עריכה חדשה : 4 ספטמבר, 2024
אהובים-יקרים, תורת משה בהיפוך אותיות השם לראשונה בתולדות האנושות השתיתה מנגנון של שופטים ושוטרים למען עשיית משפט צדק, אכיפת החוקים והסדר הציבורי: " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם, צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ " ( דברים ט"ז, י"ז ) ועוד, במטרה למנוע לקיחת החוק לידיים בכדי לגדוע את מעגל נקמות הדם אשר נפוץ באנושות של העולם העתיק, האלוהות מצווה על הקמת ערי מקלט : " עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ, וְאִם יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים " ( דברים י"ט, ז' – י' ).
אהובים-יקרים, תורת משה הניחה את אבני היסוד לדמוקרטיה המודרנית במילים אחרות, הדמוקרטיה כפי שהיא מוכרת לכם היום מהווה התפתחות טבעית של המערכת הערכית מוסרית אשר בה נצטוו בני ישראל בדורו של משה לפיכך, שביל הזהב לריפוי, צמיחה ושגשוג של החברה הישראלית הוא הדרך המאגדת את היהדות ומורשת האבות עם ערכי הדמוקרטיה העכשווית שכן, בעומק הדברים, במהותם, בפנימיותם רב המשותף על השוני באם תשכילו לפקוח עיניכם או ליתר דיוק לפקוח ליבכם ולנהוג בכבוד אחד כלפי השני שכן, לכל בני ובנות האדם זכות שווה להרגיש אהובים ובטוחים.
אהובים-יקרים, עינינו יורדות מים על הקיטוב, השסע והפלגנות הפושים בחברה הישראלית, עם כל יום שעובר נחצים עוד ועוד קווים אדומים. ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי שורשו של הקרעעתיק יומין, מקורו בימים שלאחר מות שלמה המלךעת המלוכה התפצלה לשתיים – ממלכת ישראל שכללה עשרה שבטים, וממלכת יהודה שכללה את השבטים יהודה ובנימין. בעת מקודשת והרת גורל זו של ימות המשיח הלוא הם אחרית הימים וקץ עידן זה בן 6,000 השנים, הפצע הלאומי הנושן צף ועולה תובע את ריפויו תיקונו.
אהובים-יקרים, זה הזמן לליכוד השורות בתוככם, לפעול בנחישות ומרץ למען איחוי של הקרעים הפנימיים בחברה הישראלית. המבחן הרוחני של עם הסגולה הוא לא להשאיר אף חלק או קבוצה בחוץ. הגיע העת לסגל ראיה בוגרת ואחדותית לפיה האיברים כולם חיוניים למען המשך קיומו, חוסנו ובטחונו של הגוף הלאומי. חובה לשים סוף למאבקים בין המחנות מתוך הבנה כי רק צעידה בדרך של שותפות ואחדות תאפשר לכם לקום מההריסות והטראומה של השביעי באוקטובר, ולבנות ישראל חזקה ומשגשגת בכל המישורים.
אהובים-יקרים, עלייכם לגלות את היופי, האיזון והשלמות שהנם תולדה של אחדות הניגודים כשם, שבשביל להתנייד לעבור ממקום למקום הנכם זקוקים לשתי הרגלים הימנית והשמאלית במידה שווה !
אהובים-יקרים, הגיעה העת להשיל הערצה וסגידה שמקורן בעצמי הנפש הילדי התלותי, ולהתיישר לעצמי הנשמה מהותכם הבוגרת האחראית. מנהיגים ומנהיגות יש לבחור על פי טבעם הפנימי קרי, אמות המידה המוסריות שלהם ולא דעותיהם הפוליטיות. עלייכם לבחור באנשים ונשים ישרים והגונים אשר טובת כלל חלקי החברה הישראלית לנגד עיניהם, שפועלים למען השכנת שלום ואחדות בעם, מפגינים יחס של כבוד כלפי רשויות הביטחון, המשפט והאכיפה. הגיע העת, להראות את הדלת החוצה למי שמונעים מאינטרסים אישיים של כבוד ושררה, מנהיגים שכאלה הופכים את העם למשרתיהם בונים פולחן אישיות סביבם, מלבים אצל קהל מאמיניהם שנאה ופחד, שיח משתלח ומתלהם, ציני ומלגלג, הטקטיקה שלהם להדביק תווית של " בוגד " ושל " עוכר ישראל " למי שאינו הולך אחריהם באופן עיוור.
אהובים-יקרים, האלוהות אשר מכירה את טבעם התלותי הילדי של בני ובנות ישראל, צופה כי עם כיבוש הארץ העם יתפתה לחקות את מנהג הגויים להמליך מלך לכן, מבעוד מועד מצווה את משה להורות לבני ישראל סטנדרטים במטרה להגביל את חופש הפעולה של המלך למען לא יתנשא מעל העם : " כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא, רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל " ( דברים י"ז , י"ד – כ' ).
אהובים-יקרים, לימים מתואר כיצד המלך אחאב הגיע לרמת סיאוב כה גדולה עד כי לא התיירא לכנות בשם עוכר ישראל את מי שהוא משרת האל בחסד עליון אליהו הנביא הלוא הוא משה רבנו: " וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים " ( מלכים א' י"ח, י"ז – י"ח ). אחאב קובל בפני איזבל אשתו הצידונית על שאליהו הנביא הכניע את 450 נביאי הבעל במעמד על הר הכרמל, בתגובה איזבל שולחת להרוג את אליהו: " וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב, וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם, וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם, וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד) וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי " (מלכים א' י"ט, א' – ד' ).
אהובים-יקרים, המלך אחאב נודע ברדיפתו אחר הכבוד והמעמד, אף על פי שהוא ואשתו נהנים מחיי פאר ומלכות אין הם יודעים שובע וחומדים את שאינו שייך להם. לאחר שנבות היזרעאלי מסרב להצעתו של המלך אחאב למכור לו את כרמו, אחאב חוזר לביתו מדוכדך שוכב במיטתו ומסרב לאכול, בתגובה אשתו איזבל מנהלת משפט מבוים במהלכו שני עדי שקר מעידים שנבות כביכול קילל את אלוהים ואת המלך בעקבות כך, נבות מוצא להורג ואחאב יורש את כרמו : "וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה, וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ, וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם, וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם, וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הספרים (סְפָרִים) אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת, וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת, וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת, וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ " ( מלכים א' כ"א, ב' – ט"ז ).
אהובים-יקרים, " הרצחת וגם ירשת " אליהו הנביא מתקדש אמת מוכיח את מעשהו השפל הנבזי של המלך אחאב, מוסר לו את דברי האל אודות החורבן הצפוי לו ולאשתו: " וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל, וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל, הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט " ( מלכים א' כ"א, י"ז – כ"ז ).
אהובים יקרים, הנהגה היסטרית שמחדירה לחץ, תבהלה ופחד מושכת אתכם אחורה להיסטוריה של חורבן כבימיהם של המלך אחאב ואשתו איזבל אמנם, התפאורה שונה אך בעומק הדברים במהותם השיעור הקארמתי הלאומי חוזר על עצמו.
אהובים-יקרים, לעולם בכל תחום ועניין יש לאן להתקדם, את מה לשפר ולייעל לפיכך, שינויים ותיקונים במערכת המשפטית הנם מבורכים יחד עם זאת, אין לעשותם בחופזה, בחטף באופן חד צדדי כי אם בצורה הדרגתית עלי ידי בחינה מדוקדקת ויסודית של כל נושא ועניין והגעה להסכמה רחבה ככל שניתן. הטענה לפיה בדמוקרטיה לרוב יש מנדט לפעול כראות עיניו תוך כדי רמיסה של צרכי הצד השני היא איוולת גמורה ובעיקר סכנה כיוון, שהמריבה הפנימית עלולה להפיל את הבית על כן, קוראים אנו לכם להתעשת להלך בדרך של קרוב לבבות ואחווה, אחדות ושותפות הגורל.
לו יהי