עריכה חדשה: 8 מאי, 2025
אהובים-יקרים, ברישא של פרשת "תזריע" מובאות הוראות אשר מתייחסות לתהליך ההיטהרות של היולדת. ההנחיותמבדילות בין לידת בן ללידת בת:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא י"ב, א' – ה')
ברצוננו להאיר את עומק הפסוקים הללו, לבאר את המשמעות הנכונה של טומאה וטוהרה ומדוע תהליך ההיטהרות בלידת בת ארוך יותר.
אהובים-יקרים, טומאה = הפרדה בין הרוחני לגשמי, ואילו טהרה = אחדות הרוחני עם הגשמי. המת הוא טמא, שכן הנשמה יצאה ונפרדה מהגוף. רחם האישה מהווה מרחב ליצירת חיים חדשים, לפיכך יציאת דם הרחם בזמן הלידה מהווה הפרדה של הרוחני מהגשמי והיא בחזקת טומאה. תהליך ההיטהרות של האישה לאחר לידת בן מונה 7 ימי טומאה + 33 ימי טוהרה, סה"כ 40 יום. לעומת זאת, בלידת בת משך זמן תהליך ההיטהרות הוא כפול ומונה 14 ימי טומאה + 66 ימי טוהרה, סה"כ 80 יום. נשאלת השאלה: מהי המשמעות הרוחנית החבויה במספרים השונים?
אהובים-יקרים, הבריאה פועלת על פי עיקרון הרצף של דבר הנובע מתוך דבר עד למיצוי והשלמת השיעור, קרי עד שהלקח מתוקן באופן המעשי. הסיבה להתארכות תהליך ההיטהרות בלידת בת, פי 2 ביחס ללידת בן, שורשו בחטא הקדמון. החטא של חווה שונה במהות וחמור מזה של אדם. חווה, שחשה עצמה נחותה מאדם משום שנוצרה אחריו וממנו, מתפתה לאכול מעץ הדעת משום שסבורה כי כך תוכל לנסוק תודעתית ולהיות מעל אדם:
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג', ו')
צופן לעיניים בהיפוך אותיות נע מעל. ברם, לאחר שחווה אוכלת מפרי הדעת מתחוור לה כי ההפך קרה – היא איבדה מאורה וירדה רוחנית. במטרה להבטיח שאדם לא ייוותר מעליה בסולם ההתפתחות, היא מנצלת את מעמדה כבת זוגתו, ומשדלת אותו לאכול גם כן מפרי הדעת. כלומר, חווה חוטאת ואף מחטיאה.
אהובים-יקרים, חטאם של חווה ואדם מורה שני שיעורי מפתח אשר מאז ראשית העידן ועד לזמן הזה של שארית העידן, למעט אבות ונביאי האומה, עדיין לא הוטמעו ויושמו על ידי האנושות:
חווה מסמלת את הצורך להתמיר היבטי נפש של עליונות ושררה, קנאה ותחרותיות בהיבטי נשמה של אהבה ושותפות, למידה והפריה הדדית.
אדם מסמל את הצורך להתמיר היבטי נפש של ריצוי וכניעה, תלות והישענות בהיבטי נשמה של נאמנות לאמת הפנימית, עוצמה ועצמאות רוחנית.
אהובים-יקרים, הגיע העת לשחרר תפיסות מוטעות כלפי האלוהות. חיוני להשיל תפיסה ילדותית ומיושנת של "שכר ועונש" הנובעת מעצמי הנפש הילדי והלא מפותח אשר תובע עבור עצמו בלבד, ואינו חפץ ליטול אחריות על מעשיו. עונשים הם התוצאות הטבעיות של הבחירות שלכם. מה שהנכם תופסים כעונשים הם אותם סמני דרך, אותן אזהרות מפני התוצאות הטבעיות של בחירותיכם ומעשיכם, שכן צופן עונשים בסיכול האותיות שעונים, דהיינו שעונים מעוררים. בהלימה ל"חוק הקארמה והגורל" המכונה גם "חוק האיזון"מתקיים קשר ישיר בין המעשה לתוצאה:
חווה, שמנצלת את כוח השפעתה כדי להיות מעל אדם, גורמת לירידה במעמדו של המין הנשי ותחילתו של עידן בסימן שליטה גברית:
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג', ט"ז)
אדם, שהתרצה ונשמע לחווה ולא לצו האלוקי, גרם לאובדן הקשר הישיר עם הרוח ותחילתו של עידן בסימןבדידות והישרדות:
"וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג', י"ז – י"ט).
אהובים-יקרים, ביחס לאדם חטאה של חווההוא כפול, שכן חווה חטאהוגם החטיאה, נפלה וגם הפילה. הכפלת משך תהליך ההיטהרות בלידת בת לעומת לידת בן, נועדה לעורר בקרב המגדר הנשי את אחריות התיקון הכפולה אשר מונחת על כתפיו.
אהובים-יקרים, בזמן הזה של ימות המשיח וקץ העידן בן 6,000 השנה, תפקיד המין הנשי הוא בהובלה שלהריפוי ותיקון היחסים בין המינים. המחילה והחמלה, לא המלחמה, היא הדרך היחידה להחלמה קולקטיבית וכינון עולם טוב ומואר המושתת על כבוד ושוויון, אחווה ושותפות בין נשים לגברים.
אהובים-יקרים, לכל מספר תדר ותודעה ייחודי:
המספר שבע, מלשון שבועה,מבטא את השבועה קרי הברית הרוחנית שבין האנוש לבורא עולם.
המספר 33 מסמל אחדות בין האלוהי לאנושי, בין רוח לחומר. הסיפרה 3 שבצד שמאל היא כנגד שלושת הקודקודים של "משולש החומר" (עם הקודקוד שפונה מעלה) במגן דוד. הסיפרה 3 שבצד ימין היא כנגד שלושת הקודקודים של "משולש הרוח" (עם הקודקוד שפונה מטה) במגן דוד.
המספר 40 מסמל חניכה וטרנספורמציה: משה נמצא על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בני ישראל הולכים במדבר ארבעים שנה, ארבעים יום המרגלים תרים את הארץ.
המספר 14 הוא סכום הספרות 7 + 7, לכן מסמל את ברית הזוגיות: השבועה של הגבר לאישה והשבועה של האישה לגבר.
המספר 66 מסמל שלמות פנימית: הסיפרה 6 שבצד שמאל מייצגת את ששת חלקי הנשמה הנקביים, ואילו הסיפרה 6 שבצד ימין מסמלת את ששת חלקי הנשמה הזכריים.
המספר 80 מבטא את רצון הנשמה, שהיא חלק מהאור האלוהי האינסופי, להתמיד להתפתח ולגדול: הספרה 8, הבנויה משני עיגולים המחוברים ביניהם, מייצגת את התנועה שאינה פוסקת לעולם מלמעלה למטה ובחזרה. ועוד, שמונה בהיפוך אותיות נשמה. הצורה של הסיפרה 0 מייצגת מרחב של ריק, קרי את אינסוף הפוטנציאלים לצמיחה והתפתחות.
אהובים-יקרים, לב פצוע הוא לב פוצע. הריפוי הקולקטיבי של היחסים בין המגדרים עובר דרך הריפוי האישי. לפיכך, חיוני בעת הזו להניח את הטיפול העצמי בראש סדר העדיפויות. בלשון מעשית, לעבור תהליך רציף ועקבי של ריפוי וחניכה אצל מורה רוח של אמת בהובלתנו. הריפוי של הפצע הפנימי ביחסים עם המין הנגדי, ששורשיו בילדות המוקדמת ולאורך יחידות החיים מעידן זה, פותח את השער למימוש זוגיות נשמתית ואהבת אמת.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בלב מפציע.
לו יהי