עריכה חדשה : 24 מרץ, 2025
אהובים-יקרים, ברצוננו לבאר את המתואר בסיפא של פרשת פקודי:
"וּבְהֵֽעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם, וְאִם לֹ֥א יֵֽעָלֶ֖ה הֶֽעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד י֖וֹם הֵעָֽלֹתֽוֹ, כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַל הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּֽהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ לְעֵינֵ֥י כָל בֵּֽית יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל מַסְעֵיהֶֽם" (שמות מ', ל"ו- ל"ח)
תיאור דומה מופיע בפרשת בהעלותך שבספר במדבר:
"עַל פִּי יְהוָה יִסְעוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ" (במדבר ט', י"ח)
הפסוקים שלעיל מלמדים, שהתחנות וקצב מסעם של בני ישראל במדבר היו לפי הנחיית הרוח.
אהובים-יקרים, צופן עמוד ענן, בהיפוך אותיות מודע נע, מורה שהאדם הרוחני האמיתי נע ופועל בכל מישורי חייו בהלימה לאנרגיות הקוסמיות, קרי להנחיות המתקבלות ממקורות האור העליונים. כך נהגו תמיד מתקדשי האמת ומורי האנושות, להקדים ולשאול טרם החלטה ופעולה את מקורות ההדרכה הגבוהים, שכן המבט האנושי מטבעו צר הוא ומוגבל, חסר את ראיית התמונה המלאה הרחבה על כל חלקיה ופרטיה.
אהובים-יקרים, מהות העיקרון הזכרי היא תנועה החוצה קרי, פעולה אקטיבית במציאות הגשמית. לעומת זאת, מהות העיקרון הנקבי היא תנועה פנימה, קרי מנוחה ואתחול מחדש.
"ובהעלות הענן מעל המשכן ייסעו בני ישראל" – האנרגיה הזכרית חמה ונעה כלפי מעלה, על כן בהעלות הענן בני ישראל יוצאים לדרך.
"ואם לא יעלה הענן ולא ייסעו" – האנרגיה הנקבית קרה ונעה מטה, על כן בשעה שהענן נח על המשכן בני ישראל חונים.
אהובים-יקרים, בזמנים מסוימים נקראים הנכם להיות בתנועה אקטיבית, להוציא מן הכוח אל הפועל, להעז לנוע קדימה. בזמנים אחרים נקראים הנכם להרפות ולהתכנס פנימה. צופן נס ראשי תיבות של סנכרון נצחי, שכן נס הוא תולדה של אחדות בין שמיים לארץ, רוח לחומר, אלוהי לאנושי. כדי לאפשר לניסים להיות מנת חלקכם, חיוני לפתח ערות וקשב לתדרי היקום, לפעול על פיהם או ליתר דיוק בשותפות עימם.
אהובים-יקרים, הענן על המשכן מסמל את השראת השכינה, נועד להעיר ולעורר את בני ובנות ישראל, שהאדם הרוחני האמיתי מסוגל ואף נועד להגיע למצב פנימי של אחדות וקדושה, דהיינו של קשר ישיר ויצירה במשותף עם האלוקות, כפי שהיה בגן עדן טרום החטא הקדמון והנפילה בתודעה.
אהובים-יקרים, הגוף הוא המקדש והלב הוא קודש הקודשים. דרך הלב, המרכז של האהבה, האדם חובר לרוח שבו, אל נשמתו. האדם המואר הולך אחר הקול הפנימי בתוכו אשר נשמע בקול דממה דקה, פתוח לקלוט את הנחיות מקורות האור העליונים ולפעול על פיהן.
אהובים-יקרים, דחיות האהבה אשר ספגתם בילדותכם וביחידות החיים הקודמות, סדקו את נפשכם. סדקים פנימיים אלה גורמים לאי-שקט תמידי, בדומה ללבה המבעבעת מבעד לחריצים של הר געש. על מנת שתוכלו לחוש את קריאות הנשמה והנחיות הרוח, נחוץ תחילה לרפא את הילד/ה הפנימי/ת, לדומם את רעשי הרקע. הרעשים הפנימיים גורמים לכם לתרגם באופן מוטה את סימני הרוח וכתוצאה מכך, לעשות בחירות שגויות. משום כך, חיוני לעבור תהליך יסודי ורציף של ריפוי וחניכה אצל מורה רוח של אמת בהובלתנו, שכן "העין רואה הכול חוץ מאת עצמה", כפי שהורה מנו מעידן הקודם באטלנטיס לתלמידי ותלמידות האור, הלוא הוא שלמה המלך החכם באדם מעידן זה.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בברכת הסינכרוניזציה, קרי בתנועה בהלימות למקצב הקוסמי, שכן צופן פקודי בהיפוך האותיות דּוֹפֶק י'.
לו יהי