עריכה חדשה: 8 מאי, 2025
אהובים-יקרים, פרשת "בחוקותיי" מורה כי המפתח להתברכות בעצמאות וריבונות, שגשוג ושפע, שלום ובטחון הוא בשמירת חוקי האור של הבורא:
"אִם בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם, וְנָֽתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָֽתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ, וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֨יִשׁ֙ אֶת בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת זָ֑רַע וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם, וְנָֽתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַֽחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא תַֽעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם, וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְנָֽפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב, וְרָֽדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָֽפְל֧וּ אֹֽיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב, וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַֽהֲקִֽימֹתִ֥י אֶת בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם, וַֽאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ, וְנָֽתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם, וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ לִ֥י לְעָֽם, אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָֽאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָֽאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת" (ויקרא כ"ו, א' – י"ג)
מנגד, הפרשה מתארת בהרחבה את הקללות שיפקדו את עם ישראל כתוצאה מאי-שמירת המשפטים והחוקים, לרבות מגפות ורעב, מלחמות וגלות:
"וְאִם לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵֽלֶּה, וְאִם בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת כָּל מִצְוֹתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת בְּרִיתִֽי, אַף אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַֽאֲכָלֻ֖הוּ אֹֽיְבֵיכֶֽם, וְנָֽתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵֽין רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם, וְאִ֨ם עַד אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל חַטֹּֽאתֵיכֶֽם, וְשָֽׁבַרְתִּ֖י אֶת גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָֽתַתִּ֤י אֶת שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶת אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה, וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּֽחֲכֶ֑ם וְלֹֽא תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ… וְ֠אָפ֠וּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ…וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַֽהֲרִֽיקֹתִ֥י אַֽחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָֽיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָֽרֵיכֶ֖ם יִֽהְי֥וּ חָרְבָּֽה… וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֨רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת חֶ֛רֶב וְנָֽפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף, וְכָֽשְׁל֧וּ אִֽישׁ בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם, וַֽאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָֽכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיכֶֽם… אוֹ אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת עֲוֹנָֽם, וְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר… וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִֽהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהֹוָֽה, אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהֹוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד משֶֽׁה" (ויקרא כ"ו, י"ד – מ"ו).
אהובים-יקרים, ההתייחסות אל הברכות והקללות שבפרשה כאילו נועדו לזרוע פחד וציות עיוור לבורא, היא ילדותית ביסודה. נובעת היא מעצמי הנפש הילדי אשר מרוכז בעצמו ואינו מסוגל להביא בחשבון את המכלול השלם, זולת צרכיו ורצונותיו האישיים.
אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים, שהוא בסימן של נפילה מתודעת אור הנשמה, השתרשה בקרב המין האנושי תפיסה מסולפת וילדותית שלפיה אלוהים הוא תאב שליטה ושררה. בני האדם השליכו מהיבטי עצמי הנפש הילדי שבהם, המכונה אגו, על המקור האחד העליון.
אהובים-יקרים, הראייה הילדותית לפיה כוח ושררה הם טבעו של האל, מושרשת אצל חילוניים ודתיים כאחד. אצל החילוניים ייחוס תכונות שליטה ושררה לאלוהות מניעה אותם למרוד בחוקי התורה ולבעוט במצוות. ואילו אצל הדתיים הראייה הילדותית מניעה אותם לשמור את חוקי התורה והמצוות כדי לרצות את אלוהים. ילד צעיר, שאינו מסוגל לראות את התמונה הרחבה ולהבין את המשמעויות העמוקות, מתנדנד בין שני הקצוות – מרידה בסמכות ההורה או רצייה שלו. כך או כך, שתי התנועות של המרידה והרצייה משקפות תפיסה ילדותית של החוקים והגבולות כמשהו מכני וחיצוני ללא חיבור ללב ולאמת הפנימית.
אהובים-יקרים, החוקים והמצוות אשר בתורת משה תכליתן להנחיל לעם ישראל, וממנו לאנושות כולה, את ערכי האור האוניברסליים של צדק ושוויון, אהבה ואחווה, שלום ואחדות. תורת משה, בסיכול אותיות תורת השם (כינוי לבורא), הביאה בשורה חדשה לעולם אשר היה שטוף בעבודות אלילים, חמס, גזל, ניאוף, רציחה, עבדות והקרבת קורבנות אדם. מערכת החוקים המודרנית מושתתת על עשרת הדיברות של "ספר הספרים" – ספר העבר, ההווה והעתיד.
אהובים-יקרים, תורת משה היא תורת האהבה, שכן היא מתריעה מפני ניצול של מעמד ומחנכת לאכפתיות כלפי החלשים בחברה, לסבלנות וקבלת השונה, לערבות ושותפות גורל:
"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כ"ב, כ' – כ"א)
התורה היא מדריך מעשי לתיקון המידות כדי להשוות צורהעם נותן התורה – אלוהים מהותו אהבה וחמלה, חסד ואמת, צדק ושלום, כמאמרו של נעים זמירות ישראל דוד המלך:
"וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (תהילים פ"ו, ט"ו).
אהובים-יקרים, רצון הבורא הוא שבני ובנות ישראל ילכו בדרכיו וישמרו את חוקיו מתוך אהבה, לא ריצוי:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד, וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ, וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו', ד' – ו')
מטבעות הלשון – "ואהבת", "בכל לבבך", "על לבבך" – מורים שאין האלוהות חפצה בשומרי מצוות פוחדים וצייתנים כי אם במאמינים אוהבים ושמחים:
"בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֭א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ" (תהילים קי"ט, ט"ז).
אהובים-יקרים, ממקום מושבנו שלמעלה, קוראים אנו לכם לשחרר תפיסות ילדותיות ולנקות היבטי נפש של מרד וריצוי, הלוא הם שני צידי המטבע. הגיע העת להתיישר לחוקי האור ומוסר ה' מתוך ראייה בוגרת, אוהבת ואחראית. מציאות החיים האישית, הלאומית והעולמית היא תוצאה של אופן הנהגתכם בעולם. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ברוב חסד: נתן בו את כל מה שצריכים אתם לשם צמיחתכם הרוחנית והגשמית, מתוך אמון ותקווה שתנהגו באחריות. משל להורה שמכין לילדיו חדר מצויד במשחקים הטובים והמשוכללים ביותר, וסומך עליהם שישתמשו במשחקים באופן בונה ומועיל, ללא גרימת נזק ופגיעה זה בזה.
אהובים-יקרים, צופן קארמה הוא כִּמַרְאָה, דהיינו היקום כמו מראה משקף לכם את המניעים והכוונות, הבחירות והמעשים שלכם. נוחות ואנוכיות, חוסר כבוד והיעדר אכפתיות, השתלחות ונאצה איש ברעהו, משתקפים במציאות חייכם בצורה של שרשרת אסונות, בדומה לבומרנג שפוגע חזרה: מגפת הקורונה, בין השנים 2020-2022, שגבתה את חייהם של כ-12,000 איש בישראל. אסון מירון באפריל 2021, שבו נמחצו למוות 45 גברים וילדים. קריסת הטריבונה בבית הכנסת בגבעת זאב, בחג השבועות של מאי 2021, שבה נהרגו שניים ונפצעו כ-200. טבח השביעי באוקטובר 2023, בשבת שמחת תורה תשפ"ד, שבו נרצחו מעל 1,200 בני אדם ו-251 נחטפו. המלחמה בצפון ובדרום, שמאז ועד היום גבתה את חייהם של מאות חיילים ועשרות אזרחים. השריפות בהרי ירושלים והשפלה, בחג העצמאות תשפ"ה, שכילו אלפי דונמים של חורש טבעי.
אהובים-יקרים, הבורא העליון הוא המקור המחיה כל בריאה ובריאה – באדמה, בצומח, בחי ובמאונש. בהתיישרות לחוקי הבורא הנכם נטענים בכוחות אור מהעליונים, הן צופן בחוקותיי בסיכול אותיות בכוחות יי'.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם באחריות המובילה אל חירות אמת.
לו יהי