עריכה חדשה : 24 פברואר 2026
אהובים-יקרים, בכל הניסים והנפלאות שזכו להם בני ישראל – שתיים עשרה המכות, קריעת ים סוף, המן שירד מהשמיים והצור שיצאו ממנו מים – לא נדרשו מהם עמל ומאמץ מיוחדים.
אולם, במקום לגלות אמון והכרת תודה, בני ישראל התמרמרו ומרדו בה' ובמשה עבדו.
ניסיון זה מורה לקח אוניברסלי יקר ערך – מה שניתן מהר ובקלות, ללא תהליך ומאמץ, מקבע אצל הצד המקבל תלות וילדותיות ואינו משרת את התפתחותו העליונה.
לאור זאת, אלוהים מורה למשה לאסוף מהעם תרומות לבניית המשכן:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, א-ב)
לשון הכתוב: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" – מלמד שהנתינה צריכה לבוא מיוזמה פנימית ורצון חופשי, לא מכורח ותכתיב חיצוני.
וכך לראשונה, נדרש מבני ישראל שינוי גישה – מעבר מתפקיד של "מקבלים-פסיביים" לתפקיד של "שותפים-פעילים".
צופן המילה "תרומה" ממשיך את עיקרון השותפות, שכן יש לו משמעות כפולה המרמזת על תנועה דו-כיוונית:
• תרומה צליל הגייה מָטָר (גשם) ה' – הכוונה לאלוהי המאציל מעצמו מטה כדי להתאחד עם האנושי. בגיאומטריה המקודשת של "המגן דוד" מסומל על ידי "משולש הרוח" (בעל הקודקוד הפונה כלפי מטה).
• תרומה מלשון תּוּרַם (הרמה) ה' – מסמל את האנושי שנע מעלה בספיראלת ההתעלות כדי להתאחד עם האלוהי. בגיאומטריה המקודשת של "המגן דוד" עיקרון זה מסומל על ידי "משולש החומר" (בעל הקודקוד הפונה כלפי מעלה).
משמע, בני ישראל נקראים ליצור במשותף עם האל.
אהובים-יקרים, כדי ללמד ילד צעיר יש להשתמש באמצעים מוחשיים על מנת שיוכל להבין רעיונות מופשטים. כך בדורו של משה, אלוהים מורה לבני ישראל את האמת הגבוהה דרך אמצעי מוחשי ופיזי:
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח)
המשכן החיצוני (לימים בית המקדש) נועד להורות לבני ישראל את הרעיון הפנימי שלפיו האדם הוא ניצוץ אלוהי, פיסה מהאלוהים, בתוך גוף בשר ודם – כלומר, הגוף הוא המקדש של הנשמה.
אהובים-יקרים, אלוהים מראה למשה בחיזיון את מבנה המשכן – על כל פרטיו וכליו:
"כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה, ט)
"כמו בעליונים כך בתחתונים" – המשכן ולימים מקדש שלמה נבנו על פי אותה מבניות קוסמית, כלומר על פי אותו הסדר הפנימי שבבריאה.
בנוסף, אלוהים מורה למשה למנות אחראי על עבודות המשכן – את בצלאל בן אורי:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה, וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לה, ל-לא)
בשם בצלאל חבוי לב אצל (האצלה) – רמז לכך שניחן בהשראה רוחנית מיוחדת, שכן דרך הלב האדם מתחבר לאלוהי שבו. חיבור רוחני זה שורשו בחייו הקודמים בדמות יעקב אבינו, כפי שנרמז בצפנים הבאים:
• בצלאל נפתח באות ב' – האות האחרונה בשם "יעקב".
• בצלאל מסתיים במילה אל (אלוהים) – סיומת השם "ישראל", השם שהוענק ליעקב על ידי מלאך ה'.
לפיכך, ברובד הסמוי מדובר בקשר קארמתי של "סב ונכד" ממחזור חיים קודם – בין משה, שהוא גלגול נשמתי ישיר של אברהם אבינו, לבצלאל, שהוא גלגול נשמתי ישיר של יעקב אבינו. זאת ועוד, בצלאל הוא נכדו של חור, שהוא גלגול נשמתי ישיר של יצחק אבינו.
אהובים-יקרים, לבני ישראל, שבמצרים היו בנאים ועובדי טיט, לא היה את הידע והניסיון הדרושים כדי לבצע את עבודות המשכן שכללו נגרות וצורפות.
כדי להתגבר על היעדר אנשים עם הכשרה מתאימה, הכתוב מציין שבבניית המשכן לקחו חלק כל "חכם לב" בגברים – מי שניחן ב"אינטואיציה" בשפה העכשווית:
"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן…" (שמות לו, ח)
באופן דומה, בביצוע המלאכות הנשיות – אריגה וטוויה של יריעות המשכן ובגדי הכהונה, לקחו חלק כל "חכמת לב" בנשים:
"וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ… וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים" (שמות לה, כה-כו)
מהתיאור של הגברים והנשים שהשתתפו בבניית המשכן ניתן ללמוד שהלב, ולא השכל, הוא מקור ההשראה והיצירה העליון.
אהובים-יקרים, המקדש נחלק לשלושה אזורים עיקריים המסמלים את שלושת רובדי הקיום שבאדם – הפיזי, האנרגטי והנשמתי:
• אולם – אולם הכניסה למקדש מסמל את הגוף הפיזי. הגוף הוא ה'בית' של הנשמה במסע התפתחותה על האדמה, כפי שנרמז בצופן אולם: אום = Home (בית באנגלית), ל' = לימוד. משמע, הגוף הוא 'כלי הרכב' של הנשמה במסע הלמידה בממד הארצי.
• קודש (היכל) – החדר המרכזי במקדש ששימש לעבודה יומיומית של הכוהנים. בתוכו עמדו מנורת הזהב מימין (דרום), שולחן לחם הפנים משמאל (צפון) ומזבח הזהב במרכז (להקטרת קטורת). הקודש מסמל את שבע הצ'אקרות המרכזיות שבאדם, כפי שנרמז בצופן קודש מלשון דע קו אש, הכוונה לעמוד השדרה האנרגטי המחבר בין מרכז השורש למרכז הכתר.
• קודש הקודשים (הדביר) – החדר הפנימי והקדוש ביותר, שאליו רק הכהן הגדול נכנס פעם בשנה ביום הכיפורים. בו עמד ארון הברית ובתוכו לוחות הברית. קודש הקודשים מסמל את הניצוץ הנשמתי שהוא חלק מאש הבורא, כפי שנרמז בצופן הקודשים מלשון יוקד (בוער) השם (כינוי לה'), כלומר הסנה הבוער הפנימי.
מכאן שהמקדש הפיזי-החיצוני נועד לעורר את בני ישראל אל מקדש האור הפנימי שבתוכם.
אהובים-יקרים, ברצוננו להאיר את המשמעות הרוחנית הייחודית של כל אחד משלושת הכלים שהונחו בקודש:
מנורת הזהב
המנורה הייתה עשויה זהב ובעלת שבעה קנים. מדי ערב הכוהנים היו מדליקים את נרותיה:
"וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר… וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ" (שמות כה, לא, לז)
שבע הקנים שבמנורה מסמלים את שבעעולמות של מעלה עד בורא עולם, את שבע צבעי הקשת ואת שבע הצ'אקרות המרכזיות שבגוף.
צופן מנורה בסיכול אותיות נורמה (סטנדרט) – מרמז שאצל האדם הרוחני האמיתי שבע הצ'אקרות רוטטות בתדר גבוה ופתוחות לקלוט את תדרי האור העליונים.
הואיל ובעת הזו של ימות המשיח ומעברי העידנים, היעד ההתפתחותי הוא חניכת מקדש האור הפנימי, הורנו לזו המשרתת אותנו מקדמת דנא, כותבת שורות אלה, ללמד מדיטציה יומית (של כמה דקות) לניקוי ואיזון מרכזי האנרגיה עם הפעלת הצפנים שלהם. כמו כן, בתהליכי החניכה מוענק מאיתנו חותם אנרגטי אישי מאיץ טרנספורמציה.
שולחן לחם הפנים
על השולחן הונחו שתיים עשרה חלות – שישה מימין (הצד הזכרי) ושישה משמאל (הצד הנקבי). מדי שבת היו הכוהנים מתחלקים בלחם ומניחים במקומו חדש:
"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים… וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד" (שמות כה, כג, ל)
החלות, שתיים עשרה במספרן, מסמלות שלעצמי הנפש (האגו) יש שנים עשר חלקים – שישה זכריים ושישה נקביים. באופן דומה, גם לעצמי הנשמה יש שנים עשר חלקים – שישה זכריים ושישה נקביים.
האדם המואר הוא מי שהגיע ל"שלמות פנימית" – כלומר, איחד בתוכו את שנים עשר חלקי הנפש עם שנים עשר חלקי הנשמה. עיקרון זה נרמז בצופן לחם הפנים: לחם מלשון הַלְחֵם (חיבור), פנים צליל הגייה פְּנִים (פנימיות) – יחד מתקבל "אחדות פנימית".
מזבח הזהב (מזבח הקטורת)
המזבח הוצב במרכז מול הפרוכת (הווילון שכיסה את הכניסה לקודש הקודשים), בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים. עליו הכוהנים היו מקטירים פעמיים ביום – בבוקר ובין הערביים – את קטורת הסמים (תערובת בשמים):
"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת… וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר… וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת…" (שמות ל, א, ג, ו)
הקטורת העולה מן המזבח מסמלת את התעוררות המודעות הרוחנית. דבר זה נרמז בצופן מזבח מלשון מי זה בך? – כלומר, לאיזה חלק בכם, עצמי הנפש או עצמי הנשמה, אתם נותנים את שרביט ההובלה?
לפיכך, העלאת הקטורת פעמיים ביום היא קריאה לבחינה עצמית בתחילת כל יום ובסופו – האם אתם נשמעים לצו הבורא ומקיימים את חוזה הנשמה במלואו.
אהובים-יקרים, אלוהים מצווה לעשות שני כרובי זהב מעל שני קצות הכפורת (מכסה ארון הברית). פניהם איש אל אחיו וכנפיהם פרושות מעלה וסוככות מעל הכפורת:
"וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת…וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו…" (שמות כה, יח, כ)
שני הכרובים, מימין ומשמאל, מסמלים את העיקרון הזכרי והנקבי בבריאה של הבורא והשכינה. הכרובים נועדו לעורר את בני ישראל לכך שהמפתח להתגלות רוחנית טמון במיזוג פנימי – כאשר האיזון מושג, נפתח ערוץ תקשורת ישיר עם האלוהי:
"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כה, כב)
צופן כרובים מלשון: כרום = רוקם, יב = בגימטרייה 12 – רמז למלאכת החיבור בין ששת כוחות הנשמה הזכריים לששת כוחות הנשמה הנקביים שבאדם.
אהובים-יקרים, קשר ישיר עם האלוהות הוא המקום הפנימי, הנשגב והקדוש ביותר אשר ניתן להגיע אליו – בדומה לכהן המשרת בקודש הקודשים.
היכן בגוף נמצא "קודש הקודשים"?
מרכז הלב, מרכז האהבה, הוא "קודש הקודשים" באדם – משמע, דרך הלב האדם חובר לאלוהי, לרוח שבו!
רגש האהבה בונה את הגשר הנכון לקשר ותקשורת ישירים עם האלוהות, כפי שנרמז בצופן לב – ראשי תיבות של לוחות ברית.
אהובים-יקרים, מטרת הקיום האנושי היא כינון מלכות שמים בארץ. במישור המעשי הכוונה לגלם בחיי היום יום את חוקי האמת והמוסר של האור, בתמצית עשרת הדיברות.
שמירת המערכת המוסרית העליונה היא המפתח לחיים מלאים של שגשוג וברכה, כפי שהורה שלמה המלך החכם באדם, הלוא הוא מנו בעידן הקודם מאטלנטיס:
"וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה" (דברי הימים ב ו, כז)
הקשר הישיר שבין שמירת חוקי האור לחיים של ברכה ושגשוג נרמז בצופן שם הפרשה תרומה מלשון מָרוּת ה' – משמע, המפתח ליצירה במשותף עם האל הוא בקבלת סמכותו העליונה של בורא עולם.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בלב שומע.
לו יהי