עריכה חדשה : 8 אוגוסט, 2025
אהובים-יקרים, גולת הכותרת של פרשת "יתרו" היא מתן התורה במעמד הר סיני. מדובר באירוע מכונן בתולדות האנושות. תורת משה הביאה בשורה לעולם של כאוס ואנרכיה מוחלטים, בו עבירות של גניבה, ניאוף, רצח, עבדות, יחסי מין עם בעלי חיים והקרבת קורבנות אדם היו מותרים.
אהובים-יקרים, צופן מבול מלשון בולם – מרמז שהמבול בדורו של נוח נועד לבלום את הרוע אשר פשה באנושות:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו', י"ג)
ברם, התקווה של ההיררכיות העליונות לאתחול מחדש של האנושות על יסודות מוסריים לא צלחה. לפיכך חיוני היה להגות התערבות אלוהית חדשה ליישור העיוותים בחברה האנושית.
אהובים-יקרים, קבלת התורה היא התכלית של היציאה ממצרים. מעמד הר סיני היווה שער לחניכת האנושות – תהליך שבימים אלה של סיום העידן נמצא בעיצומו. עשרת הדיברות מהווים את חוקי האור האוניברסליים התקפים לכל אדם באשר הוא אדם.
שלושה חודשים לאחר יציאת מצרים נערכים בני ישראל לקבלת התורה:
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים…" (שמות י"ט, א' – ו')
צופן סגולה מלשון גלו שה – בשפת הרוח הנשמה משולה לשה, ואילו הנפש (האגו) לזאב. עם ישראל מכונה "עם סגולה" כיוון שנועד להוביל את חניכת האנושות מתודעת האגו לתודעת הנשמה.
מוטיב דומה נרמז בצופן ממלכת כוהנים מלשון מלאכת החונכים – ייעודו של עם ישראל לחנוך את אומות העולם, משמע להורות להם את תורת האמת של האור.
בימים אלה שומה עלייכם לבחון מחדש את המעמד "עם סגולה", שכן לעיתים קרובות מתרחקים אתם ממשמעותו המקורית.
הייעוד הרוחני של עם ישראל אינו להתנשא מעל עמים אחרים, אלא להושיט יד ולסייע בהתעלות האנושות. כשם שהכהן משרת את באי המקדש, כך עם ישראל נועד להאיר את הדרך לעמי הארץ. אולם כאשר המעמד המיוחד מתפרש כעליונות במקום כמתן שירות, אזי התוצאה הפוכה: מציאות עקובה מדם של מאבקים ומלחמות.
אהובים-יקרים, לקראת מתן התורה, כל העם כאיש אחד מכריזים על אמונה בבורא ובמשה:
"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה" (שמות י"ט, ח')
אלוהים מצווה על שלושה ימים של הכנה והתקדשות לקראת מעמד הר סיני:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי" (שמות י"ט, י' – י"א)
קדושה שווה אחדות בין כל חלקי השלם – משמעות זו נרמזת בצופן כבסו שמלותם מלשון כבדו שלמותם. ועוד, היום השלישי הוא קריאה רוחנית לנוע אל עבר שלמות פנימית על ידי איחוד שלושת רבדי הקיום האנושי – הרוחני/הנשמתי, הנפשי/הרגשי והגופני.
אהובים-יקרים, הנשמה, החלק הבוגר שבאדם, מונעת מסקרנות הנובעת מרצון להתפתח וללמוד חדש. לעומת זאת, הנפש, החלק הילדי שבאדם, מונעת מסקרנות הנובעת מספקנות ורצון לערער על סמכות.
אלוהים אשר מודע לטבע הילדי של העם מורה למשה להגביל את התנועה סביב ההר:
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת" (שמות י"ט, י"ב)
ברם, בני ישראל מתקשים לשמור על האיסור המפורש, לכן אלוהים מאיץ במשה לרדת מההר שמא יקרה אסון:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְהוָה לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְהוָה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְהוָה" (שמות י"ט, כ"א)
בני ישראל, המונהגים על ידי עצמי הנפש הילדי, מפגינים התנהגות פרדוקסלית אופיינית: מצד אחד הם קוראים תיגר על הגבולות שהוגדרו להם, ומצד שני הם חרדים מפני קשר ישיר עם הבורא.
העם, שמתקשה להכיל את עוצמת האור האלוהי, מבקש ממשה לשמש כמתווך:
"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק, וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת"(שמות כ', י"ד – ט"ו)
בדומה לילד צעיר, העם נע בין שני קצוות – מרד ורצון לעצמאות לבין תלותיות ופחד מאחריות.
אהובים-יקרים, טבע הזמן הזה הוא פיתוח בגרות רוחנית. לשם כך חיוני להתוודע אל המשמעויות האמיתיות החבויות בחוקים ובמצוות שבתורת משה. על כן, ברצוננו לבאר את הרבדים הנסתרים של עשרת הדיברות:
הדיבר הראשון –
"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ', ב')
מהי הסיבה שהדיבר הראשון מזכיר את יציאת מצרים? צופן מצרים מלשון מַיִם צָרִים – יסוד המים בבריאה מייצג את עולם הרגש, משמע מצרים מסמלת את הרגשות הצרים של ההתנשאות ושרירות הלב. מכאן, שהדיבר הראשון מרמז על ייעודו הרוחני של העם הנבחר – להוביל את השתנות האנושות והמעבר מדרך הכוח והשררה לדרך החמלה והאחווה.
הדיבר השני –
"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ" (שמות כ', ג')
צופן פסל בסיכול אותיות סֵפֶל שמובנו כלי קיבול – הספל מסמל את הגוף שהוא 'הכלי' לנשמה וככזה הוא נועד לשרת אותה במסעה על פני האדמה. מדובר בתמרור אזהרה מפני שיעבוד לגוף, וקריאה לשמור על הסדר הנכון – האדם הוא נשמה בתוך גוף ולא גוף שיש בו נשמה.
בני ישראל מצטווים להתנער מדרכם של המצרים לסגוד לגוף, כמו למשל המנהג לחנוט את גוף המת ולהניח בארון הקבורה אוצרות ותכשיטים. ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי הניתוחים הקוסמטיים וקעקועי הגוף הם הצורה המודרנית של סגידה לגוף.
צופן תמונה מלשון מוֹתֶן – קו המותניים הוא האזור שבו לוחמים חוגרים את חרבם ונשקם. באיסור לעשות תמונה מובלעת קריאה רוחנית שלא להישען על כוח פיזי-חיצוני.
הירידה הרוחנית של מצרים התבטאה בהעברת המשקל אל עבר התחמשות בכלי מלחמה ובניית צבא לוחמים מן החזקים והמתקדמים באזור. משמע, הדיבר השני מתריע מפני ההליכה בדרך המצרים של ההישענות על הפיזי.
מסר זה רלוונטי במיוחד לעת הזו, שכן טבח השביעי באוקטובר הוא שיקוף של ההתרחקות מתפקידכם הייעודי להיות "אור לגויים" והמעבר להישענות על חימוש וצבא כגורם הכמעט בלעדי.
הדיבר השלישי –
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא" (שמות כ', ו')
צופן לשוא בהיפוך אותיות שואל, מרמז שבדיבר השלישי מובלעת אזהרה מפני רוחניות מזויפת: הפניית שאלות להדרכות הגבוהות ללא כוונה אמיתית ליישם את התשובות. גישה שכזו מבטאת זילות כלפי מקורות האור העליונים ונחשבת לנשיאת שם ה' לשווא. אם שואלים, צריך להיות מוכנים ליישם את ההכוונות שניתנות, גם אם הדבר כרוך באומץ ומאמץ ודורש לצאת מאזור הנוחות.
הדיבר הרביעי –
"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ', ט' – י')
צופן מלאכה מלשון הלחמה שפירושו חיבור, מרמז שיום השבת נועד להתחברות פנימית ועבודה רוחנית-תודעתית – איחוד ששת מרכזי האנרגיה עם הצ'אקרה השביעית, צ'אקרת הכתר, המהווה את השער למקור האינסוף.
הדיבר החמישי –
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ', י"א)
מהי המשמעות האמיתית של מצוות כיבוד אב ואם? אין הכוונה לגינוני כבוד וריצוי ההורים כפי שנהוג בטעות לפרש. כבוד אמיתי אינו הסכמה עיוורת או שתיקה מול התנהגות פוגעת.
ההפך מכך – כבוד אמיתי מחייב כנות ואומץ להציב מראת אמת כאשר מדובר בהורה שתלטן ומניפולטיבי. אהבה אמיתית משמעותה לתת להורה הזדמנות להתעורר ולתקן את עצמו.
אך לפני שמציבים מראת אמת להורה, חיוני להשקיע בריפוי עצמי כפי שנרמז בצפנים: אביך מלשון הבכי וגם כאבי – הכאב מההורה הפוגע, צופן אימך מלשון חֵמָה – הזעם הטבעי על הפגיעה.
הדיבר החמישי קורא להציב את הריפוי האישי בעדיפות עליונה כפי שמלמדים הצפנים: יאריכון מלשון אֲרוּכָה שמובנו החלמה, ו-ימיך מלשון מימיך – המים מסמלים את עולם הרגש שזקוק להבראה. כדברי הנביא ירמיה:
"כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ" (ירמיהו ל', י"ז).
הדיבר השישי –
"לֹא תִרְצָח" (שמות כ', י"ב)
מה מסתתר מעבר לאיסור המובן מאליו להרוג? צופן תרצח בסיכול אותיות תצרח מרמז שאסור בתכלית האיסור לנקוט בטקטיקה של הטלת אימה באמצעות צרחות וצעקות. אווירה של טרור גורמת לאחר לפעול ממקום של פחד וריצוי, דבר המנוגד לעקרון הבחירה החופשית.
הדיבר השביעי –
"לֹא תִנְאָף"(שמות כ', י"ב)
בדיבר השביעי חבויה אזהרה מפני תפיסת עולם שטחית ונהנתנית: צופן נאף מלשון פאן fun שמובנו באנגלית כיף וגם מלשון פהן – כינוי לאל השדים (שחציו אדם וחציו חיה). חיים שתכליתם חיפוש אחר כיופיים ועינוגים הם בגדר עבודה זרה. צופן כיוף מלשון כיפוף וגם קוף – אופן הנהגה נהנתני מביא לאובדן הצלם האלוהי שבאדם, לנסיגה התפתחותית ולירידה בסולם האור.
הדיבר השמיני –
"לֹא תִגְנֹב" (שמות כ', י"ב)
בדיבר השמיני חבויה משמעות עמוקה הנוגעת להפרה של החוזה הקארמתי. צופן תגנוב מלשון תן גב – איסור להפנות גב ולהפר חתימה נשמתית עם אדם אחר. ההתנערות מהקשר הקארמתי משבשת את רצף ההתפתחות הן של הפוגע והן של הנפגע. במיוחד כשמדובר בקארמה של זוגיות ונישואין – הצד שנדחה חש כאילו רמסו את נשמתו.
הדיבר התשיעי –
"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר"(שמות כ', י"ב)
צופן עד שקר מלשון אד שֵׁכָר שמובנו משקה אלכוהולי שגורם לשיכרון חושים וערפול תודעתי. לעיתים קרובות, על מנת לשאת חן בעיני האחר ולא לסכן את היחסים עמו, אתם מגיבים במחמאות מוגזמות, ומזינים אצלו אופוריה ושאננות. ידידות משכרת היא ידידות משקרת ומזיקה.
המבחן של ידידות אמת הוא האומץ לדבר בכנות גם כשזה לא קל ונוח. "טובים השניים מן האחד" – אם אחד נרדם השני מעיר אותו מתוך אכפתיות עמוקה ורצון בטובתו העליונה.
הדיבר העשירי –
"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ג)
מהי הסיבה שהדיבר האחרון מפרט בדיוק שישה דברים – הבית, האישה, העבד, האמה, השור והחמור? המספר שש אינו מקרי ומרמז על ששת מרכזי האנרגיה אשר יחד מהווים את השדה האנרגטי של האדם. כלומר, חבויה כאן אזהרה שלא לפלוש למרחב האישי של הזולת והוראה לכבד את אורחות חייו – צופן תחמוד מלשון תחום דע .
תפקיד העם הנבחר לחנוך את האנושות לערכי החירות והאמת, הסובלנות והכבוד ההדדי בבחינת "חייה ותן לחיות".
אהובים-יקרים, ברצוננו לבאר את הציווי החותם את הפרשה:
"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" (שמות כ', כ"ב)
יש לדעת כי התורה מדברת בלשון מרומזת בכל הנוגע למין ואינטימיות. לכן הציווי נועד להרחיק את בני ישראל מהפולחן הדתי בעולם העתיק שכלל התערטלות גופנית ופעילות מינית בפרהסיה. לדאבוננו, מנהג ישן זה חלחל לחוגים הרוחניים של העידן החדש (הניו אייג'). בימים אלה, חלק ממורי הרוח והמתקשרים מועלים בשליחותם, ומנהיגים בקהילתם אורגיות באמתלה של דרך לעליה בתודעה. ברצוננו להתריע מפני מנהג מתועב זה המביא לנסיגה התפתחותית למדרגה של "האדם הבהמי".
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בשיבה הביתה.
לו יהי