עדכון אחרון: 23 נובמבר, 2025
אהובים-יקרים, בעת הזו של שארית העידן נקראים אתם להשלים את השיעורים הקארמתיים, האישיים והלאומיים, אשר נצברו מראשית העידן.
על פי עיקרון האחדות הקוסמי, הפרט והכלל שזורים זה בזה. לפיכך, ישנם קווי דמיון בין השיעורים במישור האינדיבידואלי לשיעורים במישור הקולקטיבי.
למידת השיעורים פותחת את השערים לריפוי ולעלייה בסולם האור – צופן שיעורים מלשון שערים.
במטרה להאיץ את מלאכת השלמת השיעורים, טבע הזמן העכשווי הוא "הרמת הווילון בסוף המחזה". זאת אומרת, החל משנת 2012 הולכים ונחשפים מיידעים מהאקאשה (הספרייה הקוסמית) ומסכות הקארמה נושרות בהדרגה.
דעו כי רובכם נשמות עתיקות אשר חוו אינספור מחזורי חיים לאורך העידן המסתיים. בתוך תת המודע שלכם שוכנות אמונות שגויות אשר מקורן בהתנסותכם בתקופת דור המבול. תפיסות כוזבות אלה מחבלות בצמיחתכם ובמימוש הפוטנציאלים הנשמתיים בהווה.
כדי לסייע לכם לשחרר אמונות מגבילות ולהתיישר לנתיב האור הנשמתי, ברצוננו לבאר אודות נח והמבול.
אהובים-יקרים, בהיררכיית ההתפתחות האדם נמצא מעל החי והצומח. בהיותו נזר הבריאה, חובה עליו לנהוג באחריות ובאכפתיות כלפי אלה המצויים מטה ממנו בסולם האור.
ברם, בנות ובני דור המבול ניצלו את עליונותם לרעה. הם הקצינו עד לרמה המתועבת של קיום יחסי מין עם בעלי החיים.
צופן מַבּוּל בהיפוך אותיות בּוֹלֵם – רמז לכך שהמבול נועד לבלום את השחיתות והרוע ולהשיב את הסדר האלוהי על כנו.
בפרשה הקודמת "בראשית", מתואר שבלידת נח, אירעה ללמך, אביו, התגלות:
"וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" (בראשית ה, כח-כט)
למך חש אינטואיטיבית שלרך הנולד ייעוד נסתר – להביא נחמה ותקווה חדשה לעולם מקולקל ומקולל. צופן נח הוא ראשי תיבות של "נצח חיים" וגם "נותן חיים" – רמז לכך שההיררכיות האלוהיות בחרו בנח להמשיך את קיום האנושות לאחר המבול והשמדת העולם.
אהובים-יקרים, אלוהים לעולם אינו טועה – הבחירה בנח כדי לאפשר אתחול מחדש של האנושות הייתה מדויקת ומכוונת היטב:
"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו…" (בראשית ו, ח-ט)
מטבע הלשון "צדיק תמים" מלמד כי צדיקותו של נח הייתה שלמה, שכן אכף את הסטנדרטים המוסריים באופן שווה – לקרוב ולרחוק.
לפי הטקסט המקראי, לכאורה, נח עלה לתיבה עם בני משפחתו – אשתו, בניו ונשות בניו. ברם, מדובר בתיאור כוזב הנובע מעיוות היסטורי. סילוף האמת משקף את הנורמה החברתית הפסולה המכשירה אכיפה סלקטיבית ומתן הקלות לקרובים. במציאות, נח עלה לתיבה עם מעגל של שנים עשר תלמידי ותלמידות אור, ללא בני משפחתו.
המשכו של הפסוק, מעצים את סגולתו של נח:
"…אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט)
הפועל "הלך" מלמד שנח נודע בהיותו איש של מעשים, לא רק של דיבורים.
ההלימה בין התיאוריה למעשה אינה דבר של מה בכך, בעבר כמו בהווה.
בימים אלה, רבים משליחי האור בנקל לומדים תיאוריות רבות הנשארות בתור השכלה ותיאוריה בלבד, ללא שום נגיעה לחיי המעשה.
למרבה הדאבון, אותם עובדי ועובדות אור, המועלים בשליחותם, טועים ומטעים את התלמידים והמטופלים שלהם.
יש לדעת כי אין זו דרך רוחנית כלל וכלל, משום שבעולם המעשי והיישומי אין ביטוי לאותן השגות.
אהובים-יקרים, שליחות האור נבחנת בחוסן מוסרי ובאי כניעה ללחצי הסביבה. שליח רוח של אמת דבק בסטנדרטים המוסריים אף במחיר של הרחקה, גינוי ונידוי.
צדיקותו של נח מעוררת השראה, מאחר שבני דורו, לרבות משפחתו, איבדו צלם אנוש. הכתוב מתאר בלשון חריפה את הידרדרות העולם:
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יא-יב)
ברקע ההשחתה הנוראה, אלוהים משתף את נח בתוכניתו להשמיד את העולם:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו, יג)
אלוהים בוחר בנח להיות ממשיך המין האנושי לאחר המבול, ומורה לו להכין תיבה:
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר… וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ…" (בראשית ו, יד, יז)
אלוהים מצווה על נח לאסוף אליו לתיבה שניים מכל בעלי החיים, זכר ונקבה, ולהצטייד באוכל הנחוץ:
"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ… וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה" (בראשית ו, יט, כא)
נח מבצע במסירות מלאה ובדקדקנות את הוראות הבורא:
"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה" (בראשית ו, כב)
המבול, שנמשך ארבעים יום, מוחק את כל שהיה על האדמה – צומח, חי ואנוש. רק נח וכל אשר עימו בתיבה ניצלים:
"וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ… וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ז, יז, כג)
לאחר המבול, נח שולח את העורב ולאחר מכן את היונה, כדי לוודא האם הבשילו התנאים לצאת מן התיבה:
"וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּו לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה… וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח, ז-ח, יא)
ברובד הנסתר, העורב מסמל את הנפש (האגו), ואילו היונה את הנשמה:
- הביטוי "ויצא יצוא ושוב" המיוחס לעורב, מרמז על כך שטבעה של הנפש היא תנועה בלופים וחזרתיות.
- בשונה מהעורב, היונה שבה עם עלה זית בפיה. עלה הזית מסמל את עץ החיים שבגן העדן – רמז לכך שטבעה של הנשמה היא התפתחות והתחדשות מתמדת.
לאחר כשנה בתיבה, נח, תלמידיו ובעלי החיים יוצאים החוצה. הכתוב מציין שעם צאתו מהתיבה, נח זובח לאלוהים לאות תודה והכרת הטוב:
"וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ" (בראשית ח, כ).
אהובים-יקרים, אלוהים מחשיב את כוונות האדם, קרי את מניעיו, לא רק את מעשיו:
"אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיהו יז, י)
הלב מסמל את הרובד הפנימי באדם – מניעיו וכוונותיו. לעומת זאת, הכליות מסמלות את הרובד החיצוני – התנהגותו ומעשיו, כפי שנרמז בצופן כליות מלשון הליכות (אורח חיים). ועוד, הכליות ממוקמות בצ'אקרת המין, האחראית על הביטוי המעשי.
אין זה מקרי שמנחתו של נח מהדהדת את מנחתו של הבל:
"הֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (בראשית ד, ד)
צופן מחלבהן מלשון מנחה לב – רמז לכך שמנחתו של הבל, בדומה לזו של נח, מבטאת את אהבת הבורא והכרת התודה.
שונה מכך הייתה מנחת קין, שנועדה לרצות את אלוהים ולקנות לו מעמד מועדף אצל הבורא. צופן קין מלשון קִנְיָן וקִינְאָה, מרמז על המניע האמיתי – שאלוהים יבחר בו להוביל רוחנית, ולא בהבל.
אלוהים, שיודע את כוונתו הנסתרת של קין, אינו מקבל את מנחתו:
"…וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה… וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד, ג, ה)
אלוהים עד לסערה הפנימית בנפשו של קין – לרגשות הזעם והקנאה הגואים בתוכו. על כן, מזדרז להורות לו את המפתח לריפוי ולהתמרה של רגשות השלילה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד, ו-ז)
צופן תֵּיטִיב בסיכול אותיות תַּבִּיט – הכוונה להישיר מבט אל הרגשות השליליים. העלאתם למודע סוללת את הדרך להתמרתם, כפי שנרמז בצופן המילה שְׂאֵת מלשון התרוממות – התבוננות פנימית מאפשרת להתעלות מעליהם.
ברם, הסטת המבט מרגשות השלילה והיעדר הנכונות ליטול עליהם אחריות, מקבעת מצב של מאבק פנימי תמידי. לשון הכתוב מתריעה מפני סכנה זו: "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" – כלומר שהתעלמות מהיבטי הצל והדחקת הרגשות השליליים, יוצרת הר געש רגשי המאיים לפרוץ.
אהובים-יקרים, הדמיון בין טבעו הפנימי של נח לזה של הבל מלמד שמדובר באותה נשמה. להלן סימנים נוספים המרמזים על כך שנח הוא גלגול נשמתי ישיר של הבל:
- צופן הבל בסיכול אותיות לב ה' – מרמז על אהבה ללא תנאי של הבל את הבורא. בערך המבול נחבא השם הבל וגם צמד המילים מורה הלב (מו תחילית המילה מורה, הבל בהיפוך אותיות הלב) – איתות לזיקה אל נח.
- שמו של הבל מעיד עליו שניחן בחוש צדק מפותח: צופן הבל בהיפוך אותיות להב – מסמל את "חרב האמת" כלי כהונה עתיק (החרב הוצבה אנכית כאות להתיישרות אל חוקי האור). נח, שעולה לתיבה עם מעגל תלמידי אור ולא עם משפחתו, ממחיש את העיקרון המוסרי העליון של אכיפה שווה לקרוב ולרחוק.
- צופן הבל מלשון הבל פה (האוויר שיוצא מהפה) – מרמז שדיבורו של הבל היה חדור בתדרי האור של האהבה והאחדות. נח, בכוח האור שבדיבור, אוסף אליו לתיבה את בעלי החיים: תיבה פירושה מילה.
אהובים-יקרים, התורה מלמדת שלהיות "הבן של" אינה מזכה ביחס מיוחד, ההפך הנכון – שני בני אהרן הכהן הגדול, נדב ואביהוא, מתים לאחר שהקריבו אש זרה:
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה…" (ויקרא י, א-ב)
תגובת אהרן למות בניו, מעידה על חוש צדק מפותח והתייחסות שווה לקרובים ולרחוקים:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י, ג)
הדומייה של אהרן מלמדת שאין הוא מצפה ליחס מועדף בשל מעמד הכהונה. למרות היותו הכהן המשיח, אהרן מקבל בנמיכות רוח את התוצאה הטרגית של חטא בניו.
הניסיון שעבר נח בשעה שעלה לתיבה ללא בני משפחתו, הכשיר את הקרקע לעמידתו במבחן רוחני דומה בגלגולו בדמות אהרן הכהן.
אהובים-יקרים, צופן מבול מלשון מבולבל, מרמז על כך שבני דור המבול לקו בבלבול דעת ואובדן דרך. הם השתמשו לרעה בעליונותם וניצלו מינית את בעלי החיים. ההפרה הבוטה של הסדר האלוהי גרמה לבלבול תפקידים בקרב בעלי החיים, ונוצר הכרח לחנוך אותם מחדש.
בתיבה, נח הורה מחדש לכל בעל חיים את תפקידו הייעודי-הייחודי בבריאה, כפי שנרמז בצופן שמו נח מלשון חנך וחניכה. ביחידת החיים שלאחר מכן, אהרן הכהן הופקד על חניכתם של כלל בני ובנות ישראל.
הקשר הנשמתי הישיר שבין נח לאהרן הכהן נרמז בצופן שמותיהם:
- נוח (בכתיב מלא) מתחיל באותיות נ' ו-ו', והשם אהרון (בכתיב מלא) מסתיים בהן – לפי החוקיות הקוסמית: "כל ראשית היא אחרית, וכל אחרית היא ראשית".
- בשם אהרון נחבא ארון שפירושו תיבה, רמז לתיבת נח.
אהובים-יקרים, נח אוסף אליו לתיבה מכל בעלי החיים: הרמש (משפחת הזוחלים), הבהמות ועופות השמיים:
"מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" (בראשית ז, ח-ט)
בנסתר, נח יצר במשותף עם הרוח. בערוצים רוחניים-אנרגטיים נח קרא לבעלי החיים לבוא אל התיבה. בתיבה, ללא אור יום ומערכת חשמל, כולם חיו יחד בהרמוניה.
אהובים-יקרים, שלמה המלך הוא גלגול נוסף של נח. להלן הסימנים המורים על כך:
- בדומה לנח, שלמה ידע גם כן את שפת החיות:
"וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים… וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים, וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה…" (מלכים א ה, יג-יד).
- אלוהים בחר בנח לבנות את התיבה – מרחב קדוש אליו רק תלמידי האור יכלו להיכנס. בהתגלותו לדוד המלך, אלוהים מפקיד את מלאכת בניית המקדש בידי שלמה, הבן שעתיד להיוולד לו:
"הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו, הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי…" (דברי הימים א כב, ט-י).
- בציטוט שלעיל, אלוהים מכנה את שלמה "איש מנוחה" – בשם מנוחה מוצפן השם נוח.
- היונה עם עלה הזית נקשרת עם דמותו של נח ומסמלת את השלום.
מוטיב השלום מופיע גם אצל שלמה המלך – צופן שלמה מלשון שלום, כמו כן בימיו שרר שלום בכל הארץ:
"וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א ה, ה).
- חושן המשפט הופקד בידי אהרן הכהן:
"וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד" (שמות כח, ל)
שלמה המלך ניחן בחוכמה רוחנית מיוחדת בעזרתה שפט את העם משפט צדק:
"ויִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (מלכים א ג, כח).
אהובים-יקרים, לאחר שאברהם אבינו נלחם בארבעת המלכים ופודה מהשבי את לוט ומשפחתו, מתוארת פגישה אפופת מסתורין בינו לבין מלכיצדק מלך שלם.
דמותו של מלכיצדק היא בגדר חידה, אין מסופר דבר אודותיה מלבד היותה בעלת מעמד כפול – מלך על ירושלים ("שלם" הוא שמה הקדום של העיר) והיה כהן:
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, יח-יט)
בסמוי, הלחם מסמל את הגוף הבשרי, ואילו היין את הדם, קרי את הנפש באדם. מכאן, שאין מדובר במפגש חברתי סתמי, אלא בטכס של חניכה והתקדשות. למעשה, מלכיצדק מלך שלם חנך את אברהם אבינו לקראת האתגרים שבדרך ומשימות השליחות העתידיות.
מלכיצדק מלך שלם ניחן בחוש צדק מפותח (כפי שנרמז בשמו מלכיצדק), מלך על ירושלים והיה גם כהן – תכונות המלמדות על הקשר הנשמתי הישיר הן לשלמה המלך והן לאהרן הכהן.
אהובים-יקרים, בית המקדש הראשון הוא התיבה אשר בנה נח בצו ישיר מהבורא. בית המקדש השני הוא מקדש שלמה, שנבנה גם כן בהוראה ישירה של האל. בשונה מזה, לבית המקדש שנבנה על ידי עולי בבל, שבעים שנה לאחר שחרב מקדש שלמה, לא היה מעמד של "מקדש אמת", מפני שבנייתו הייתה פרי יוזמה אנושית, לא אלוהית.
בית המקדש השלישי שונה מהותית משני קודמיו: תיבת נח ומקדש שלמה. מדובר במקדש אור שמיימי – לא במבנה פיזי, אלא במבנה רוחני-אנרגטי.
בימים הרי גורל אלה, בית המקדש השלישי מואצל (בהדרגה) מהעליונים, במקום בירושלים המקודש לשלושת הדתות.
אהובים-יקרים, בעת הזו של שארית העידן, היעד ההתפתחותי בכדור הארץ הוא חידוש הקשר הישיר בין האדם לאלוהים, כפי שהיה בראשית העידן, טרום החטא הקדמון.
לאורך העידן שמסתיים, בני האדם נזקקו למבנים חיצוניים ומקדשים פיזיים כדי לחוש קרובים לרוח.
נגיף הקורונה שהתפשט ברחבי העולם בשנת 2020, הוא למעשה שליח אור ב'תחפושת'. ההסגרים והבידודים בזמן המגפה נועדו לדחוף את המין האנושי למיצוב "התיבה האישית" – בניית המקדש הפנימי, הן צופן תיבה בהיפוך אותיות בית ה'.
אהובים-יקרים, בימים אלה, ישנה היערכות בעליונים, לקראת התממשותה המחודשת של אותה נשמה הנודעת בהתגלמויותיה התנ"כיות בדמויותיהם של: הבל – נח – מלכיצדק מלך שלם – אהרון הכהן – המלך שלמה.
נשמה נאצלה זו היא "המשיח". להלן כמה מהסימנים המורים על אמת מקודשת זו:
- הבל מייצג את תודעת הלב של אהבה ללא תנאי את הבורא, את הבריאה ואת הבריות – רמז לשלמותו הרוחנית וטוהרו של המשיח.
- ביאת המשיח בהיפוך אותיות תיבת המשיח – רמז לקשר הנסתר שבין המשיח לנח.
- היונה ששבה אל התיבה עם עלה הזית בפיה, מסמלת את השלום העולמי שיכון בימות המשיח.
- מלכיצדק מלך שלם מסמל את הבשורה שעם ביאת המשיח יכונו הצדק, השלום והמעמד של ירושלים כמרכז הרוחני של העולם.
- אהרן הכהן הגדול נקרא "הכהן המשיח".
- על פי דרך הפשט, משיח בן דוד הוא שלמה המלך.
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם באחדות הלבבות.
לו יהי