עריכה חדשה: 8 אוגוסט, 2025
אהובים-יקרים, הנשמה שבכם היא חלק מהאל, לכן הליכה נגד רצון הבורא והתוכנית האלוהית משמעותה פנייה נגד עצמכם ושיבוש נתיב חייכם.
פרעה, שממשיך להתנגד לרצון האל, מביא על עצמו ועל מצרים מכות נוספות:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי, כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ" (שמות י', ג' – ד')
צופן פרעה מלשון עורף ה' – עיקשותו מביאה לשקיעתו. אמנם הסובבים אותו מתריעים בפניו, אולם אינם מציבים לו גבול ממשי ואינם נוקטים בצעד מעשי כדי להדיחו מהמלוכה.
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י', ז').
אהובים-יקרים, פרעה קורא שוב למשה ואהרן וממשיך במיקוח – מציב תנאי שרק הגברים ילכו. פרעה, שמאבד כל סבלנות, מגרש את משה ואהרן:
"וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם… לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" (שמות י', ח' – י"א)
הקיבעון של המלך מביא לאסון – בשל קשיות העורף של פרעה פוקדות את מצרים מכות נוספות:
- מכת ארבה – צופן ארבה מלשון ארב וגם רב ה', מרמז על הרדיפה והבריונות של פרעה כלפי משה ואהרן, הנציגים בפיזי של ההיררכיות האלוהיות:
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם… וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן, וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י', י"ג – ט"ו)
מאחר ופרעה אסיר של תאוותיו ומשועבד ליצריו הוא מתהפך כל הזמן:
"וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם, וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה, וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְהוָה, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י', ט"ז – כ').
- מכת חושך – החושך המוחלט במשך שלושה ימים נועד להציב מראה למצרים על היותם שבויים בתודעה חשוכה ואפלה של כוח ושררה:
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו… וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י', כ"ב – כ"ג ).
אהובים-יקרים, פרעה אינו מרפה ומציב תנאי חדש – השארת הצאן והבקר כערובה לכך שבני ישראל יחזרו למצרים לאחר שיעבדו את ה' שלושה ימים במדבר:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם" (שמות י', כ"ד)
משרואה פרעה כי משה מסרב אפילו לתנאי האחרון, הוא מגרש אותו ואף מאיים להורגו:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְהוָה עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה, וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם, וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" (שמות י', כ"ה – כ"ט)
בעוד שמעמדו של פרעה במצרים מדרדר, המוניטין של משה גדל:
"… גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות י"א, ג').
אהובים-יקרים, לקראת המכה העשירית, מכת בכורות, אלוהים מצווה לערוך הכנות מיוחדות – לשחוט שה שהיה במשמרת ארבעה ימים (מהעשירי ועד הארבעה עשר בחודש ניסן), מהדם שלו למרוח על המזוזות ועל המשקוף, ואת בשרו לאכול צלוי על האש עם מצות ומרור:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה… בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶש הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם, וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ… וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה, וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה… וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ב, א' – י"ג)
ברצוננו לבאר את המהות הפנימית-הרוחנית של קורבן הפסח:
"החודש הזה לכם ראש חודשים הראשון הוא לכם לחודשי השנה" – המספר 1 מסמל אחדות וגם הובלה. מרמז שתפקידו הרוחני של עם ישראל לאחד בין שמיים לארץ על ידי הנחלת חוקי המוסר והאמת של האור, בתמצית עשרת הדיברות. בדרך זו, להוביל את גאולת האנושות והתעלות הפלנטה.
"בעשור לחודש" – צופן עֶשֶׂר בסיכול אותיות שַׁעַר, מרמז שתכלית היציאה ממצרים להוות שער לגאולת האנושות. במעמד הר סיני הונחו הזרעים לכינון אנושות חדשה המושתתת על צדק ומשפט, לא עוד עיקרון "החזק שולט" ואיש הישר בעיניו יעשה.
"וייקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" – השה מסמל את הנשמה העליונה המכונה בתורת החסידות "הנפש האלוקית", ואילו הדם את הנפש, כלומר את אישיות האגו המכונה בתורת החסידות "הנפש הבהמית". תהליך הצלייה של בשר השה על האש נועד לעורר את בני ישראל להתמיר את תודעת האגו בתודעת הנשמה.
"והיה לכם למשמרת עד הארבעה עשר יום לחודש הזה" – המספר 14 הוא כפל של המספר שבע מלשון שבועה, רמז לשבועת הברית בין ישראל לבורא. הברית מבטאת אחריות הדדית: אלוהים אחראי להושיע את בני ישראל מעבדות מצרים ולהביאם אל הארץ המובטחת, ובני ישראל אחראים לחיות על פי ערכי האמת והמוסר האלוהיים, בדרך זו להפיץ את תורת האור לכלל אומות העולם.
"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים" – הדם הוא הנפש. צופן משקוף מלשון מָשׁ (שפירושו זז) והמילה קוֹף, מרמז שמריחת הדם על המשקוף היא קריאת השכמה להזיז הצידה את הנפש הבהמית ולהעביר את שרביט ההובלה לנשמה האלוהית. יישור עצמי העור לעצמי האור מרחיק ממוות רוחני וגשמי: צופן מזוזות מלשון זוז מוות.
אהובים-יקרים, מלבד קורבן הפסח, אלוהים מצווה על אכילת מצות במשך שבעה ימים – מיום הארבעה עשר לחודש ניסן ועד היום העשרים ואחד:
"בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב" (שמות י"ב, י"ח)
צופן מצות בסיכול אותיות צומת, והמספר 21 מסמל מעבר מתודעה של נפרדות (המספר 2) אל תודעה של אחדות (המספר 1). זאת אומרת, בני ישראל נקראים ליצירת תפנית רוחנית ותודעתית – התמרת תודעת האגו בתודעת הנשמה.
אהובים-יקרים, לאחר השלמת ההכנות שבני ישראל נצטוו בהן, פוקדת את מצרים מכת בכורות:
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (שמות י"ב, כ"ט – ל')
בכור הוא הצאצא הראשון, לכן המתת בכורות האדם והבהמה נועדה להעיר את המצרים לכך שהרוח היא הראשית לכל.
אהובים-יקרים, בניגוד לפרשנות המקובלת, אף לאחר שהומתו בכורי מצרים, לרבות יורש העצר, אין פרעה משלח את בני ישראל, והעם ממשיך לציית לו בעיוורון מוחלט. משום הקושי לעכל אמת מזעזעת ומחפירה זו, ברבות הימים היא הושמטה מהכתובים ונשכחה מהתודעה הקולקטיבית. בהלימה לחוקיות הזמן הזה של "הרמת הווילון בסוף המחזה", ברצוננו לחשוף מידע מהאקאשה (הספרייה הקוסמית) ולהאיר את שתי המכות הנסתרות – המכה האחת עשרה והמכה השתיים עשרה – שלאחריהן פרעה סוף סוף שלח את בני ישראל לעבוד את ה' במדבר.
אהובים-יקרים, קיים רצף הגיוני בין המכה האחת עשרה למכה העשירית. כאמור, מכת בכורות נועדה להעיר את המצרים לכך שהרוח היא הראשית, לכן המכה האחת עשרה הייתה סופה מלשון סוף ה' – רמז לכך שהרוח היא גם האחרית. מדובר היה בתופעת טבע חריגה בעוצמתה, בדומה לסופות הטורנדו וההוריקן הממיטות הרס וחורבן על כל הניצב בדרכן. המבט הנישא לשמיים בזמן שמתחוללת סופה נועד לעורר את בני האנוש לכך שהרוח היא מעל לכל.
אהובים-יקרים, מכת אש היא המכה השתים עשרה שלאחריה פרעה משלח את בני ישראל. מצרים כותרה במעגלי אש אשר הואצלו מהעליונים על ידי הרובד בהיררכיה הבריאתית המכונה "מלאכי השרף", הלוא הם מלאכי האש. שוו בנפשכם את גודל האימה אשר אחזה בעם ובפרעה – מצב שבו אין נכנס ואין יוצא ממצרים. היזכרו בחרדה בקרב אזרחי ואזרחיות ישראל עקב גל השרפות שהתפשט במדינה (נובמבר 2016), אירוע מינורי בהרבה בהשוואה למכה השתים עשרה.
צופן "ויחזק ה' את לב פרעה" הוא ויחזק מלשון ויחזה – אלוהים אשר הוא מעבר לזמן ומקום יודע מה תהיינה בחירותיו של כל אדם.
צופן "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" מלשון כיבדתי – חבויה כאן המשמעות שהאלוהות מכבדת ואינה מתערבת בבחירותיהם של בני האדם. ברם, אין הדבר אומר שהאלוהות עומדת מנגד נוכח בחירות חוזרות ונשנות אשר כל תכליתן להרע.
דעו כי לכל אדם ואומה ישנו "אשראי קוסמי" במסגרתו ההיררכיות האלוהיות מעניקות הזדמנויות להתעוררות ועשיית חשבון נפש, תיקון ושינוי הדרך. ככל שאדם או אומה ישנים עמוק והרבה זמן, מופעלים שעונים מעוררים בווליום חזק יותר, שכן מה שלא נלמד בדרך האהבה וההבנה יילמד בדרך הכאב והקושי.
אהובים-יקרים, רובו ככולו של העם המצרי, כוהניו וחרטומיו לא שעו לשעונים המעוררים בצורת 12 המכות, זולת קומץ אנשים ממוצא אתני מעורב אשר הצטרפו ליציאת מצרים:
"וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם… וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף, וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם…" (שמות י"ב, ל"א – ל"ח)
כעבור 430 שנות עבדות מתממש חזון הגאולה ובני ישראל יוצאים ממצרים:
"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ב, מ' – מ"א).
אהובים-יקרים, התכלית העליונה של עבדות בני ישראל במצרים היא להורות את תורת האחווה לעמי הארץ.
על סמך הניסיון ההיסטורי הלאומי, אזרחי ואזרחיות ישראל מצווים להישמר מפני עליונות וגזענות ולנהוג בחמלה ובאכפתיות כלפי המוחלשים בחברה, לרבות בני מיעוטים ולאומים אחרים.
העם הנבחר נועד לשאת את דגל הצדק והשוויון, האחדות ושותפות הגורל. על כן, בספר הספרים מצוות אהבת הגר חוזרת פעמיים:
"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ל"ד)
"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י', י"ט).
אהובים-יקרים, טבח השביעי באוקטובר בבחינת קריאת השכמה לעשיית חשבון נפש נוקב, אישי ולאומי.
משום שנצבים הנכם בישורת האחרונה של העידן הנוכחי, נקראים אתם להשוות צורה למידותיו של הקדוש ברוך הוא – האהבה והאחדות.
הביטחון והצמיחה, האינדיבידואליים והקולקטיביים, מותנים בהתמרת "פרעה הפנימי" ובהסרת חמץ הנפש של הפחד והנפרדות, השנאה והנקם, היהירות וההתנשאות.
עליכם לדעת כי גאווה אמיתית מושתתת על שמירת המורשת וערכי היהדות, לא על שמחה לאיד והשפלת היריב. כשם שהתריע שלמה המלך, החכם באדם:
"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ" (משלי כ"ד, י"ז, י"ח).
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בהתמרת נתיב הכאב בנתיב הלב.
לו יהי