עדכון אחרון : 9 יולי 2026
" שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ
וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ "
(דברים ו', ד' – ט')
אהובים-יקרים, בפרשת "ואתחנן" משה מורה לבני ולבנות ישראל את התפילה הקרויה "קריאת שמע".
מאז ועד היום, קריאת שמע חיה ופועמת בליבו של העם היהודי.
קיימות אינספור עדויות, בארץ ובעולם, על יהודים – חילונים ודתיים כאחד – שבעתות צרה ומצוקה קראו, מי בלב ומי בקול: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד!"
הואיל ונמצאים אתם בפתחו של העידן החדש, ברצוננו לבאר את המוצפן בקריאת שמע – להאיר את הרלוונטיות שלה להתעלותכם בזמן מיוחד זה של ימות המשיח:
• "שמע" – מלשון שָׂם והאות ע' היא תחילית של עין שלישית, כלומר בני ובנות ישראל נקראים לעורר לתחייה את צ'אקרת העין השלישית האחראית על התקשורת עם העליונים.
• "אלוהינו"– לשון השייכות נועדה לעורר בבני ובבנות ישראל קרבה מיוחדת לבורא ורצון לשרתו באהבה ללא תנאי.
• "ה' אחד" – תזכורת עבור בני ובנות ישראל להתרחק מחטא היוהרה וההתנשאות על עמים וקבוצות אתניות, שכן כל בני האדם הם ילדי האל ושווים בפני המקור האחד העליון.
• "ואהבת את ה' אלוהיך" – משמע,"רגש" האהבה, ולא האינטלקט, בונה את ה"גשר" הנכון לקשר ולתקשורת עם הבורא.
עליכם להפנים: "שפת הלב היא שפת הרוח" – באמצעות הלב יכולים אתם לחוש בנוכחות האל ולקלוט את הכוונותיו. לעומת זאת, ההיגיון מכשיל אתכם משום שהוא חוצץ ביניכם לבין הבורא – כפי שנרמז בצופן שכל מלשון כֶּשֶׁל.
• "בכל לבבך" – הלב, מרכז הרגש והאהבה, שייך ליסוד המיםומבטא את העיקרוןהנקבי (צד שמאל) של השכינה.
• "ובכל נפשך" – צופן"נפש" מלשון"פשן" =passion (תשוקה באנגלית), רמז למרכז המין, האמון על היצירה, ושייך ליסודהאש המבטא את העיקרון הזכרי (צד ימין) של הרוח.
• "ובכל מאודך" –במילה "מאוד" נחבא צמד המילים "אדם" וגם"דם", מרמז שהאדם הוא מיזוג של הנקבי והזכרי, שכן איכותו הנוזלית של הדם מבטאת את יסוד המים וצבעו האדום את יסוד האש.
• "בשבתך בביתך" – הישיבה בבית מבטאת את העיקרון הנקבי של הסבילות וההתכנסות פנימה.
• "ובלכתך בדרך" – ההליכה בדרך מבטאת את העיקרון הזכרי של האקטיביות והיציאה החוצה.
• "ובשוכבך" – הלילה מבטא את העיקרון הנקבי.
• "ובקומך" – היום מבטא את העיקרון הזכרי.
• "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך"– קריאה לסנכרן בין היד, האיבר של עולם המעשה, לבין העין השלישית, הצ'אקרה של עולם הרוח, שכן תכלית הקיום האנושי היא להביא לידי ביטוי בחיי היום-יום את רצון הנשמה.
• "וכתבתם על מזוזות ביתך" – הבית מבטא את העיקרון הנקבי של ההיאספות פנימה.
• "ובשעריך" –השער מבטא את העיקרון הזכרי של התנועה החוצה.
מכאן שקריאת שמע נועדה להורות לכם את המפתח לחיים של שמחה ויצירה – "דרך האמצע" המאזנת ימין עם שמאל, זכרי עם נקבי, רוח עם חומר, אלוהי עם אנושי.
צעד ראשון והכרחי הוא להיפטר מהתפיסה המיושנת שלפיה יש להכריע בין ימין לשמאל, ובין יהדות לדמוקרטיה.
כשם שלא ניתן להלך על רגל אחת בלעדי הרגל השנייה, כך חיוני להמשיך את מורשת האבות וערכי היהדות יחד עם כיבוד ושמירת עקרונות הדמוקרטיה.
זוהי שעת מבחן עבור החברה הישראלית – לסגל את הראייה האחדותית שלפיה הימין והשמאל משלימים זה את זה כשני חלקי התצרף.
חובה להציב לנגד עיניכם את מגילת העצמאות, שבה דוד בן גוריון, הלוא הוא משה רבנו, התווה את חזון המדינה שאך נוסדה:
"מדינת ישראל… תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" (מגילת העצמאות, 1948).
אהובים-יקרים, בורא עולם נתן לבני ולבנות ישראל 'כתובה' – אלו הן עשרת הדיברות והמצוות אשר בתורת משה.
קריאת שמע, הכלולה בתורה, מגלמת את ברית האהבה והנישואין שבין ישראל לה' – כפי שנרמז בצופן שם הפרשה"ואתחנן" מלשון "חתונה".
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם באחדות הלבבות.
לו יהי
ביבליוגרפיה
"הכרזה על הקמת מדינת ישראל" (מגילת העצמאות). מועצת העם, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948). עיתון רשמי מס' 1.