עריכה חדשה: 17 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, למרות שנזרק לכלא בעקבות עלילת שווא, יוסף אינו נופל למלכודות האגו של הקורבנות והרחמים העצמיים, המרירות והנקם. בכלא, יוסף ממשיך להפגין אכפתיות ורגישות כלפי הזולת. בוקר אחד, מבחין יוסף בפניהם הזועפות של שר המשקים ושר האופים, ומתעניין בשלומם. לאחר שפותר את חלומותיהם בדיוק מושלם, שר המשקים, שמוחזר לתפקידו, שוכח את יוסף ואינו מחזיר לו טובה על כי פתר את חלומו:
"בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ, כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר… וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו, וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף, וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ', י"ג – כ"ג)
המבחן הרוחני של בן האנוש הוא להכיר טובה למי שבעתות של קושי ומשבר הושיט לו יד ועשה עמו חסד.
אהובים-יקרים, האלוהות, אשר עֵדָה לאי-הצדק שנוהגים ביוסף, מנווטת את השתלשלות האירועים באופן כזה, שבאחת מתהפך גורלו לטובה והוא מועלה מהבור אל האור – מתחתית הפירמידה אל ראשה, ממעמד של עבד ואסיר עברי למשנה למלך פרעה, כמאמר חז"ל: "ישועת ה' כהרף עין".
אהובים-יקרים, שנתיים לאחר חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, פרעה חולם שני חלומות בלילה אחד. בחלום הראשון, עולות מן היאור שבע פרות שמנות ולאחריהן שבע פרות רזות. הפרות הרזות אוכלות את הפרות השמנות אך נותרות רזות כשהיו:
"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר, וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר, וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה" (בראשית מ"א, א' – ד')
בחלום השני, עולות שבע שיבולים בריאות וטובות ולאחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות. השיבולים הדקות בולעות את השיבולים הבריאות:
"וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן, וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם" (בראשית מ"א, ה' – ז')
אף כי פרעה מוקף במעגל של כוהני דת וחרטומים, חכמים ויועצים, אין אדם, במצרים כולה, אשר מצליח לפתור את חלומותיו:
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹוַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (בראשית מ"א, ח')
כשנראה כי המבוי סתום, שר המשקים נזכר ביוסף ומספר לפרעה איך פתרונותיו של יוסף לחלומו ולחלום שר האופים התממשו בדיוק מופלא:
"וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם, פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים, וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ, וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה" (בראשית מ"א, ט' – י"ג).
אהובים-יקרים, בזריזות יוסף מועלה מן הבור. לאחר שמגלחים, רוחצים ומלבישים אותו, הוא מובא לפני המלך פרעה:
"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּףשִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (בראשית מ"א, י"ד – ט"ו)
למרות גודל המעמד, יוסף אינו מסתחרר כי אם שומר על ענווה ופשטות. יוסף מדגיש בפני פרעה שהוא רק השליח, דהיינו הכלי/הצינור:
"וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מ', ט"ז).
אהובים-יקרים, לאחר שהאחים, שמתקנאים במעמדו הרוחני של יוסף, משליכים אותו לבור ומוכרים אותו לעבד, יוסף, בדרך הכואבת והקשה, לומד על הטבע האנושי של האגו והחשיבות העצמית, התאווה למעמד והרדיפה להיות מספר אחד. בעומדו לפני המלך פרעה, יוסף אינו עוד הנער התמים, אלא גבר מפוכח אשר מודע לסכנת הקנאה בו והרדיפה אותו משום מעמדו הרוחני. בבואו לפתור את חלומות פרעה, יוסף מבין כי לאור ניסיון העבר עליו לנקוט משנה זהירות. על כן, יוסף בוחר בלשון שמרוממת את מעמדו של פרעה אצל אלוהים:
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא, אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה" (בראשית מ"א, כ"ה).
אהובים-יקרים, יוסף, מורה רוח של אמת, מציג תכנית מעשית לצליחת אחד המשברים הכלכליים הגדולים בתולדות האנושות:
"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ, וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב" (בראשית מ"א, ל"ג – ל"ו)
יוסף מציע לפרעה להקים מנגנון לאיסוף התבואה אל מחסני המלך בשבע שנות השובע, וחלוקתה בשבע שנות הרעב: למנות פְּרוֹיֶקְטוֹר לניהול המיזם, ופקידים שיהיו אחראים על הביצוע והאכיפה.
אהובים-יקרים, לעיתים תכופות, שליחי רוח של אמת, הנציגים בפיזי של ההיררכיות האלוהיות, אינם מקבלים הכרה במשפחתם ובסביבתם הקרובה. המאמר השגור בפיכם: "אין נביא בעירו" מקורו בדברי ישוע לתלמידיו:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵין הַנָּבִיא נִקְלֶה כִּי אִם בְּאַרְצוֹ וּבֵין קְרוֹבָיו וּבְבֵיתוֹ" (מרקוס ו', ד')
בעוד האחים הודפים את קריאות ההשכמה ובועטים בסמכותו הרוחנית של יוסף, דווקא בארץ רחוקה ובתרבות זרה, יוסף זוכה להכרה במעמדו הרוחני:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"א, ל"ח – מ"ד)
במיידי וללא עוררין, פרעה מכיר בהיותו של יוסף משרת הרוח בחסד עליון. אין פרעה ממתין שבע שנים כדי להיווכח האם את אשר פתר יוסף אכן מתממש. באחת פרעה מעלה את יוסף ממעמד של אסיר ועבד עברי למשנה למלך. פרעה מעניק ליוסף סמכויות בלעדיות בלתי מוגבלות, ויוסף נעשה למנהיג הרוחני ולשר הכלכלה של מצרים.
אהובים-יקרים, האחים מקניטים את יוסף ומכנים אותו "בעל החלומות":
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית ל"ז, י"ט)
בכינוי 'בעל החלומות', שהאחים הדביקו ליוסף, חבויה משמעות רוחנית: בעל מלשון לב,מרכז הרגש והאהבה העליונה, ביחד עם האות ע', רמז לצ'אקרת העין-השלישית האמונה על התקשורת עם עולמות הרוח. אצל האדם הרוחני האמיתי מרכז הלב ומרכז העין השלישית פועמים בסנכרון. לעומת האחים, פרעה, שמזהה את מעמדו הרוחני של יוסף, חונך לו שם חדש:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ" (בראשית מ"א, מ"ה)
הכינוי 'צפנת פענח' מתאר את כישרונו של יוסף לפענח קודים רוחניים, כלומר את שפת הסתרים של האור.
אהובים-יקרים, המוטיב של שני החלומות מופיע הן אצל יוסף והן אצל פרעה. יוסף חולם את חלום האלומות ואת חלום השמש, הירח והכוכבים. פרעה חולם את חלום הפרות ואת חלום השיבולים. הספרה שניים, מלשון משנה תוקף, היא איתות מהרוח שאין מדובר בחלום סתמי וחד-פעמי, אלא בצירוף מקרים מעשה ההשגחה העליונה. מדובר בחלומות שהם התגלות ונבואה:
"וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ" (בראשית מ"א, ל"ב).
אהובים-יקרים, יוסף מנהל ביד רמה את מנגנון איסוף התבואה לקראת שנות הרעב:
"וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר" (בראשית מ"א, מ"ט)
עם תחילת שבע שנות הרעב, אנשים מארצות שכנות מגיעים למצרים לקנות אוכל:
"וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם, וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ, וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (בראשית מ"א, נ"ד – נ"ז)
כעבור שנתיים של רעב כבד, יעקב מורה לבניו לרדת למצרים לקנות אוכל:
"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ, וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (בראשית מ"ב, א' – ב').
אהובים-יקרים, במצרים, האחים מתחננים למזון בפני המשנה למלך פרעה, הלוא הוא יוסף. האחים משתחווים בפני יוסף בדיוק כשם שהתנבא בחלומותיו:
"וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (בראשית מ"ב, ו')
סיפור "יוסף ואחיו" ממחיש את העיקרון הקוסמי לפיו: ללא עֲרֵבוּת יש רְעָבוּת וללא גְּאֻלָּה יש גָּלוּת! משמע, הבעיטה של האחים ביוסף, במי שנועד להיות להם מקור הזנה רוחני ולהוות עבורם את השער לגאולה, גזרה עליהם קרמה של רעב ויציאה לגלות.
אהובים-יקרים, 22 שנה חולפות עד למפגש המחודש בין יוסף לאחיו. ברם, אף לא אחד מבין העשרה מזהה את יוסף:
"וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מ"ב, ח')
אמנם, עברו למעלה משני עשורים, יוסף הפך מנער לגבר וגם לבוש בגדי מלוכה, ועדיין אי אפשר שלא לתהות: איך ייתכן שלא עברה בליבם תחושה מסוימת של מוכרות? של המבט, הקול, שפת הגוף? האחים אינם מזהים את יוסף משום שיוסף השתנה לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים. לעומת יוסף, שעבר מסע של טרנספורמציה ולידה מחדש, האחים קפאו על מקומם.
אהובים-יקרים, הנטייה האנושית במצבי ריב וסכסוך בין בני זוג, בין הורים לילדים או בין אחים היא 'לעבור הלאה' מבלי להפיק לקחים ולתקן את הדרוש תיקון. מדובר בדפוס מזיק ובלתי בריא בעליל, שכן שום דבר לא באמת נפתר, נרפא או מיושר, אלא רק נצבר ונערם עד למריבה הבאה. ברצוננו לעורר ולהעיר אתכם כי משקעי הפגיעות והכעס מפרים את הרווחה הרגשית שלכם, משבשים את זרימת האנרגיה בגופכם ופוגעים בבריאותכם.
אהובים-יקרים, יוסף הצדיק הוא מופת והשראה לפתרון אמת, דהיינו לאופן התמודדות נכון עם סכסוך משפחתי. יוסף מזהה את התערבות חוק הקרמה והגורל אשר הוביל למפגש המחודש עם אחיו. יוסף, מורה רוח של אמת, אינו מתפתה לבחור בדרך הקלה והנוחה של ה'טאטוא' מתחת לשטיח. יוסף מבין כי עליו לסייע לאחיו לתקן את עצמם, משמע להעניק להם את ההזדמנות ללמוד את השיעור של פריסת חסות ועֲרֵבוּת האח המבוגר כלפי האח הצעיר. לשם כך, יוסף מגייס את כל תעצומות הנפש, ובניגוד גמור לטבעו האוהב והחומל, הוא מאשים את אחיו בריגול כביכול:
"…וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל, כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים" (בראשית מ"ב, ט' – י"א)
יוסף מוסיף לדחוק באחים עד אשר לראשונה, מזה 22 שנה, הם נאלצים לפתוח את תיבת הפנדורה ולהישיר מבט לחטא הנורא:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (בראשית מ"ב, י"ב – י"ג)
יוסף מציב לאחים מבחן מעשי – הוא פוקד לאסור אחד מהם עד אשר תוכח חפותם על-ידי הבאת בנימין, האח הקטן:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם, בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה… אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם, וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (בראשית מ"ב, י"ד- כ')
יוסף אף שותל מודיע בין האחים במטרה לוודא שהם מתעוררים ללמוד את השיעור הרוחני:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת, וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ, וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם" (בראשית מ"ב, כ"א – כ"ג).
אהובים-יקרים, יוסף מתעלה מעל טבעו הרחום ואוסר את שמעון. יוסף מצייד את האחים באוכל ושלא בידיעתם משיב להם את כספם. בדרכם חזרה לכנען, האחים נחרדים לגלות כי כספם הוחזר:
"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם, וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן, וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם, וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ" (בראשית מ"ב, כ"ד – כ"ח).
אהובים-יקרים, לכשנודע ליעקב את אשר ארע, הוא גוער באחים ומסרב לתת להם את בנימין:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (בראשית מ"ב, ל"ו)
אף-על-פי שראובן עורב להשבת בנימין, יעקב ממאן לתת אותו:
"וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (בראשית מ"ב, ל"ז – ל"ח).
אהובים-יקרים, משרואה יעקב כי המזון אזל ושיהודה עורב להשבתו של בנימין, בלית ברירה הוא מתרצה:
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ, אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (בראשית מ"ג, ח' – ט').
אהובים-יקרים, במצרים, יוסף מרגיע את האחים אודות כספם שהוחזר ומשגר להם רמז על הקרבה ביניהם:
"וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן" (בראשית מ"ג, כ"ג)
לאחר שמשחרר את שמעון, יוסף משגר רמזים נוספים אודות זהותו:
~יוסף מתעניין בשלומו של יעקב אביו ומוודא פעם נוספת כי עודנו בחיים:
"וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוו" (בראשית מ"ג, כ"ז – כ"ח).
~יוסף מפגין יחס מיוחד כלפי בנימין:
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶםהַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (בראשית מ"ג, כ"ט)
"וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מ"ג, ל"ד).
אהובים-יקרים, במפגש המחודש עם אחיו, יוסף מתקשה לכבוש את רגשותיו:
"וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה, וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם" (בראשית מ"ג, ל' – ל"א)
למרות עוצמת הרגשות, יוסף יודע שמבחן אמת אינו בתאוריה כי אם במעשה. במטרה להעמיד במבחן המעשה את לקח עֲרֵבוּת האח המבוגר לאח הצעיר, יוסף מורה למשרתו להחביא את הגביע האישי שלו בשק של בנימין. בדרכם חזרה לכנען, משרתו של יוסף רודף אחר האחים ומאשימם בגנבת הגביע. לחרדת האחים, הגביע אכן נמצא אצל בנימין:
"וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן, וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה" (בראשית מ"ד, י"ב – י"ג).
אהובים-יקרים, יוסף, בתוכחתו את האחים על גניבת הגביע כביכול, משגר להם רמז נוסף ואחרון אודות זהותו האמיתית:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (בראשית מ"ד, ט"ו)
יהודה, דובר האחים, מקבל בהכנעה את התוצאה המרה על החטא העברי של מכירת יוסף:
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" (בראשית מ"ד, ט"ז)
ברם, יוסף מעמיד למבחן את ערבותם של האחים לבנימין, האח הצעיר – הוא מניח בפניהם 'פיתיון' להשאיר את בנימין ולצאת לחופשי:
"וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם" (בראשית מ"ד, י"ז)
הפרשה מסתיימת בשיא הדרמה, בשאלה: האם האחים יעדיפו את טובתם האישית ויפקירו את בנימין או יקריבו עצמם ויערבו לו?
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בפסיעה בנתיב האמת.
לו יהי