עריכה חדשה: 9 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, לפי הפשט, מכות מצרים נועדו להאדיר את האלוהות בעיני בני ישראל והדורות הבאים:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה" (שמות י', א' – ב')
הפרשנות המסורתית על דרך הפשט מעלה שלוש סוגיות מוסריות:
הראשונה – האם אלוהים הוא מתעלל ואכזר?
השנייה – האם העדפת האלוהות את בני ישראל על פני המצרים מעידה על היעדר שוויון ואי-צדק אוניברסלי?
השלישית – כיצד ניתן ליישב את הצהרת האלוהות: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" עם עקרון הבחירה החופשית?
אהובים-יקרים, הרובד הגלוי של כתבי הקודש משקף את השלב ההתפתחותי של המין האנושי בעת התרחשות האירועים. השפה המקראית מבטאת את המדרגה התודעתית של האנושות בעולם העתיק. לפיכך, חיוני לפנות אל הרובד הסמוי במטרה להעלות למודעות את הלקחים הקשורים באותם אירועים היסטוריים ואת הדחיפות ליישמם בעת הרת גורל ומיוחדת זו של ימות המשיח וחילופי העידנים.
אהובים-יקרים, מצרים היוותה את 'בית הספר הרוחני' של העולם העתיק. במקור, הפירמידות תפקדו כמרחבים פיזיים לחניכת אור והתקדשות. אלא שבנקודה מסוימת החלה הסתאבות וירידה מוסרית בקרב כוהני וחרטומי מצרים. בדורו של יוסף הצדיק, ניתן להבחין ב'סדקים' ראשונים בקרב חכמי הדת והכוהנים המצרים:
"… וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם, וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (בראשית מ"א, ז' – ח')
טובי הכוהנים והחרטומים של מצרים מנסים, ללא הצלחה, לפענח את חלומות פרעה. באין ברירה, יוסף, אסיר ועבד עברי, מובא אל המלך. פרעה, שמזהה את החיבור הנקי-הישיר של יוסף אל ההיררכיות הגבוהות, מזדרז למנותו למשנה לו:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מ"א, ל"ח – מ"א).
אהובים-יקרים, לאחר מות יוסף וכל הדור ההוא מתוארת שקיעתה הרוחנית של מצרים. פרעה החדש עסוק במיצובה של מצרים כמעצמה החזקה ביותר באגן הים התיכון. הפירמידות הופכות סמל לפאר והתעשרות, ופרעה משעבד עם שלם במטרה למלא את שאיפותיו המגלומניות – ביסוס מעמדו כשליט החזק בעולם. עם תום האשראי הקוסמי עבור פרעה לתקן את דרכיו, הוא מתבשר על ידי ההיררכיות האלוהיות שההובלה הרוחנית עוברת למנהיג חדש שייוולד לעם העברי. כדי למנוע מהתוכנית האלוהית לצאת לפועל, פרעה גוזר לשלוח ליאור את התינוקות העבריים. פרעה, שמסתיר מבני עמו את המניע האמיתי לגזירה, מחדיר בהם פחד ואימה בתואנת שווא שהעבריים מסכנים את ביטחונה הפנימי של מצרים:
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א', ח' – י')
מטבע הלשון "לא ידע את יוסף" מרמז שפרעה החדש מתכחש למורשתו הרוחנית של יוסף כיוון שרודף אחר הכבוד והשררה.
אהובים-יקרים, יד הגורל מכוונת את השתלשלות המאורעות באופן כזה שמשה, בחיר ה' ומשרת הרוח, גדל ומתחנך בארמון פרעה מתחת לקצה אפו! למרות שגדל בארמון פרעה וחי בפאר ומלכות, משה אינו נותר אדיש למראה סבלם של אחיו העבדים, ואינו מתכחש לזהותו האמיתית:
" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.." (שמות ב', י"א)
בארמון, משה שובה את אהדת המצרים משום אישיותו המיוחדת, שכן משה הפליג בידע רוחני ובו בעת הצטיין בפשטות וענווה, אכפתיות ורגישות לזולת. עם הזמן, חלחלה אצל פרעה ההכרה המאיימת שמשה הוא בחיר ה'. בשל כך, פרעה ניסה להוריד את חינו של משה בעיני המצרים, והעליל עליו כאילו הרג איש מצרי. באמת המציאות היה מדובר במאבק רוחני ולא פיזי עם אחד מהכוהנים המקורבים ביותר לפרעה. למרבה הדאבון, עלילת השווא של פרעה חדרה לטקסט המקראי:
"… וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שמות ב', י"א – י"ד)
מדובר בשקר מופרך וחסר כל יסוד, שכן אין זה מתקבל על הדעת, שמי אשר קם להגן על החלש ונאבק בבריונות, ישפוך את דמו של האחר. טבעו האכפתי והחומל של משה סותר לחלוטין את הדימוי הכוחני שפרעה ניסה להדביק לו.
אהובים-יקרים, תקוות ההיררכיות האלוהיות הייתה שכמה שיותר מקרב העם המצרי, בראש ובראשונה כוהניו וחרטומיו, ישכילו להתעורר רוחנית ולהשתחרר מהצייתנות העיוורת למנהיג השיקרי תאב השררה. המבחן הרוחני של המצרים היה להדיח את פרעה ולנהות אחר מורה רוח של אמת, הלוא הוא משה, בדומה ליוסף שכיהן לא רק כשר הכלכלה של מצרים אלא גם כמנהיגה הרוחני.
אהובים-יקרים, מכות מצרים היוו קריאות השכמה עבור העם המצרי, כוהניו וחרטומיו לעשיית חשבון נפש אישי ולאומי, במטרה לנקות מתוכם למן היסוד תדרים של שרירות לב וניצול המעמד. צופן עונשים בסיכול אותיות שעונים מעוררים:
1.דם – צופן מי היאור מלשון מי יֵעוֹר? משמע קריאה להתעורר רוחנית. מי היאור, המהווים מקור חיים והתחדשות, הופכים לדם סמל לעצמי הנפש הנמוך, הלוא הוא אישיות האגו. ועוד, הריח הרע שעלה מן המים משקף שהמצרים סרחו מדרך הישר, סירחון מלשון סרח:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם, וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ז', י"ט – כ"א)
פרעה מתנכר למצוקה של בני עמו ואינו חס עליהם:
"וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר" (שמות ז', כ"ג – כ"ד).
2.צפרדע – צופן צפרדע מלשון דַּע צוֹפָר, זאת אומרת אות אזהרה נוסף למצרים למען יתעשתו ויסירו מעליהם את המנהיג המגלומני והאפל:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח', א' – ב')
פרעה מפציר במשה ואהרון להתפלל להסרת המגפה ומבטיח לשלח את בני ישראל:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהוָה" (שמות ח', ד')
אלא שעם הסרת המגפה פרעה חוזר בו מהבטחתו וממאן לשחרר את בני ישראל:
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת, וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ, וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּו וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (שמות ח', ח' – י"א).
3.כינים – צופן כִנִּים מלשון כי נָם שמובנו ישן. חבוי כאן מסר עבור המצרים שהסיבה למכות אשר ממשיכות לפקוד אותם היא היותם נמים תודעתית וישנים רוחנית:
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח', י"ב – י"ג)
בעקבות מכת הכינים, כוהני וחרטומי מצרים מתעוררים חלקית. הם מפצירים בפרעה לשלח את בני ישראל אך נמנעים מלהציב לו מראת אמת וגבול ממשי. כוהני וחרטומי מצרים נמנעים מנקיטת צעד מעשי של הדחת פרעה מהמלוכה:
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (שמות ח', ט"ו).
4.ערוב – צופן ערוב בהיפוך אותיות עוֹרֵב. העורב הוא ציפור גדולה ושחורה בעלת קול צורמני שטורפת גוזלים של ציפורים אחרות. לכן, העורב מסמל את עצמי הנפש האגואי. מכת הערוב נועדה להעיר את המצרים לכך שפרעה מפקיר את גורל האומה המצרית לטובת אינטרסים אישיים:
"וַיַּעַשׂ יְהוָה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב" (שמות ח', כ')
משה מתריע בפני פרעה לבל ימשיך להתל בבני ישראל. ברם, עם הסרת המגפה פרעה שוב חוזר בו ומפר את הבטחתו:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְהוָה וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַיהוָה, וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה, וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד, וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות ח', כ"ה – כ"ח).
5.דֶּבֶר – צופן דֶּבֶר צליל הגייה דִּבֵּר.מכת דבר נועדה לפקוח את עיני המצרים ולעזור להם להבחין שהדיבור של פרעה הוא צבוע ונכלולי, כפי שנרמז בצופן השם פרעה מלשון פֶּה רָע:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם, הִנֵּה יַד יְהוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד, וְהִפְלָה יְהוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר, וַיָּשֶׂם יְהוָה מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ, וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד, וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות ט', א' – ז').
6.שְׁחִין – צופן שְׁחִין בהיפוך אותיות נָחָשׁ. הנחש מסמל את עצמי העור, הוא עצמי הנפש האגואי בעל הטבע הפתלתל והערמומי, לעומת עצמי האור, הוא עצמי הנשמה שמהותו יושר וכנות. מכת שחין תכליתה להעיר את המצרים לטבעו המרושע של פרעה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה, וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה" (שמות ט', ח' – י"ב)
7.ברד – הברד יוצא הדופן אשר לווה בקולות רועמים והתלקחות של אש, הוא אות וסימן לזעם האלים וההיררכיות העליונות על כך שהעם המצרי, כוהניו וחרטומיו ממאנים להתעורר וממשיכים לציית להנהגה שקרית וכוחנית:
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי, וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר, רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד" (שמות ט', כ"ג – כ"ו)
לרגע נדמה היה שפרעה מתעורר רוחנית ומכה על חטא. פרעה מצהיר כי האלוהים של משה ואהרון הוא אלוהי האמת:
"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְהוָה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד" (שמות ט', כ"ז – כ"ח)
אלא שעם עצירת הברד פרעה מתהפך שוב:
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְהוָה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה" (שמות ט', ל"ג – ל"ה)
למרבה הזעזוע, במקום שיתעוררו, המעגל הקרוב 'נדבק' בקשיות העורף ואטימות הלב של מלכם.
8.ארבה – צופן ארבה מלשון אָרַב וגם רָב ה', רמז להתנהגותו הבריונית של פרעה כלפי משה ואהרון הנציגים בפיזי של ההיררכיות האלוהיות:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד, וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן, וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י', י"ב – ט"ו).
ההפכפכות של פרעה אינה יודעת גבול:
"וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם, וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה, וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י', ט"ז – כ')
טבע עצמי הנפש הילדי-האגואי הוא גחמתי ותנודתי.
9.חושך – מכת חושך מהווה מראת אמת לעיוורון הרוחני ולעצימת העיניים של המצרים. חשכה בהיפוך אותיות הכחשה,שכן המצרים מתכחשים לטבעו החלקלק והאפל של מלכם:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ, וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם " (שמות י', כ"א – כ"ג ).
10.בכורות – בכור הוא הצאצא הראשון. מכת בכורות בה הומתו בכורי האדם והבהמה נועדה להעיר ולעורר את מצרים, כוהניה וחרטומיה לאמת הגבוהה לפיה "כל שישנו בגשמי מקורו ברוחי", משמע הרוח היא הראשית לכל:
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (שמות י"ב, כ"ט – ל').
אהובים-יקרים, אף לאחר שהומתו כל הבכורים במצרים, לרבות יורש העצר, אין פרעה משלח את בני ישראל והמצרים ממשיכים בכניעתם ובצייתנותם העיוורת למלכם. משום הקושי לעכל אמת מזעזעת ומחפירה זו, ברבות הימים היא הושמטה מהכתובים ונשכחה מהתודעה הקולקטיבית.
אהובים-יקרים, לראשונה לאורך העידן שמסתיים, ברצוננו לחשוף מידע אקאשי (המונח "אקאשה" משמעותו "הספרייה הקוסמית") בנוגע לעיוות שחדר לטקסט המקראי לפיו, לכאורה, פרעה שחרר את בני ישראל לאחר המכה העשירית היא מכת בכורות. לאמיתו של דבר, פרעה שלח את בני ישראל לאחר המכה השתים-עשרה!
נשאלת השאלה אפוא: מה היו שתי המכות הנוספות – המכה ה-11 והמכה ה-12?
אהובים-יקרים, המכה האחת-עשרה נובעת מהמכה העשירית, ואנו נבהיר: הואיל ומכת בכורות נועדה להעיר ולעורר את המצרים כי הרוח היא הראשית, הרי שהמכה ה-11, הלוא היא מכת סופה, נועדה להעיר ולעורר את המצרים לכך שהרוח היא גם האחרית! צופן סופה מלשון סוף ה'. מדובר בסופה כבירה בעוצמתה, בדומה לסופות הטורנדו וההוריקן הממיטות הרס וחורבן על כל שניצב בדרכן. המבט הנישא לשמיים בזמן שמתחוללת סופה נועד להעיר ולעורר את בני האנוש כי הרוח היא מעל לכל.
אהובים-יקרים, מכת אש היא המכה השתים-עשרה אשר לאחריה פרעה סוף סוף שלח את בני ישראל. מדובר בתופעת אש חריגה בהיקפה ובעוצמתה, אשר כמותה לא ידעה האנושות מימיה. מצרים כולה כּוּתְּרָה במעגלי אש שהואצלו מן הרקיעים העליונים על ידי הרובד בהיררכיה הבריאתית המכונה "מלאכי השרף", הלוא הם מלאכי האש. שוו בנפשכם את גודל האימה אשר אחזה במצרים ובפרעה. מצב שבו אין בא ואין יוצא ממצרים. היזכרו בחרדה שלכם לנוכח גל השרפות שהתפשט ברחבי הארץ (נובמבר 2016), אירוע פעוט ומינורי ביחס למכה השתים-עשרה שפקדה את מצרים.
אהובים-יקרים, למרבה הדאבון, העם המצרי, כוהניו וחרטומיו לא השכילו לשעות לשעונים המעוררים בצורת 12 המכות. בצורה זו, הם בעטו ב'גלגל ההצלה' אשר הוענק להם מההיררכיות האלוהיות, דבר שהוביל לשקיעתה של האימפריה המצרית, והיעדר יכולת לקום מהריסותיה ולשוב לימי תפארתה עד עצם היום הזה.
אהובים-יקרים, 12 מכות מצרים מעידות על האהבה והאחריות האלוהית ללמד את האנושות לנהוג איש ברעהו ביושרה ואכפתיות. צופן " כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" הוא הכבדתי מלשון כיבדתי,חבויה כאן המשמעות שהאלוהות מכבדת ואינה מתערבת בבחירותיהם של בני האדם. בו בעת, אין משמעות הדבר שהאלוהות עומדת מנגד לנוכח בחירות חוזרות ונשנות אשר כל תכליתן לפגוע ולהרע. דעו כי לכל אדם ואומה ישנו אשראי קוסמי במסגרתו ההיררכיות האלוהיות מעניקות הזדמנויות להתעוררות ועשיית חשבון נפש, תיקון ושינוי הדרך. ועוד, צופן "ויחזק ה' את לב פרעה" הוא ויחזק מלשון ויחזה, שכן האלוהות, אשר הנה מעבר לזמן ומקום, צופה את אשר עתיד פרעה לבחור.
אהובים-יקרים, טבח השביעי באוקטובר בבחינת קריאת השכמה לעשיית חשבון נפש נוקב אישי ולאומי. משום שנצבים הנכם בישורת האחרונה של העידן הנוכחי, נקראים הנכם להשוות צורה למידותיו של הקדוש ברוך הוא, הלוא הן האהבה והאחדות, האכפתיות והערבות ההדדית. הצמיחה שלכם במישורים האישי והלאומי תלויה ועומדת בהסרת חמץ הנפש, הכוונה לתדרי האגו של היוהרה וההתנשאות, זחיחות הדעת והלגלגנות, הפחד והנפרדות, הגזענות והפלגנות, הבריונות וההשתלחות.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בהוקעה של פרעה הפנימי, הווה אומר בניקוי הפה הרע.
לו יהי