עדכון אחרון: 11 מאי 2026
אהובים-יקרים, החוקים והמצוות אשר בתורת משה תכליתם להנחיל לעם ישראל, וממנו לאנושות כולה, את ערכי האור האוניברסליים של צדק ושוויון, אהבה ואחווה, שלום ואחדות.
תורת משה, בסיכול אותיות תורת השם (כינוי לבורא), הביאה בשורה חדשה לעולם אשר היה שטוף בעבודות אלילים, חמס, גזל, ניאוף, רצח, עבדות והקרבת קורבנות אדם.
תורת משה היא תורת האהבה, שכן היא מתריעה מפני ניצול של מעמד ומחנכת לאכפתיות כלפי החלשים בחברה, לסבלנות ולקבלת השונה, לערבות ולשותפות גורל, כמובא בכתוב:
"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב, כ-כא)
התורה היא מדריך מעשי לתיקון המידות כדי להשוות צורהעם נותן התורה – אלוהים שמהותו אהבה וחמלה, חסד ואמת, צדק ושלום, כמאמרו של נעים זמירות ישראל, דוד המלך:
"וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (תהילים פו, טו)
בראייה היסטורית-התפתחותית, עשרת הדיברות הניחו את התשתית למשפט המודרני. מכאן ש"ספר הספרים" הוא "ספר הנצח" – של עבר, הווה ועתיד.
אהובים-יקרים, רצון הבורא הוא שבני ובנות ישראל יקיימו את חלקם בברית הרוחנית מתוך אהבה ומרצון חופשי, לא מתוך פחד ומריצוי:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד, וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ, וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו, ד-ו)
שלושת הביטויים – "ואהבת", "בכל לבבך", "על לבבך" – מורים שאין האלוהות חפצה בשומרי מצוות פחדנים וצייתנים.
יחד עם זאת, כשם שבמציאות חייכם כאשר צד אחד מפר את חלקו בחוזה כלשהו (עסקי, שכירות או אחר) עליו לשאת בתוצאות,כך קורה כשבוחרים אתם להפר את חלקכם בברית עם הבורא.
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ… וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם… וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם… וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, ג-ו, ח-ט, יא-יג)
מנגד, הפרשה מתארת בהרחבה את הקללות שיפקדו את עם ישראל כתוצאה מאי-שמירת המשפטים והחוקים, לרבות מגפות ורעב, מלחמות וגלות:
"וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם, וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם… וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ… וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם… וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב… וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ… וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם… וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה…" (ויקרא כו, טו-יז, כ, כב, כה-כו, לג)
הדעה הגורסת שרשימת הקללות נועדה לזרוע פחד וציות עיוור לבורא, היא ילדותית ביסודה. נובעת היא מעצמי הנפש הילדי אשר מרוכז בעצמו ואינו מסוגל להביא בחשבון את המכלול השלם, זולת צרכיו ורצונותיו האישיים.
אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים, שהוא בסימן של נפילה מתודעת אור הנשמה, השתרשה בקרב המין האנושי תפיסה מסולפת וילדותית שלפיה אלוהים הוא תאב שליטה ושררה. בני האדם השליכו מהיבטי עצמי הנפש הילדי שבהם, המכונה אגו, על המקור האחד העליון.
באופן מצער ואירוני גם יחד, הראייה הילדותית לפיה כוח ושררה הם טבעו של האל, מושרשת אצל חילוניים ודתיים כאחד.
אצל החילוניים ייחוס תכונות שליטה ושררה לאלוהות מניעה אותם למרוד בחוקי התורה ולבעוט במצוות, ואילו אצל הדתיים הראייה הילדותית מניעה אותם לשמור את חוקי התורה והמצוות כדי לרצות את אלוהים.
עם ישראל, כילד צעיר, שאינו מסוגל לראות את התמונה הרחבה ולהבין את המשמעויות העמוקות, מתנדנד בין שני הקצוות – מרידה בסמכות האב העליון או רצייה שלו. כך או כך, שתי התנועות של המרידה והרצייה משקפות תפיסה ילדותית של החוקים והגבולות כמשהו חיצוני הנעדר חיבור ללב ולאמת הפנימית.
אהובים-יקרים, בזמן מיוחד זה של ימות המשיח ומעברי העידנים, נקראים אתם לשחרר תפיסות ילדותיות ולנקות מתוככם היבטי נפש של מרד וריצוי – הלוא הם שני צידי המטבע.
הגיע העת להתיישר לחוקי האור ולמוסר ה' מתוך ראייה בוגרת, אוהבת ואחראית. שכן, מציאות החיים האישית, הלאומית והעולמית היא תוצאה של אופן הנהגתכם בעולם.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ברוב חסד: נתן בו את כל מה שצריכים אתם לשם צמיחתכם הרוחנית והגשמית, מתוך אמון ותקווה שתנהגו באחריות. משל להורה שמכין לילדיו חדר מצויד במשחקים הטובים והמשוכללים ביותר, וסומך עליהם שישתמשו במשחקים באופן בונה ומועיל, ללא גרימת נזק ופגיעה זה בזה.
צופן קארמה הוא כִּמַרְאָה – כלומר, היקום כמו מראה משקף לכם את המניעים והכוונות, הבחירות והמעשים שלכם.
נוחות ואנוכיות, חוסר כבוד והיעדר אכפתיות, השתלחות ונאצה איש ברעהו, משתקפים במציאות חייכם בצורת שרשרת אסונות, בדומה לבומרנג הפוגע חזרה:
• מגפת הקורונה, בין השנים 2020-2022, שגבתה את חייהם של כ-12,000 איש בישראל.
• אסון מירון באפריל 2021, שבו נמחצו למוות 45 גברים וילדים.
• קריסת הטריבונה בבית הכנסת בגבעת זאב, בחג השבועות של מאי 2021, שבה נהרגו שניים ונפצעו כ-200.
• טבח השביעי באוקטובר 2023, בשבת שמחת תורה תשפ"ד, שבו נרצחו מעל 1,200 בני אדם ו-251 נחטפו.
• השריפות בהרי ירושלים והשפלה, בחג העצמאות תשפ"ה, שכילו אלפי דונמים של חורש טבעי.
• המלחמה המתמשכת עם חמאס, איראן וחיזבאללה שגבתה את חייהם של מאות חיילים ועשרות אזרחים.
במסגרת קדושת חופש הבחירה, בידכם הברירה האם לפסוע בנתיב כואב או בנתיב אוהב – כך היה תמיד ולנצח יהיה.
הבורא העליון הוא המקור המחיה כל בריאה ובריאה – באדמה, בצומח, בחי ובמאונש. על כן, בהתיישרותכם לחוקי ה' אתם נטענים בכוחות אור מהעליונים ויכולים לצלוח את אתגרי החיים בקלות ובחן – כפי שנרמז בצופן שם הפרשה בחוקותיי בסיכול אותיות בכוחות יי'.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם באחריות המובילה אל חירות אמת.
לו יהי