עריכה חדשה : 19 מרץ 2026
אהובים-יקרים, בפרשת "פקודי" נשלמה הכנת בגדי אהרן הכהן הגדול, המכונה "הכהן המשיח":
"וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה" (שמות לט, א)
לשון הכתוב: "בגדי שרד" מלמדת שבגדי הכהן הגדול לא נועדו לצורכי התפארות והתהדרות בלבד. שכן כל פרט בבגד הוא בעל משמעות רוחנית מיוחדת – כפי שנרמז בצופן המילה שְׂרָד בהיפוך אותיות שֶׁדֶר (העברת מסר).
מוקדם יותר בפרשת "תצווה" מתואר שהלבוש של הכהן הגדול מנה שמונה חלקים (לעומת ארבעה אצל כהן רגיל):
"וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי" (שמות כח, ד)
כמו כן מוזכרים החומרים והצבעים שמהם עשו את בגדי הכהן הגדול:
"וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ" (שמות כח, ה)
לבישת שמונת חלקי בגדי הכהונה נועדה לסייע לכהן הגדול להיערך רוחנית לקראת שירותו בקודש. שני הצפנים – כהונה בהיפוך אותיות הכנה, שמונה בהיפוך אותיות נשמה – מרמזים על יישור "עצמי העור" (הגוף-נפש) עם "עצמי האור" (הנשמה).
להלן פרטי הלבוש וסדר לבישתם:
• מכנסיים – מבד פשתן לבן לכיסוי מערומיו.
• כותונת – מעין חולצה ארוכה עשויה מבד פשתן לבן.
• אבנט – חגורה צבעונית רחבה וארוכה שנכרכה באזור המותניים מעל הכותונת.
• מצנפת – כיסוי ראש לבן.
• מעיל – בגד תכלת ארוך (ללא שרוולים) שנלבש מעל הכותונת והאבנט. בשוליו היו פעמונים ורימונים.
• אפוד – מעין סינר צבעוני אחורי שנלבש מעל המעיל.
• חושן המשפט – לוח מרובע עם שתים עשרה אבני חושן כנגד שנים עשר שבטי ישראל, הונח על החזה והיה מחובר אל האפוד בשרשראות זהב.
• ציץ – רצועת זהב שהייתה מונחת על המצח ועליה חרוט "קודש לה'", נקשרה עם פתיל תכלת סביב הראש מעל המצנפת.
סדר לבישה זה נועד לעורר אצל הכהן הגדול את היותו הוויה רב-ממדית, ולהעבירו במעין מסע תודעתי של איסוף החלקים – התחתונים והעליונים, הפנימיים והחיצוניים – כך שיהיו בקו אחד עם הנשמה העליונה והבורא.
הציץ, הפריט האחרון, הונח באזור המצח – מקום מושבה של צ'אקרת העין השלישית האחראית על התקשורת עם העליונים ושצופנה הוא "שמחה".
זאת ועוד, חמשת צבעי הבגד מרמזים על תפקידו של הכהן הגדול להוביל תהליכי טרנספורמציה והתעלות. כלומר, לאחד בין ארץ לשמיים ובין האדם לבורא:
• "את הזהב" – מסמל התמרה ואלכימיה.
• "ואת התכלת" – מסמל את השמיים.
• "ואת הארגמן" – בגוון סגול המשלב כחול (שמיים) ואדום (אדמה), מסמל את האחדות בין שמיים לארץ.
• "ואת תולעת השני" – גוון אדום שהופק מתולעת מיוחדת, מסמל את הממד הארצי.
• "ואת השש" – פשתן לבן, מסמל טוהר והארה רוחנית.
אהובים-יקרים, בשל גודל האחריות המונחת על כתפיו, הכוהן הגדול נדרש לסטנדרטים מיוחדים. ברצוננו לבאר את הטעמים העמוקים של שני איסורים החלים אך ורק על הכהן הגדול:
• בפרשת "אמור" האלוהות אוסרת על הכהן הגדול להיטמא למתים, אף לא לקרובי משפחה מדרגה ראשונה:
"וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם, וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהוָה" (ויקרא כא, י-יב)
התורה מנמקת באופן מעניין אך משונה את האיסור – משיחתו בשמן המשחה. צופן המילה משחה מלשון המשך, מגלה רובד עמוק בתפקידו – להורות לבני ישראל את "השיבה הביתה", כלומר את החיבור המחודש לנשמה, למהות הנצחית שבתוכם הממשיכה להתקיים לאחר המוות.
טרום החטא הקדמון, האדם הראשון היה מאוחד עם הנשמה, מהותו הנצחית – כפי שנרמז בצופן גן עדן מלשון גֶּן (חומר התורשה) והמילה עדן מלשון עַד שפירושו נצח:
"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טו-יז)
לשון הכתוב: "מות תמות", אינה מתייחסת למוות פיזי, אלא למוות תודעתי – לנפילה מהזדהות עם הנשמה הנצחית אל הזדהות עם הגוף הארעי.
כיוון שעם הנפילה בתודעה נולד הפחד מהמוות, תפקיד הכהן הגדול היה לגלם את האמת הגבוהה שהמוות הוא שינוי צורה ותו לא – כלומר, שחרור מכבלי הגוף והחומר וחזרה לצורת המקור טרום הלידה.
לפיכך, הרחקתו ממנהגי האבלות נועדה לשמור עליו מפני הזדהות עם סופיות החיים הארציים ונפילה לאשליית המוות.
נאסר עליו להיטמא למתים מחשש שמא 'הצינור' שהוא מהווה יאטם בעקבות רגשות האבל והצער – כפי שנרמז בצופן טמא בהיפוך אותיות אטם. אטימה שכזו תפגע ביכולתו הרוחנית לקלוט את ההכוונות ממקורות האור העליונים.
• התורה מתירה לכהן הגדול להינשא אך ורק לאישה בתולה:
"והוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח, אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה" (ויקרא כא, יג-יד)
כדי להבין את ההיגיון מאחורי דרישה זו, יש להביא בחשבון את יחסי הכוחות בין המגדרים בעולם העתיק.
בעת ההיא נשים נטו להיות מושפעות מאוד מבעליהן, זאת משום שהן היו תלויות לחלוטין בגבר. לעתים אלמנה או גרושה שנישאה מחדש המשיכה במנהגים של בעלה הקודם והתקשתה להסתגל לאורח החיים החדש. לעומת זאת, אישה בתולה היא כמעין "דף ריק" – פתוחה ללמוד מנהגים חדשים ולהתאים את עצמה לסטנדרטים המיוחדים של הכהן הגדול.
אהובים-יקרים, הכהן הגדול, הנקרא גם "הכהן המשיח", מסמל את ההתעלות אל המדרגה הנעלה של "תודעת משיח". זהו מצב הוויה של שמחה שאינה תלויה בדבר, כלומר אינה מותנית בתוצאות או בהישגים בעולם החיצון.
השער אל תודעת משיח עובר דרך חידוש הקשר והתקשורת הישירים עם הנשמה, החלק ההמשכי שבכם.
אור הנשמה הוא כוח משיכה (מגנט) רב עוצמה ומהווה את המקור לשמחה תמידית ולצמיחה בכל רובדי החיים, כפי שנרמז בצפנים של המילה משיח:
• משיח מלשון משיכה.
• משיח מלשון ממשיך.
• משיח בהיפוך אותיות שָׂמֵחַ.
• משיח מלשון צמח.
• משיח מלשון חָמֵשׁ (המספר של הטרנספורמציה).
בימים אלה, המכונים "ימות המשיח", אתם נקראים לפעול בממד הארצי מתוך שותפות פעילה עם מקור החיים האלוהי השוכן בתוככם – כפי שנרמז בצופן ימות המשיח מלשון תיאום חי השם!
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בצמיחה שמחה.
לו יהי