אהובים-יקרים, אלה ימים שלא היו כדוגמתם לאורך העידן שמסתיים (ליתר דיוק לאורך שישה עידנים). הנכם באים בשעריה של תקופה מיוחדת במינה המכונה "פעמוני הגאולה". בזמן הזה מוענקת לכל אחד ואחת הזדמנות יקרה מפז – לצאת לחירות במלוא מובן המילה! להשתחרר מהכבלים והמשאות שהכבידו על הגוף-נפש שלכם ולחגוג את תפארתכם האלוהית. צופן גאולה: גו צליל הגייה Go שפירושו באנגלית ללכת והמילה אלוה (אלוהים), יחד מתקבל – להלך את האלוהי.
אהובים-יקרים, המפתח לגאולה או חלילה לאי-גאולה טמון בדיבור – בשיח ביניכם לבין עצמכם, ביניכם לבין הבריות, וביניכם לבין הבורא. צופן "פעמוני הגאולה" מלשון פֶּה מונע גאולה או פֶּה מניע גאולה, ובהלימה לעיקרון זה צופן "ביאת המשיח" מלשון "בריאת המֵשִׂיחַ", שכן הדיבור (הפנימי והחיצוני) משפיע ובורא את מציאות חייכם.
אהובים-יקרים, אלוהים ברא את העולם בעשרה מאמרות, להורות לכם שבדיבור טמון כוח מוליד ומפרה, בורא ויוצר. מותר האדם מן הבהמה הוא בדיבור. הדיבור הוא תמצית חופש הבחירה. בכוח הדיבור יכולים הנכם לשוות צורה לאלוהים. בשמירה על קדושת הפה והשיח, כיבוד הבריות וכיבוד הבורא, מסוגלים הנכם למשוך שפע וברכה, לפתוח שערי שמים ולהשפיע על העליונים. לא כן, כאשר בוחרים הנכם לטמא את הדיבור ולחלל את מוצא פיכם. דיבור פַּלָּצוּת, הנובע מתדרי הפחד וההישרדות שבמרכז התחתון שבגופכם (צ'אקרת המין), בורא מפלצות אנושיות בדמות מחבלי הנוח'בה וחמאס:
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כ"ג, ט"ו).
צופן עֶרְוַת דָּבָר מלשון עֶרְוַת דִּבּוּר וגם עֵרוֹת דִּבּוּר. חבויה כאן קריאה לעשיית חשבון נפש ובדק בית פנימי נוקב. חיוני לברור את שיוצא לכם מן הפה – האם הדיבור שלכם נובע ממרכז המין ומבטא תודעה של פחד והישרדות או דיבור שמקורו בצ'אקרת הלב היא מרכז האהבה.
אהובים-יקרים, השריפות אשר פוקדות אתכם לאחרונה אינן מקריות כלל וכלל. השריפות הן המשך ישיר של טבח השביעי באוקטובר, שבמהותו (אם כי לא בהיקפו) היה שואה של יום אחד. האסון הנורא בתולדות מדינת ישראל, אשר בו לאור יום נשחטו שלושה דורות בני משפחה אחת, היה תולדה ישירה של השיח האלים שפשט בחברה הישראלית בחודשים שקדמו לו על רקע הרפורמה המשפטית. השחיטה המילולית של איש את רעהו – ניבולי הפה, הגידופים, הקללות והנאצות הם כ"אש בשדה קוצים" תרתי משמע, שכן צופן שְׂרֵפָה מלשון "פֶּה שָׂרַף", וגם "פֶּה רָשַׁף" ואף "פֶּה רֶפֶשׁ" (טינופת).
אהובים-יקרים, המיקום הגיאוגרפי של השריפות בהרי ירושלים והשפלה מסמל את זילות הדיבור והשיח הנמוך שפשה במשכן הכנסת: צופן שפלה מלשון פֶּה שֵׁפֶל. ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי השיח הרומס והמבזה, המשתלח והמנאץ של שרים בממשלה ונבחרי ציבור הוא המקרו שמשקף את המיקרו. כמעט ואין משפחה בישראל אשר לא דבק בה סגנון הדיבור הפוגעני והלא-מכבד או בשפתינו "שיח הקְרָבוֹת": בין בעל לאישה, הורים לילדים, אח לאחות.
אהובים-יקרים, חופש הדיבור הוא הזכות לבטא בחופשיות ללא מורא ופחד כל מחשבה, רגש או עמדה שרוצים. אין פירוש הדבר שמותר לרמוס, להשפיל, לבזות ולהשתלח במי שעמדתו שונה משלכם. משה רבנו, מתקדש אמת ומשרת האל, נודע בהיותו "כבד פה וכבד לשון" במטרה להורות לכם את הקדושה שבדיבור – צופן "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" צליל הגייה "כַּבֵּד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן". חובה לשמור על שיח נקי ומכבד, לשים לב לדרך בה הדברים נאמרים – לסגנון ולאינטונציה, קרי לניגון היוצא מהפה.
אהובים-יקרים, אלוהים הוא מראה! תפיסתכם המודעת והלא-מודעת את אלוהים מעצבת את אופי החוויה שלכם את הבורא במציאות חייכם. מי אשר רואה באלוהים שותף אמת – בן ברית קרוב ואוהב, אכפתי ורב חסד, מגן ושומר, הגון וישר, כל יכול ואינסוף יצירתי – יחוש את נוכחות האל בחייו באופן הזה. מנגד, מי שמייחס לאלוהים תכונות של שררה ועליונות, היעדר שוויוניות ואי-צדק, שפיטה וענישה, יפגוש בחייו אלוהות נוקשה בלתי-מתחשבת. והכופר באלוהים? יחווה בדידות וריקנות בחייו.
אהובים-יקרים, דיבור אשר שש אלי קרב, שמַקְרִיב (במובן של קורבן) את טובתו העליונה של האחר במקום לקרבו אליכם, מרחיק מכם את הקדושה והגאולה שבחיבור הישיר אל מקור המקורות, הקדוש ברוך הוא.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בדיבור חפץ לב.
לו יהי