .(stroke)התקף השבץ היה התערבות ישירה של "האורים", הלוא הם ישויות הגורל מטעם ההיררכיות האלוהיות. למותו של היטלר קדמו אותות אזהרה בצורת תסמיני גוף בלתי מוסברים, מעין שיתוקים בידו. ניתן להבחין בסימנים של זה בסרטוניו המאוחרים: ידו האחת דוממת ובמנח 'תלוי', והוא חדל להניע את שתי ידיו באופן נמרץ ונלהב כפי שנהג לעשות קודם לכן בהופעותיו בציבור.
אהובים-יקרים, דרך החושך היא הסתרה. לא בכדי, פרטים אישיים אודות היטלר הורחקו מעיני הציבור, והוסוו על ידי המעגל הקרוב. כמעט כל דבר בחייו של היטלר לוטה בערפל, לרבות נטיותיו המיניות ודי לחכימא ברמיזא.
אהובים-יקרים, ברצוננו להאיר חלק נוסף בתצרף הנוגע לקארמה התנ"כית של נשמה זו של היטלר. בדומה לפרעה שמיאן לשחרר את משה ובני ישראל, לבן הארמי, שמזהה בחושיו האינטואיטיביים שיעקב אבינו גדול ממנו רוחנית, רודף אחריו וממאן לשחררו:
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי" (בראשית ל"א, ל"ו)
מהכתוב ניתן ללמוד שללבן הארמי מעמד רוחני:
"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית ל"א, כ"ד)
אלא שלבן הארמי, בדומה לפרעה והיטלר, משתמש בידע הרוחני של מנהגי העבודה הזרה במטרה לקדם אינטרסים אישיים, ולכפות על המציאות את רצונותיו:
"וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (בראשית ל"א, י"ט)
צופן תרפים צליל הגייה טורפים וגם בסיכול אותיות מרתפים. דרך החושך היא לקיחה בסתר. לבן הארמי בסיכול אותיות נבל רמאי.
אהובים-יקרים, במסגרת פרויקט הענקת 'גלגלי הצלה' אחרונים לדמויות המפתח התנ"כיות דרך זו המשרתת אותנו מקדמת דנא, כותבת שורות אלה, במהלך 2013 ועד ינואר 2014, הושטה יד רבת נדיבות וחסד עבור מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של: קין-לבן הארמי-פרעה-המן הרשע והיטלר! למרבה הדאבון, בבחירתה לבעוט בגלגל ההצלה האחרון היא איבדה את מעמדה הרוחני לצמיתות, וגזרה על עצמה מסכת חדשה של גלגולים מתקנים. מאז סגירת ערוצי התקשור שלה, הידרדר מצבה הנפשי והגופני, והיא מתמודדת עם חרדות, התקפי זעם, טשטושי ראייה ושיתוקים זמניים במקומות שונים בגוף. היא מתאמצת להסוות זאת על ידי זיוף ארשת פנים חייכנית ו'מוארת', ואף מאלצת את הסגל הקרוב לה לעשות כן. קהילתה הרוחנית שבעבר מנתה אלפי תלמידים (ואמורה הייתה להוסיף ולגדול) התכווצה לעשרות בודדים.
אהובים-יקרים, בתמסורת הקודמת, "צופן פרשת נֹחַ: אכיפה שווה לקרוב ולרחוק", הארנו בהרחבה אודות הקשר הנשמתי הישיר שבין הבל-נח-מלכיצדק מלך שלם-אהרן הכהן ושלמה המלך. עתה, חפצים אנו להאיר נדבך נוסף בתצרף הקארמתי בנוגע לקשר של נשמה נאצלה זו לחוזה המדינה ואבי הציונות, הלוא הוא הרצל! להלן כמה מהסימנים המעידים על אמת מקודשת זו:
~צופן הרצל מלשון צֹהַר אֵל, מרמז על היותו נביא אמת
~שני השמות – הרצל, הבל – נפתחים באות ה' ומסתיימים באות ל', יחד מתקבל הל צליל הגייה אֵל (אלוהים)
~בשם הרצל חבוי צֹהַר, רמז לקשר לתיבת נח ("צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה…" בראשית ו', ט"ז)
~המילה הר שחבויה בשני השמות – הרצל, אהרן – מסמלת את "ספיראלת ההתעלות" במסע הרוחני, קרי את התנועה המעגלית מעלה אל עבר פרספקטיבה גבוהה.
~האות ה' מסיימת את שלמה ומתחילה את הרצל, בהלימה לחוק הקוסמי לפיו "כל סוף הוא התחלה וכל התחלה היא סוף".
אהובים-יקרים, חזון הרצל הוא כינון מדינה יהודית שמהווה סמל ומופת לחברה שוחרת משפט וצדק, שלום ואחווה. בעת הזו של ימות המשיח וחילופי העידנים, אומות העולם נושאות עיניהן אל עם ישראל שחתם ברית עם הבורא העליון להוות להן דוגמה חיה, משמע להורות לבאי עולם את תורת האור של האהבה והאכפתיות. בדרך זו, להוביל את גאולת האנושות והתעלות הפלנטה.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בפסיעה בנתיב האמת של האור.
לו יהי
ביבליוגרפיה
הרצל, בנימין זאב (1960). יומני הרצל. תרגום: יעקב וינשל, עריכה: אלכס ביין. ירושלים: מוסד ביאליק.
הרצל, ב. ז. (2008). מדינת היהודים ואלטנוילנד. תל-אביב: עם הספר.