אהובים-יקרים, בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים לסוכות, פרשת "וילך" נקראת ביחד עם פרשת "ניצבים" בשבת שלפני ראש השנה. בשאר השנים פרשת "וילך" נקראת בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, המכונה "שבת שובה". בשבת זו אתם נקראים לעשות חשבון נפש בעשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ככתוב בפסוק הראשון שבהפטרה:
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ" (הושע י"ד, ב').
אהובים-יקרים, בתחילת הפרשה משה פונה בדברי עידוד וחיזוק אל העם ואל ההנהגה החדשה:
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם, וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת" (דברים ל"א, ז' – ח')
בהמשך הפרשה, משה ויהושוע מתייצבים באוהל מועד. במעמד זה מבשר להם אלוהים כי בעתיד לבוא עם ישראל יסטה מן הדרך ויפר את הברית הרוחנית:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ, וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (דברים ל"א, י"ד – י"ח)
אלוהים מצווה את משה ויהושוע לכתוב שירה שתשמש עדות לדורות הבאים כי הפרת הברית עם הקדוש ברוך הוא היא הסיבה לצרות אשר פוקדות אותם:
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי, וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"א, י"ט – כ"ב).
גלוי וידוע כוחה של שירה להיחרט בתודעה ובזיכרון האנושי. ברצוננו להאיר את הרובד הסמוי של הציווי האלוהי למשה ויהושוע לכתוב את השירה, הנוגע לתפקידו הייעודי של עם ישראל במשפחת העמים.
אהובים-יקרים, צופן שירה מלשון שיירה מתארת קבוצה הנעה יחד אל עבר יעד משותף. צופן ישראל מלשון שיירה לימוד: האותיות ישרא מלשון שיירה ביחד עם האות ל' תחילית של לימוד. זאת אומרת, מובלע כאן ייעודו הרוחני של עם ישראל – לדחוף קדימה את האנושות ולהניע אותה אל עבר השלב הבא בסולם ההתפתחות:
"וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם, וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר, לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד, כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי, הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" (דברים ל"א, כ"ד – ל')
צופן המילים שיירה וישראל מלשון ראש – עם ישראל נועד לעמוד בראש השיירה ולהוביל את התפתחות האנושות. בכל פעם שבני ישראל ימעלו בייעודם הרוחני, השירה מלשון ישר ה' תעיר ותעורר אותם להתיישר חזרה לדרך האל. לשם כך, משה מצווה להניח את כתב השירה בארון הברית, ואף מקהיל את כל חלקי העם לשמוע אותה (בפרשה הבאה).
אהובים-יקרים, ניצבים הנכם בישורת האחרונה של עידן זה המתקרב עתה אל קיצו. טבע הזמן העכשווי הוא ריפוי האנושות והתעלות הפלנטה. כיוון שהשעה דוחקת והמלאכה מרובה, לכל סטייה והתרחקות מהדרך, ברמת הפרט וברמת הקולקטיב, ישנן השלכות רבות ותוצאות כואבות. היום יותר מתמיד חיוני להבחין בין עיקר לטפל, לנתר רעשים פנימיים וחיצוניים, ולמקד את המאמצים בהתיישרות חזרה אל דרך המקור של הנשמה והאומה.
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בהתמקדות המביאה להתקדמות.
לו יהי