עריכה חדשה: 17 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, פרשת לֶךְ-לְךָ נפתחת בצו האלוקי לאברהם אבינו:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ– לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א')
כפילות הציווי "לֶךְ-לְךָ" מרמזת כי אין מדובר בשינוי גאוגרפי גרידא, אלא בתנועה פיזית אשר נועדה לשרת את חזון הנשמה והתוכנית האלוהית. כלומר, "לֶךְ" במובן הפיזי וגם "לֶךְ" במובן הרוחני! "אל הארץ אשר אראך" משמע, היעד, הלוא הוא ארץ כנען, בסיכול אותיות נכנע, נגלה לאברהם תוך כדי תנועה ויציאה למסע. אברהם אבינו, מורה האנושות, שליח רוח של אמת, צולח את המבחן הרוחני של התמסרות ללא נודע, ויישום במיידי ללא השתהות של ההוראות המתקבלות הישר ממקורות האור העליונים:
"וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹמֵֽחָרָֽן" (בראשית י"ב, ד')
מבלי התמהמהות, בהיותו בן 75 שנה, אברהם יוצא לשליחות. בעשותו כן, אברהם מבטיח את גורלו הטוב, קארמה של שמירה והגנה, רווחה ושפע, הן צופן לֶךְ-לְךָ בהיפוך אותיות כִּלְכֵּל.
אהובים-יקרים, מפאת הרעב בארץ אברהם יורד למצרים:
" וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ" (בראשית י"ב, י')
במצרים, אברהם מתדרך את שרה לומר 'חצי' אמת – שהיא אחותו מצד אביו, אך לא להסגיר את היותה גם אשתו, כיוון שבעולם העתיק מלכים נהנו מהזכות המפוקפקת לרצוח את הבעל כדי לקחת אליהם את האישה:
"וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ, וְהָיָ֗ה כִּֽי יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָֽמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָֽרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ, אִמְרִי נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ" (בראשית י"ב, י"א – י"ג)
את אשר צפה אברהם מתממש, אלא שעם הגעתה של שרה לארמון פורצת מגיפה, בעקבותיה פרעה מזדרז להשיב את שרה לאברהם:
"וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד, וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלֲל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָֽאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה, וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּֽעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי ל֤וֹ צֹֽאן וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַֽאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים, וַיְנַגַּ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת בֵּית֑וֹ עַל דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם" (בראשית י"ב, י"ד- י"ז)
הצביעות של פרעה נחשפת שעה שהוא מגלגל את האחריות לאברהם ומיתמם בפניו, כאילו אילו היה יודע כי שרה היא אשתו לא היה לוקח אותה.
"וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹֽא הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא, לָמָ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָֽאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ, וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לֽוֹ" (בראשית י"ב, י"ח – כ')
מטבע הלשון "קח ולך" מלמד, שפרעה בחוסר רצון ומחוסר ברירה משיב לאברהם את שרה. אין הוא משכיל להתעורר רוחנית, לרצות להיעשות תלמידו של אברהם, ולהוקיע את המנהג המתועב לחמוד נשים נשואות.
אהובים-יקרים, בפרשה הבאה, פרשת וַיֵּרָא, מתואר מקרה דומה. אבימלך, מלך גרר, חומד את שרה אשת אברהם:
"וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר, וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת שָׂרָֽה" (בראשית כ', א' – ב')
בחלום הלילה, אלוהים מתגלה לאבימלך ומצווה עליו להשיב לאברהם את שרה:
"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ', ג')
אבימלך, בדומה לפרעה, מתנער מאחריות בתירוץ שלא ידע שמדובר באשת איש:
"וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג, הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ" (בראשית כ', ד' – ו')
אלוהים מקבל את טענת אבימלך לפיה חטא בתום לב, כדי להעניק לו ולעמו הזדמנות נוספת להתעוררות רוחנית, להוקיע מתוכם את הנורמה המתועבת של רציחת הבעלים ולקיחת נשותיהם לארמון.
אהובים-יקרים, אלוהים מבליט את מעמדו הרוחני של אברהם בדרך זו, 'מאותת' לאבימלך ללכת אחרי אברהם, קרי להפוך לתלמידו, לעבור אצלו חניכת אור:
"וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית כ', ז').
אהובים-יקרים, אברהם אינו נופל למלכודת גלגול האחריות וההיתממות מצדו של מלך גרר. בעוז רוח, אברהם מציב מראת אמת למלך ולאנשיו אודות הנורמה המסואבת לחמוד נשים נשואות ואף לרצוח את בעליהן:
"וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי, וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (בראשית כ', ט' – י"ג)
אלא שבמקום לפקוח עיניים ולהשכיל לראות באברהם מנטור רוחני, אבימלך מנסה לרצותו בממון וצאן, עבדים ושפחות:
"וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב, וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת" (בראשית כ', י"ד – ט"ז)
אלוהים נעתר לתפילתו של אברהם ומסיר את מגפת העקרות אשר פקדה את נשות הארמון:
"וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ, כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם" (בראשית כ', י"ז – י"ח).
אהובים-יקרים, בשני המקרים שלעיל, אברהם בהכוונת הרוח 'זז הצידה', במטרה ללמד עיקרון מוסרי את פרעה ומצרים ואת אבימלך ובני גרר, שכן האיסור לחמוד אשת איש תקף לכל אדם באשר הוא אדם. מדובר בקריאות השכמה ובתמרורי אזהרה לממלכות מצרים וגרר להתיישר לחוקי האמת והמוסר של בורא עולם, שאם לא כן תבוא עליהם קללה ולא ברכה. היעדר הנכונות של המצרים ואנשי גרר לתקן את עצמם ולהתיישר לחוקי האור, מביא במרוצת השנים להתמוטטות האימפריה המצרית ולמחיקתה של ממלכת גרר מעל בימת ההיסטוריה.
אהובים-יקרים, שתי 'תקריות' אלה, עם פרעה מלך מצרים ואבימלך מלך גרר, סוללות את הדרך למימוש תוכנית הבריאה וקיום ההבטחה האלוהית לאברהם להגדיל את מעמדו הרוחני והחומרי:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, א' – ג').
אהובים-יקרים, אופן הנהגתו של אברהם אבינו שעה שפורצת מריבה בין רועיו לרועי לוט, מעידה על היותו איש חסד רודף שלום. אף על פי, שאברהם נמצא מעל אחיינו לוט בגיל, ברוח ובחומר, הוא מוותר לו על זכות ראשונים:
"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט…וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ, הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית י"ג, ז' – ט')
אברהם מוכיח במעשים ולא רק בדיבורים, כי ערך האחווה, לא הרדיפה אחר כבוד ומעמד, הוא שמניע אותו. למרבה הדאבון, אין לוט משכיל להתעורר, לראות באברהם מנטור רוחני, ללכת אחריו תרתי משמע.
אהובים-יקרים, במקום ללכת אחר צו הלב, הוא הקול הפנימי של הרגש והאינטואיציה, לוט מְבַכֵּר ללכת אחר מראה עיניים:
"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה… וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן… וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם, וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד" (בראשית י"ג, י' – י"ד)
לוט מציב את החומרי מעל הרוחי, ובוחר לגור בשכנות לאנשי סדום ועמורה אשר ידועים במעשיהם הרעים, החלטה אשר לימים תסתבר מרה. למרבה הצער בעת הזו, בדומה ללוט, רבים ורבות מעובדי ועובדות האור אינם נשמעים למצפן הלב ולהנחיה העליונה, מונעים משיקולים של נוחות וכדאיות. כתוצאה מכך, מחמיצים את המימוש המלא של חזון הנשמה.
אהובים-יקרים, למרות שלוט הפריד עצמו מאברהם, בחר לגור בשכנות לאנשי סדום ועמורה, והעתיק ממנהגיהם הרעים, עם היוודע דבר נפילתו בשבי, אברהם אינו נשאר אדיש לגורל אחיינו ומשפחתו, כי אם ניאות לחרף נפשו על מנת להצילם. אברהם אינו נופל למלכודת האגו של היעדר האכפתיות וההתנכרות לאחיינו לוט, משום שסרח מדרך הישר. ללא צבא, אברהם יוצא להילחם בקואליציה של לא פחות מארבעה מלכים: אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים. יחד עם 318 בני ביתו, אברהם רודף אחר ארבעת המלכים עד צפונה מדמשק. באקט הרואי ורב-חסד, אברהם מדגים את העיקרון הקוסמי של ערבות הדדית ושותפות גורל:
"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן, וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק, וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" (בראשית י"ד, י"ד – ט"ו).
אהובים-יקרים, מטרת המלחמה של אברהם אבינו בארבעת מלכי האזור היא אחת ויחידה – פדיון שבויים! לא פחד, לא נקמה, אף לא רצון לכבוש. אברהם דבק בערך הקוסמי העליון לפיו "לא משאירים אף אחד מאחור". בעזרת הרוח, כנגד כל הסיכויים של ההיגיון האנושי, אברהם אבינו מכניע את ארבעת המלכים ופודה את השבויים.
אהובים-יקרים, האדם הרוחני האמיתי רואה עצמו שותף מלא של האל. אין הוא מסתפק בקיום מצוות הדת או בתפילות, אלא מבטא במציאות היומיומית את פנימיות האל, קרי הערבות לכלל החלקים! אברהם ממחיש באופן המעשי את הערך הקוסמי העליון של אכפתיות והושטת יד לקרוב ולרחוק. אברהם פודה מן השבי לא רק את קרוביו, אלא את כל השבויים, אף בני עמים אחרים. ועוד, אברהם אינו מתפתה לשתף פעולה עם הצעתו הנלוזה של מלך סדום לסחור בשבויים:
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ, וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (בראשית י"ד, כ"א – כ"ב)
בתשובתו למלך סדום, אברהם מפגין חוסן מוסרי, עוצמה ועצמאות רוחנית.
אהובים-יקרים, כיצד ניתן ליישב את מאמר חז"ל: "משנה מקום משנה מזל", עם העובדה שהן אברהם והן לוט מעתיקים את מקום מגוריהם מחרן לכנען? אף על פי כן, לכל אחד גורל שונה לגמרי! אצל אברהם השינוי הגיאוגרפי מוביל לגורל של ברכה, ואילו אצל לוט הוא מביא לגורל של אבדון, כפי שמתחוור בפרשה הבאה. אלא שהתבוננות מעמיקה בקורות שניהם חושפת את הסיבה לגורלות ההופכיים. אצל אברהם התנועה הפיזית היא בשירות התפתחות רוחנית, מסע פנימי אל עצמי האור. דהיינו, "לֶךְ–לְךָ" במובן של "לֶךְ" אל עצמי הרוח אשר יש "לְךָ"! לעומת זאת, אצל לוט התנועה הגיאוגרפית נותרת ברובד החיצוני הפיזי, אין היא מגובה בתנועה פנימית של התקרבות למהות העליונה.
אהובים-יקרים, בפרשה לראשונה מופיעה מצוות ברית המילה:
"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר, וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם" (י"ז, י'- י"ב)
ברצוננו להאיר את המשמעות הפנימית הרוחנית של ברית המילה. להבהיר, מדוע הטענה לפיה מדובר במעשה אכזרי ופגני של עבודת אלילים היא משוללת כל יסוד.
אהובים-יקרים, גוף האדם הבראשיתי טרום החטא הקדמון היה ללא בשר עורלה. עם האכילה מעץ הדעת, גוף האור האסטרלי 'צנח' ונכלא בגוף הפיזי. כתוצאה מכך, הגוף האנושי איבד מהאיכות המעודנת והשקופה שלו, ונעשה גס ואטום. בנוסף, לאיבר המין הזכרי התווסף בשר עורלה.
אהובים-יקרים, עד לחטא הקדמון, צ'אקרת העין השלישית, אשר אמונה על הקשר והתקשורת עם העליונים, הייתה פעילה:
"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית ב', כ"ה)
צופן ערומים הנו ע' מָרוֹם,רמיזה לעין השלישית. עד לאכילה מעץ הדעת, האדם והאישה היו מאוחדים עם עצמי הנשמה ומקורות האור העליונים, לכן לא התפתח אצלם רגש הבושה, אשר נובע מעצמי הנפש, הלוא הוא אישיות האגו, בעל תודעת הנפרדות.
אהובים-יקרים, האלוהות מכניסה את הנחש, מלאך ה' ב'תחפושת', אל גן העדן, במטרה ללמד את האדם והאישה עצמאות רוחנית דרך התנסות בבחירה חופשית:
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים … וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג', א' – ו')
צופן ערום בהיפוך אותיותצליל הגייה מורה. שדה הוא כינוי בשפת הרוח למרחב של חניכת אור. הנחש, אשר מייצג את תודעת האגו של הנפרדות, משכנע את האישה כי תכלית האיסור לאכול מפרי עץ הדעת היא רצון האלוהים לשלוט עליה ועל אדם. מנקודה זו ואילך, מחלחלת אצל האישה תפיסה של יחסי כוח ומרות. האישה מפרשת בשוגג את העובדה שנוצרה מאדם, כאילו היא נחותה ממנו בבחינת מספר שניים.
אהובים-יקרים, רגשות התחרותיות והקנאה מחלחלים באישה, מניעים אותה לאכול מעץ הדעת, מתוך אשליה כי בדרך זו היא תוכל לנסוק מעלה בסולם ההתפתחות, להיות מעל אדם:
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל" (בראשית ג', ו')
צופן לעיניים בהיפוך אותיות נע מעל. האישה אשר מתאווה להיות מעל אדם, משוכנעת שתשיג זאת באמצעות האכילה מעץ הדעת, אלא שההפך קורה. כתוצאה מחמדנותה, האישה מאבדת מאורה ונופלת לעורה. גוף האור האסטרלי אשר זרח מבעד לעור, צנח ונכלא בתוך הגוף הפיזי. לאחר שמתחוור לאישה שהיא איבדה מאורה, היא משדלת את אדם לאכול מעץ הדעת, במטרה להבטיח שלא יוותר מעליה בסולם ההתפתחות:
"וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג', ו')
האישה חוטאת ואף מחטיאה, מנצלת לרעה את כוח ההשפעה שיש לה על אדם.
אהובים-יקרים, צופן עץ ה-דעת מלשון דע עֵת, שכן לכל שלב בהתפתחות ידע ומזון רוחני מתאימים. בדומה לסכנה שבאכילת מזון מוצק על ידי תינוק בן יומו, או לחילופין חשיפה בגיל הרך לתוכן של מבוגרים אשר פוצעת ומזיקה לנפשו של הילד, כך האכילה מעץ הדעת טרום בשלות, הביאה לנסיגה אבולוציונית, לנפילה מהטבע המעודן של עצמי הנשמה האלוהי אל הטבע הגס של עצמי הנפש הבהמי, הן צופן גן עדן מלשון גֶּן עָדִין.
אהובים-יקרים, האלוהות מעירה ומעוררת את אדם לכך, שעם האכילה מעץ הדעת הוא איבד מאורו:
"וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג', ט')
צופן איכה קרוב משפחה של הערך כָּהָה, שכן בעקבות החטא האור כהה. המשמעות החבויה של פסוק כ"א מלמדת, שגוף האדם הבראשיתי היה מרווח ובהיר, ומאז החטא הקדמון הגוף הפיזי נעשה דחוס ועמום:
"וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג')
צופן כתנות עור מלשון נותקת אור.
אהובים-יקרים, החטא הקדמון בראשית העידן מורה 2 לקחים מרכזיים, אשר בעת הזו של שארית העידן כלל הנשמות נקראות ללמוד וליישם:
חטא האישה בבחינת קריאת השכמה לנשים וגברים, להתמיר את היבט הנפש הנמוך של תחרותיות ושררה, בהיבט הנשמה הגבוה של שותפות ואהבה.
חטא האדם בבחינת קריאת השכמה לגברים ונשים, להתמיר את היבט הנפש הנמוך של ריצוי וכניעה ללחצי הסביבה, בהיבט הנשמה הגבוה של נאמנות לאמת הפנימית ועצמאות רוחנית.
אהובים-יקרים, בתואם לחוק הקארמה והגורל, המכונה גם "חוק האיזון", מתקיים קשר ישיר בין המעשה לתוצאה:
תאוות האישה להיות מעל אדם, הביאה להחלתו של עידן בסימן שליטה גברית ודיכוי המין הנשי:
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג', ט"ו)
הרצייה של האדם את האישה על פני נאמנות לצו העליון, הביאה להחלתו של עידן בסימן בדידות והישרדות קיומית כתוצאה מאובדן החיבור הישיר לרוח:
"וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג', י"ז – י"ט).
אהובים-יקרים, בעקבות החטא הקדמון חלו תמורות בגוף האדם הבראשיתי. איבר המין הזכרי התכסה עורלה בהיפוך אותיות רְעָלָה וגם עִוֵּר לה', רמז לסגירת העין השלישית ולמיסוך התודעה. טקס ברית המילה במהלכו מוסר בשר העורלה מאיבר המין הזכרי, המכונה מִילָה, נועד להעיר אתכם לתיקון הניתוק בין צ'אקרת הגרון, מרכז הדיבור והדיברות, לצ'אקרת המין, מרכז היישום והמעשה. עולם נכון וטוב מושתת על הלימה בין דיבורים למעשים, בד בבד עם שמירת חוקי האור האוניברסליים אשר בתורת משה בתמצית עשרת הדיברות.
אהובים-יקרים, מילת הזכר בגיל שמונה ימים תכליתה לעורר בתוככם את זיכרון גוף האדם הבראשיתי, טרום החטא הקדמון, אשר היה ללא בשר עורלה. מדובר בקריאת השכמה לתיקון הניתוק בין האנושי לאלוהי. צופן שמונה בסיכול אותיות נשמה בתוספת ו' החיבור, מורה על חיבור אור לעור, רוח לחומר, שמיים לארץ. לכן, על פי האמונה המקובלת, תינוק אשר נולד נימול, ללא בשר עורלה, זה סימן לברכה.
אהובים-יקרים, מלכתחילה גוף האדם הבראשיתי היה ללא עורלה, לכן הרפואה והמדע אינם מצליחים למצוא לעורלה תפקיד ברור. בעת הזו של שארית העידן, היעד ההתפתחותי במרחב ארץ הנו "שיבה אל הראשית" משמע, חידוש הקשר הישיר של יצירה במשותף עם הרוח כפי שהיה טרום הגירוש מגן עדן. על כן, בעתיד לבוא, עם הריפוי והעליה בתודעה של המין האנושי, יותר זכרים ייוולדו נימולים.
אהובים-יקרים, אברהם אבינו הנו גלגול נשמתי ישיר של האדם הראשון, משום כך הצו האלוקי של ברית המילה ניתן לו. להלן סימנים המעידים על קשר קרמתי נשגב זה:
~שני השמות, אדם ו-אברהם, נפתחים באות א' ומסתיימים באות מ'.
~האדם הראשון פתח את השער לתחילת מחזור האנושות הנוכחי. צופן אברהם מלשון ברא הם, מרמז על היותו אבי האנושות.
~האלוהות מפילה תרדמה על אדם כדי לברוא מצלעו את האישה:
"וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה, וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב', כ"א – כ"ב)
תיאור דומה להפליא, של הירדמות מיסטית, מופיע אף בקורותיו של אברהם אבינו:
"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו, וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית ט"ו, י"ב – י"ד).
אהובים-יקרים, החיזיון המתואר לעיל, במהלכו האלוהות מבשרת לאברהם כי צאצאיו עתידים להיות עבדים במצרים, וכעבור 400 שנה להיגאל, מרמז על הקשר הנשמתי הישיר שבין אברהם אבינו למשה רבנו. להלן סימנים נוספים:
~אברהם מסתיים באות מ' ואילו משה נפתח באות מ', בהלימה לחוקיות הקוסמית לפיה "כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית".
~צופן אברהם מלשון ה' בראם, בדומה לזה צופן משה רבנו מלשון השם בראנו.
אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים, פרשנות חז"ל הוטתה לטשטש את החסרונות, ולכסות על המגרעות של שרה אימנו, מחשש שמא בנות ישראל יעתיקו ממנהגיה הרעים, בדומה לילד אשר מחקה את התנהגות הוריו, שכן אין הוא בשל דיו להבדיל עצמו מחסרונותיהם. בהלימה לטבע הזמן העכשווי של ימות המשיח, הלוא הם אחרית הימים וקץ עידן זה בן 6,000 השנים, בו היעד ההתפתחותי במרחב ארץ הוא מעבר של האנושות משלב הילדות אל שלב הבגרות,ברצוננו לבאר אודות שרה אימנו אז והיום.
אהובים-יקרים, אי האיפוק והתאווה לשררה של חווה, חוזרים על עצמם בגלגולה שלאחר מכן בדמות שרה אימנו. למרות ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו לזרע בר קיימא, בחלוף הזמן שרה, ממקום של ספקנות וקוצר רוח, מאיצה באברהם לשכב עם שפחתה:
"וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל אַבְרָ֗ם הִנֵּה נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא נָא֙ אֶל שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי" (בראשית ט"ז, ב')
מטבע הלשון "עצרני יהוה", מעיד על אי אמון בחזון וביקורת מצד שרה כלפי אלוהים. ועוד, לשון הכתוב "אולי אבנה ממנה" מלמדת, ששרה רוצה לממש אימהות בכדי להגדיל את מעמדה בעיני הסביבה. שרה אינה מונעת מרגש אימהי חם אף לא מרגש של רעיה מסורה, אלא מרצון אנוכי עבור עצמה.
אהובים-יקרים, העיקרון של "דומה מושך דומה" פועל כאן. משרואה הגר, שפחת שרה, כי הרתה לאברהם, היא מתנשאת מעליה:
"וַיָּבֹ֥א אֶל הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיה" (בראשית ט"ז, ד')
אין שרה משכילה ללמוד את השיעור של אורך הרוח והאמון בבורא. שרה משתלחת באברהם אף מנצלת את מעמדה בשביל לרדות בהגר:
"וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל אַבְרָם֘ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיֹךָ …וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ" (בראשית ט"ז, ה' – ו')
אין אברהם מעלה על דעתו ששרה תבחר בדרך הכוח והשררה. מפאת כבודו של אברהם, הכתוב אינו מפרט כיצד שרה עינתה את הגר עד שזו ברחה ממנה.
אהובים-יקרים, במסגרת פרויקט הענקת 'גלגלי הצלה' אחרונים למעגל של דמויות המפתח התנ"כיות, למרבה הדאבון מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של שרה אימנו, הלוא היא חווה, בעטה בהושטת היד ובגלגל ההצלה האחרון, אשר הוענקו לה במסירות ונדיבות אין קץ, דרך זו המתמסרת אותנו כותבת שורות אלה. כתוצאה מכך, איבדה את מעמדה הרוחני לצמיתות ואף גזרה על עצמה מסכת חדשה של גלגולים מתקנים עד תום עידן זה.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם, בהזדרזות להשלים את מערך שיעורי הנשמה ומסכת הקארמה.
לו יהי