עריכה חדשה: 17 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, בהלימה למגמה האבולוציונית של זמן מקודש זה, אשר בשפה המקראית מכונה "אחרית הימים", ובשפה העכשווית "מעברי עידנים", ברצוננו להסיר את הצעיף מעל דמותו של נוח, הניצבת במרכזו של אחד מסיפורי התנ"ך הפלאיים ביותר, ואף המאתגרים ברמת ההבנה והרגש. הסיפור התנ"כי אודות תיבת נוח, רלוונטי לזמן הזה של שארית העידן, בו נקראים הנכם להביא לידי גמר וחתימה את השיעורים הנשמתיים מראשית עידן זה, שכן מרביתכם נשמות עתיקות השייכות לדור המבול.
אהובים-יקרים, בבריאת העולם האלוהות מעניקה לאדם את המעמד הנעלה של "נזר הבריאה" מתוך אמון ותקווה שישכיל לעשות שימוש ראוי ונכון בסמכות זו. משמע, ינהג באחריות כלפי אלה אשר כפופים לו בהיררכיית הבריאה ומושפעים ממנו: האדמה, הצומח והחי. למרבה הדאבון, בנות ובני דור המבול ניצלו עליונותם לשליטה ולשררה על בעלי החיים עד לרמה הנתעבת של קיום יחסי מין עמם! ה-מַבּוּל בהיפוך אותיות בּוֹלֵם,נועד לבלום את ניצול המעמד אשר פשה בחברה האנושית, ולהשיב את הסדר האלוקי על כנו.
אהובים-יקרים, תפיסה שגויה שהשתרשה לאורך העידן שמסתיים מייחסת לנוח אגואיזם ואדישות לגורל האנושות, משום שלכאורה הציל רק את עצמו ובני משפחתו מהמבול. הדעה הרווחת גורסת כי נוח היה צדיק ביחס לבני דורו, ואילו היה חי היום, לא היה נקרא צדיק.
אהובים-יקרים, בפרשת בראשית מתואר כי בזמן לידת נוח, אירעה ללמך, אביו, התגלות:
"וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" (בראשית ה', כ"ח – כ"ט)
ההיררכיות האלוהיות ייעדו לנוח את התפקיד של ממשיך קיום המין האנושי לאחר המבול – נח, ראשי תיבות של נצח חיים, וגם נותן חיים.
אהובים-יקרים, אלוהים לעולם אינו טועה. הבחירה בנוח להיות ממשיך קיום המין האנושי לאחר המבול מדויקת ומכווננת היטב:
"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ח – ט')
מטבע הלשון "צדיק תמים" מלמד כי צדיקותו של נוח הייתה שלמה, משום שאכף באופן שווה את הסטנדרטים המוסריים. נוח לא עלה לתיבה עם בני משפחתו, אלא יחד עם מעגל של 12 תלמידי ותלמידות אור. העיוות בכתובים, לפיו כביכול נוח עלה לתיבה עם אשתו, בניו ונשות בניו, מקורו בקונספציה שגויה (שעדיין רווחת) של אכיפה סלקטיבית, דהיינו מתן הקלות למקורבים ובני משפחה.
אהובים-יקרים, המשכו של פסוק ט' מעצים את סגולתו של נוח:
"אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו', ט')
הפועל 'הלך' מלמד שנוח נודע בהיותו איש של מעשים, לא רק של דיבורים. ההלימה בין התיאוריה למעשה אינה דבר של מה בכך. בעת הזו, רבים משליחי ושליחות האור, בנקל לומדים תיאוריות רבות הנשארות בתור השכלה ותיאוריה בלבד, ללא שום נגיעה לחיי המעשה. למרבה הדאבון, אותם עובדי ועובדות אור, המועלים בשליחותם, טועים ומטעים, שכן אין זו דרך רוחנית כלל וכלל, משום שבעולם המעשי והיישומי אין ביטוי לאותן השגות.
אהובים-יקרים, האדם הרוחני האמיתי דבק בסטנדרטים המוסריים, אף במחיר של הרחקה, גינוי ונידוי. צדיקותו של נוח מעוררת השראה, מאחר שבני דורו, לרבות משפחתו, איבדו כל צלם אנוש, כפי שמצוין בלשון הכתוב:
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו', י"א – י"ב).
אהובים-יקרים, כעבור שישה חודשים ועשרה ימים בתיבה, שולח נוח תחילה את העורב, ובהמשך את היונה, כדי לוודא כי בשלו התנאים לצאת מן התיבה:
"וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּו לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה… וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח', ז' – י"א)
העורב משל לעצמי הנפש הארצי, שטבעו קיבעון וקיפאון, חזרתיות ותנועה בלופים, כפי שנרמז בתיאור "ויצא יצוא ושוב". בשונה מזה, היונה מייצגת את עצמי הנשמה האלוהי, שטבעו טרנספורמציה ולידה מחדש, שכן עלה הזית מסמל צמיחה והתחדשות.
אהובים-יקרים, בתום שנה תמימה בתיבה, מבשילים התנאים לצאת לעולם עבור נוח, 12 תלמידי ותלמידות האור, ובעלי החיים. מיד עם צאתו מן התיבה, נוח מקריב זבח הודיה לאלוהים:
"וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹתבַּמִּזְבֵּחַ" (בראשית ח', כ').
המנחה של נוח מהדהדת את מנחתו של הבל:
"הֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (בראשית ד', ד')
צופן מחלבהן הוא מנחה לב, שכן בדומה לנח, אף המנחה של הבל מבטאת את אהבת הבורא והכרת התודה. לעומת הבל, קין מביא מנחה בניסיון לרצות ולמצוא חן בעיני אלוהים, לקנות לו מעמד מועדף אצל הרוח, צופן קין מלשון קִנְיָן וקִינְאָה. האלוהות, ביודעה את כוונותיו הנסתרות של קין, אינה מקבלת את מנחתו:
"…וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה … וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד', ג' – ה').
האלוהות, אשר עדה לסערה הפנימית בנפשו של קין, לרגשות הזעם והקנאה הגואים בתוכו, מזדרזת להורות לו את המפתח לריפוי ולהתמרה של רגשות השלילה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ"(בראשית ד', ו' – ז')
צופן תֵּיטִיב, בסיכול אותיות תַּבִּיט, דהיינו להישיר מבט אל הרגשות הנמוכים של הזעם והקנאה. הנכונות להעלותם למודע, על מנת לעבוד עימם ולְעַבֵּד אותם, סוללת את הדרך להתמרה ולהתעלות מעליהם, כפי שנרמז בצופן המילה שְׂאֵת, מלשון התרוממות. ברם, הסטת המבט מרגשות השלילה, אי הכרה בקיומם והיעדר הנכונות ליטול אחריות עליהם, מנציחה מצב של מאבק פנימי תמידי. לשון הכתוב: "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו", מתריעה כי הניסיון לדחוק את היבטי הצל ולקוברם עמוק פנימה הוא מסוכן, מפני שאותם כוחות תת-הכרתיים פועלים כמעין לבה של הר געש המתעתדת לפרוץ.
אהובים-יקרים, הדמיון בין טבעו הפנימי של נח לזה של הבל מעיד כי מדובר באותה נשמה. להלן סימנים נוספים המעידים כי נוח הוא גלגול נשמתי ישיר של הבל:
~הבל, בסיכול אותיות לב ה', מרמז על אהבת הבורא ללא תנאי. בערך המבול נחבא השם הבל, וכן המשמעות של מוֹרֶה הלֵב: מו תחילית המילה מורה, הבל בהיפוך אותיות הלב.
~הבל, בהיפוך אותיות לַהַב, רמז לחרב האמת, סמל כהונה עתיק. חרב האמת המוצבת אנכית מסמנת את הקשר הישיר בין האנושי לאלוהי. בדומה להבל, אשר ניחן בחוש צדק מפותח, נח עולה לתיבה לא עם בני משפחתו, אלא עם 12 תלמידי ותלמידות אור. בדרך זו, נח ממחיש את העיקרון של אכיפה שווה לקרוב ולרחוק.
~הבל, מלשון הֶבֶל פֶּה (האוויר שיוצא מהפה). אצל הבל, הדיבור היה חדור בכוחות של חום ורגש. פיו שימש כתחנת שידור להאצלת כוחות אור מן העליונים אל המרחב האדמתי. בהתאמה לכך, אחד הפירושים לערך תיבה הוא מִילָּה, שכן בכוח הדיבור נח אוסף אליו לתיבה את בעלי החיים.
אהובים-יקרים, רק מי שהוא אחד עם מוסר ה' והצדק האלוקי, מסוגל לקבל בְּנְמִיכוּת רוּחַ ובענווה את גורל מותו של בן משפחה מדרגה ראשונה. אהרון, הכהן המשיח, מקבל בהכנעה גמורה את מות שני בניו, נדב ואביהוא, בעקבות הקרבת אש זרה:
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י', א' – ג')
בדומה לנח, אהרון הכהן הגדול נשמע לעיקרון הקוסמי של אכיפה שווה לקרוב ולרחוק. אהרון אינו מצפה ליחס מועדף, הנחות או הקלות עבור בניו בשל מעמד הכהונה. הניסיון שעבר נוח, שעה שעלה לתיבה ללא בני משפחתו, הכשיר את הקרקע לצליחת מבחן רוחני דומה בגלגולו המאוחר יותר בדמות אהרון הכהן.
אהובים-יקרים, צופן מבול מלשון מבולבל, מלמד שבני דור המבול, הלוא הוא 'דור הבלבול', ניצלו את מעמדם כדי לשרור על בעלי החיים ולקיים איתם יחסי מין. בעקבות הפרה בוטה זו של הסדר האלוקי, יצירת כאוס ובלבול תפקידים, נוצר הכרח להעביר את בעלי החיים תהליך של חניכה מחודשת. משך שנה תמימה בתיבה, נוח מורה לכל מין מהחי את תפקידו הייעודי הייחודי בבריאה,שכןצופן נוח מלשון חנך וחניכה. ביחידת החיים שלאחריה, בדמות אהרון הכהן הגדול, נשמה זו מופקדת על חניכתם של כלל נשמות בני ובנות ישראל. נוח מתחיל באותיות נ' ו-ו', ואילו אהרון מסתיים באותיות ו' ו-ן' סופית, בהתאם לחוקיות הקוסמית לפיה "כל ראשית היא אחרית וכל אחרית היא ראשית". ועוד, בשם אהרון נחבא הערך ארון שפירושו תיבה.
אהובים-יקרים, נוח אוסף אליו לתיבה מכל בעלי החיים: הרמש (משפחת הזוחלים), הבהמות ועופות השמיים. בתיבה נח חי עימם שנה שלמה, ללא אור יום ומערכת חשמל:
"מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" (בראשית ז', ח' – ט')
תיאור מופלא זה מלמד שנוח יצר במשותף עם הרוח. בערוצים אנרגטיים רוחניים, נוח קרא לבעלי החיים לבוא לתיבה. משך שנה תמימה בתיבה, נוח שהה עם בעלי החיים בהרמוניה וסדר מופתי.
אהובים-יקרים, שלמה המלך הוא גלגול נשמתי ישיר של נוח. להלן הסימנים המורים על כך:
~בדומה לנוח, גם שלמה המלך ידע את שפת החיות.
~נוח, בצו האל, בונה את התיבה, מרחב אור אליו רק הטהורים יכלו להיכנס:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ, עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה" (בראשית ו', י"ג – י"ד).
שלמה המלך נבחר ישירות על ידי ההיררכיות האלוהיות לבנות את בית המקדש:
"וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה … וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְהוָה לֵאמֹר… הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו, הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב, וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם, עַתָּה בְנִי יְהִי יְהוָה עִמָּךְ וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ" (דברי הימים א', כ"ב, ז' – י"א)
~במילה מנוחה נחבא השם נוח. ועוד, נוח והיונה מסמלים שלום, בהתאמה לכך צופן שלמה מלשון שלום.
~אהרון הכהן ושלמה המלך מייצגים את המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר של צדק ומשפט:
"וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד" (שמות כ"ח, ל')
"ויִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" (מלכים א' ג', כ"ח)
אהובים-יקרים, בבראשית פרק י"ד מתואר מפגש מסתורי בין אברהם אבינו למלכיצדק מלך שלם. דמותו של מלכיצדק היא בגדר חידה, אין מסופר דבר אודותיה מלבד היותה בעלת מעמד של כהונה:
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (פסוקים י"ח – י"ט)
הלחם מסמל את הגוף הבשרי, ואילו היין את הדם, קרי את הנפש באדם. מכאן, שאין מדובר במפגש חברי סתמי, אלא בטכס של חניכה והתקדשות. מלכיצדק מלך שלם מעביר את אברהם אבינו טקס חניכה, לקראת המבחנים הרוחניים העתידיים ומשימות השליחות הבאות. צופן מלכיצדק מלך שלם מעיד על הקשר הנשמתי הישיר לאהרון הכהן הגדול, אף לשלמה המלך, וכן לעיר הקודש ירושלים.
אהובים-יקרים, התיבה אשר בנה נוח בצו האל היא בבחינת המקדש הראשון, ואילו בית המקדש שבנה שלמה המלך, אף הוא בהוראה ישירה של הבורא, הוא בבחינת המקדש השני. בשונה מזה, לבית המקדש אשר נבנה על ידי עולי בבל, 70 שנה לאחר שחרב מקדש שלמה, לא היה מעמד של מקדש אמת, הואיל ובנייתו הייתה פרי יוזמה של בני אדם ולא הוראה ישירה של האל.
אהובים-יקרים, ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי בית המקדש השלישי שונה מהותית משני קודמיו, תיבת נח ומקדש שלמה, שכן מדובר במקדש אור שמיימי, אשר בימים אלה ממש מואצל (בהדרגה) מהעליונים במקום בירושלים המקודש לשלושת הדתות.
אהובים-יקרים, בעת הזו של שארית העידן, היעד ההתפתחותי בכדור הארץ הנו חידוש הקשר הישיר בין האדם לאלוקות, כפי שהיה בראשית העידן טרום החטא הקדמון. לאורך העידן שמסתיים, בני האדם נזקקו למבנים חיצוניים, מקדשים פיזיים, על מנת לחוש קרובים לרוח. נגיף הקורונה, אשר בעקבותיו הוטלו הסגרים ובידודים, הוא למעשה שליח אור 'בתחפושת', שנועד לדחוף את המין האנושי למיצוב התיבה האישית, אותו מקדש פנימי אשר מחבר אתכם למהותכם האלוהית, הן צופן תיבה בהיפוך אותיות בית ה'.
אהובים-יקרים, נוח הניח את הזרעים הראשונים לכינון אנושות חדשה, אשר מושתתת על חוקי האור האוניברסליים התקפים לכל אדם באשר הוא אדם. על פי העיקרון שקבעו חז"ל: "המתחיל במצווה אומרים לו גמור", באלה הימים של סוף עידן, במשותף עם ההיררכיות האלוהיות, נערכים אנו להתממשותה מחדש של אותה נשמה נאצלה, אשר נודעת בהתגלמויותיה התנ"כיות של: הבל – נח – מלכיצדק מלך שלם – אהרון הכהן המשיח – והמלך שלמה החכם באדם, הלוא היא "המשיח". להלן סימנים המורים אמת מקודשת זו:
~ביאת המשיח בהיפוך אותיות תיבת המשיח
~שלמה המלך הוא ליטרלי משיח בן דוד
~סמל השלום האולטימטיבי של היונה עם עלה הזית
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם, בהתעוררות הלב לאמת של האור.
לו יהי