עריכה חדשה : 8 מאי, 2025
אהובים-יקרים, בפרשת "אמור", האלוהות אוסרת על הכהן הגדול להיטמא למתים, אף לא לקרובי משפחה מדרגה ראשונה:
"וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם, וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהוָה" (ויקרא כ"א, י' – י"ב)
ברצוננו להאיר את המשמעות הרוחנית של האיסור ואת הרלוונטיות שלה לזמן הזה של ימות המשיח ומעברי העידנים.
אהובים-יקרים, אין רוח הקודש חלה כי אם מתוך שמחה. אלוהים מצווה למשוח את הכהן הגדול, המכונה "הכהן המשיח", בשמן המשחה באזור הראש והמצח. מרכז המצח הוא מקום משכנה של צ'אקרת העין-השלישית, אשר אמונה על התקשורת עם מקורות האור העליונים, וצופנה הוא "שמחה": משחה בהיפוך האותיות שמחה, משיח בסיכול האותיות שמח!
אהובים-יקרים, צופן שימחה (כתיב מלא עם האות י') בהיפוך האותיות משיכה. תדר השמחה מושך כוחות של אור מהעליונים, מְמוֹסֵס את חומות הלב שנבנו שנים על גבי שנים, מחזורי חיים על גבי מחזורי חיים. אותם מבצרים פנימיים משבשים את זרימת האוויר אל הריאות ואת ראיית המסע האישי ממעוף הציפור דרך עיני הנשמה: צופן ריאות צליל הגייה רְאוּת. הנשימה היא הגשר שבין עצמי העור הבשרי לעצמי האור האלוהי, נשימה מלשון נשמה.
אהובים-יקרים, ככל שהלב נפתח, התודעה מתרחבת ומתאפשר החיבור אל מהות הנשמה העליונה. משתכללת היכולת שלכם לזהות את מתנות ההתפתחות וההזדמנויות לצמיחה באתגרים הנצבים בדרככם. בשונה מזה, תדר הצער מצר את הלב והתודעה: צער מלשון צר והאות ע' רמז לעין- השלישית. וכן, צער בהיפוך אותיות עצר – הצער עוצר את זרימת החמצן בגופכם.
אהובים-יקרים, שמחה אמיתית, הקרויה "שמחת אור", היא שמחה אשר אינה תלויה בדבר, קרי בהצלחה או בהישג כלשהם. השמחה העליונה נובעת מההכרה שהיקום והקיום מושתתים על עיקרון הרצף וההמשכיות: צופן שימחה בהיפוך אותיות המשיך וגם שמחה מלשון "סם חיים". באמת הדברים, שום דבר אינו מסתיים: המוות הוא השלה של המעטפת הבשרית ושיבה של הנשמה הביתה לעליונים. בזמן ההפסקות בין הגלגולים, הנשמה נערכת ומתווה את היעדים ומשימות ההתפתחות שהיא רוצה להגשים במחזור החיים הבא. כל יחידת חיים היא הזדמנות להמשך ההתפתחות והלמידה, החקר והגילוי. מפגשים קארמתיים מחודשים מהווים מרכיב מרכזי בתוכנית הנשמה. המודעות שישנה המשכיות בכוחה להעניק מזור ללב הדואב עבור מי שאיבד אדם קרוב. אנשים ונשים שעושים התפתחות רוחנית מסוגלים לחוש בנוכחות נשמות הנפטרים ובחיבוקן המנחם, אף לקבל מהן ולהעביר להן מסרים.
אהובים-יקרים, תפקיד הכהן הגדול היה להוביל את המודעות העליונה אודות המשכיות הנשמה. נאסר עליו להיטמא למתים מחשש שמא הצינור שהוא, קרי הכלי האנושי, אשר נועד להיוותר פתוח 24/7 להנחיות של מקורות האור העליונים, יאטם בעקבות רגשות הצער: צופן טמא בסיכול אותיות אטם. הרחקת הכהן הגדול ממנהגי האבלות נועדה לשמור עליו מפני הזדהות עם סופיות החיים הארציים ונפילה לאשליית המוות.
אהובים-יקרים, הכהן המשיח נועד להורות את החיבור לתודעת הנצח. טרום החטא הקדמון, האדם הראשון היה מאוחד עם עצמי האור הנצחי – צופן גן עדן מלשון גֶּן (חומר התורשה) ביחד עם המילה עדן מלשון עַד שפירושו נצח:
"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב', ט"ו – י"ז)
לשון הכתוב "מות תמות" אין הכוונה למוות פיזי כי אם למוות רוחני, דהיינו הנפילה מתודעת הנצח, שמזוהה עם עצמי האור, לתודעה של זמניות וסופיות החיים, שמזוהה עם עצמי העור.
אהובים-יקרים, המוות הוא שינוי צורה ותו לא, שחרור מכבלי הגוף והחומר וחזרה לצורת המקור טרם הולדתכם. ההתוודעות לעצמי האור שבכם, מהותכם האמיתית האינסופית, בכוחה לחולל טרנספורמציה ביחסכם למוות של עצמכם ושל אחרים ולפוגג רגשות פחד וצער.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בריפוי הלב.
לו יהי