עריכה חדשה: 1 יוני 2026
אהובים-יקרים, בכל ימי מסעם במדבר, עמוד הענן סימן לבני ישראל מתי לנוע ומתי לעצור – כאשר הענן נח על המשכן בני ישראל עצרו, ואילו כאשר הענן עלה מעל המשכן הם נסעו:
"עַל פִּי יְהוָה יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ" (במדבר ט, יח)
צופן "עמוד הענן" מלשון "מודע נע ה'" – כלומר, בני ישראל נקראים ליישר את התנועה במציאות הגשמית לרצון הבורא ולמחזוריות הקוסמית.
וכך, כל פעם מחדש, נדרש מישראל לתרגל התמסרות מלאה ללא נודע – בין אם הענן נח על המשכן ימים, שבועות, חודשים או יותר. שכן ישנו סדר אלוהי וריתמוס קוסמי שלפיהם כלל חלקי הבריאה נעים ומתפתחים – כפי שנרמז בשם הפרשה "בהעלותך" מלשון "הַכֹּל בְּעִתּוֹ".
לא בכדי שלמה המלך, גדול מורי מתקדשי האמת, הורה:
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג, א)
הכוונה היא שלכל זמן סגולה משלו, כלומר מהות ייחודית ותכלית מוגדרת מבחינת למידה והתפתחות בשלושת מישורי החיים – האישי, הלאומי והעולמי.
"עת לנוע ועת לנוח" – ישנם זמנים שבהם התנועה הזכרית-החִצִּית (מלשון חץ) האקטיבית, הפונה החוצה והנעה קדימה היא הנכונה. ואילו בזמנים אחרים, התנועה הנקבית-הרחמית (מלשון רחם) הסבילה, הפונה פנימה ושמהותה "אתחול מחדש" היא הנחוצה.
אהובים-יקרים, מאז ומעולם שליחות האור כרוכה בצליחת מבחנים רבים, בהקרבה ובוויתורים, באומץ ובמאמץ, במסירות ובאהבת הבורא ללא תנאי. אין זה דבר של מה בכך, שכן טבע עצמי הנפש, הלוא הוא אישיות האגו, לרצות לפעול בדרכו לפי שיקולי נוחות וכדאיות.
לא כן נהגו מורי האנושות שהתמידו לשאול ולקבל הנחיות מהרוח טרם תנועה ופעולה. דרכם של בחירי האל, נביאיו ומשרתיו, ליישם את ההנחיות שהתקבלו על-פי הסדר והזמן שעליהם הורו להם הדרכות האור.
שכן לכל פעולה ישנו הטיימינג הנכון שלפניו או לאחריו אין היא מניבה ברכה, משל ללחם שמוצאים מהתנור לפני או אחרי הזמן, בשני המקרים התוצאה זהה – אין הוא ראוי למאכל.
אלא שלמרבה הצער והדאגה, בזמן הזה, רבים מעובדי ועובדות האור אינם מקפידים לפנות אל ההדרכות העליונות כדי לשאול ולברר האם נכון ומתי נכון.
יש פעמים שבהם אתם מונעים מקוצר רוח ומרצון לזרז תהליכים ולדלג מעל שלבים, ויש פעמים שבהם אתם נוטים להשתהות ולהתמהמה. כך או כך, התוצאה לעולם זהה – אתם ממשים באופן חלקי ומוגבל את ייעודכם הגבוה, ואף תוהים בליבכם מדוע זה כך.
אהובים-יקרים, סולם ההתפתחות הוא אינסופי – לעולם יש מי שנמצא לפניך ומי שנמצא מאחוריך.
על כן, תמיד יש ממי ללמוד ואת מי ללמד – כל מורה הוא תלמיד, וכל תלמיד הוא מורה.
ברצוננו להעיר ולעורר אתכם: התפיסה הרווחת כיום שלפיה אין עוד צורך להימצא בטיפול וחניכה אצל מורה רוח היא מוטעית ביסודה. הן משה רבנו, גדול מתקדשי האמת, היה בנסתר חניך של אהרון הכהן.
מהות הזמן הזה של סיום העידן היא "סגירת הקצוות" – השלמת מערך שיעורי הנשמה וסילוק של החובות הקארמתיים.
השיעורים הם השערים לעלייה בסולם ההתפתחות, לפיכך לא ניתן להתעלות ולצמוח רוחנית מבלי לעבור תהליך אישי, שורשי ומקיף, של ריפוי וחניכה בהובלתנו.
לבוחרים להלך בזו הדרך, בבוא העת מוענק מאיתנו "החותם הרוחי המוזהב" – עיטור אנרגטי המסמן את ההגעה לגאולה האישית ואת המיצוב בחוד החנית של ההובלה בעידן החדש הממשמש ובא.
אהובים-יקרים, בני ובנות ישראל נועדו להבטיח את התפתחות האנושות על ידי שמירת "שרשרת הלימוד" – כפי שנרמז בצופן ישראל מלשון "שַׁיָּירָה לימוד": ישרא = שיירה, ל' = תחילית של לימוד.
על כן, "זירוז התור" הוא טבע הזמן העכשווי כפי שנרמז בצופן "ימות המשיח" – מלשון "ימים מְחִישִׁים". משמע, במידה שאתם בוחרים להתמהמה, התפקיד מועבר לבא או לבאה בתור במטרה להבטיח את המשך התעלות הקולקטיב.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בלב שומע.
לו יהי