אהובים-יקרים, לאורך העידן שמסתיים, הפסוק מתוך הברכה הראשונה של בלעם הובן על דרך הפשט:
"כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כ"ג, ט')
לפי פרשנות זו, סגולתו של עם ישראל היא בהתבדלותו ובהתרחקותו ממנהגי הגויים. "לא להיות כמו כולם" שירת תכלית עליונה – ליצור אלטרנטיבה של חברה מוסרית וצודקת בנוף של העולם העתיק שקידש את עיקרון "החזק שולט" ו"איש הישר בעיניו יעשה". חשובה המודעות שהתפקידים והייעודים הרוחניים, הן ברמת הפרט והן ברמת הקולקטיב, הם דינמיים ומשתנים בהתאם לרוח הזמן. על כן, כדי להתחבר לייעודו העדכני של עם ישראל בזמן הזה של ימות המשיח וחילופי העידנים, חיוני לצלול לרובד הסמוי בפסוק.
אוהבים-יקרים, בזמן הזה של שארית העידן, היעד ההתפתחותי בכדור הארץ הוא "שיבה הביתה" אל המצב הטבעי של ראשית העידן. הכוונה, להחייאתו מחדש של ערוץ התקשורת הישיר בין האדם לבורא, כפי שהיה טרום החטא הקדמון. בעקבות האכילה מהפרי האסור, נותק חוט האור שגישר בין האנושי לאלוהי. הקריאה לאיחוי הקריעה ולתיקון הניתוק חבוי בשני חלקי הפסוק:
צופן עם לבדד ישכון -צליל הגייה עָם לב עד ישכין
צופן בגויים לא יתחשב -מלשון בגויים אֵל (אלוהים) חוט ישיב
כלומר, ייעודו העכשווי של עם ישראל הוא להורות לאומות העולם את החיבור לצ'אקרת הלב המהווה את השער לחידוש ערוץ התקשורת הישיר עם הבורא. בדרך זו, לסייע בהתעלות האנושות למדרגה הנשגבה של בוראים-בגוף היוצרים במשותף עם האל.
אהובים-יקרים, טעות חמורה (אך נפוצה למרבה הצער) לחשוב שהמעמד של "העם הנבחר" פירושו עליונות מעל עמים אחרים. צופן המילה הנבחר מלשון נא חבר בורא מרמז שהבורא הניח על כתפיכם את האחריות להורות לאומות העולם את האמת המקודשת – כלל בני ובנות האדם הם ילדי האלוהים! בדרך זו, לעורר את עמי הארץ להתחבר לאלוהי שבתוכם.
אהובים-יקרים, עד שלא תשלימו בתוככם לא יהיה שלום עם אויביכם ובעולם כולו. המפתח לחיים של שקט ובטחון, רווחה ושגשוג טמון בניקוי מהיסוד של הגזענות והשנאה. שנאה מלשון שינה, משקפת שינה רוחנית והירדמות תודעתית. חובה להשיל תודעה של נפרדות ועליונות ולהתחבר לתודעה של אחדות ושוויון. עליכם להפנים ולהטמיע שכל בני האדם הם ממקור רוחני אחד – בכל אחד ואחת שוכנת נשמה אלוהית. יש לכבד כל אדם באשר הוא אדם, ואין להתנשא מעל אף אחד ואחת. הגיע העת להמיר אחדות מזויפת שהיא אחדות לשעת צרה באחדות אמיתית אשר אינה תלויה באויב חיצוני.
אהובים-יקרים, על פי חוק הרצף הקוסמי דבר נובע מתוך דבר עד שנפתר – עד להתעוררות ולמידת השיעור. המלחמה באיראן היא המשך ישיר של טבח השביעי באוקטובר, שהוא המשך ישיר של מגפת הקורונה. המגפה, הטבח והמלחמה נועדו לעורר אתכם ללמוד את שיעור האחדות. "היקום מדבר בסימנים, אותות ומופתים": צופן איראן מלשון ניער, 12 ימי המלחמה מסמלים את 12 שבטי ישראל – שעון מעורר לליכוד השורות ואיחוי הקרעים בתוככם. במלחמה באיראן, לראשונה בתולדות מדינת ישראל שוגרו טילים וכטב"מים לכלל חלקי הארץ. הוסר החיץ שהיה עד אז בין הצפון והדרום לבין המרכז. כלל אזרחי ישראל ללא הבדל – מין, גיל, גזע, לאום, דעה פוליטית ואמונית – נכנסו כאיש אחד אל המרחבים המוגנים. צפירות האזעקה בלילות הן קריאות יקיצה רוחניות. הכניסה למרחב המוגן נועדה לעורר אתכם להיכנס אל המקדש הפנימי. תרגול הנשימות בזמן השהייה במקלטים ובממ"דים בבחינת קריאת השכמה לחדש את הקשר הישיר עם הבורא:
"וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב', ז')
צופן נשימה מלשון נשמה – מרמז שהנשימה היא הגשר אל הנשמה העליונה, חלק מאלוה ממש.
אהובים-יקרים, השם שניתן למלחמה באיראן עיוות את המשמעות המקורית של הפסוק מתוך הברכה השנייה של בלעם:
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא…" (במדבר כ"ג, כ"ד)
בתקופת המלחמה נעשה שימוש פסול בתואר "עם כלביא" – בחסות ליטוף האגו הלאומי וההרדמה הרוחנית. ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי צופן עַם כלביא מלשון איחה לב עַם וגם מלשון לימוד עִם כאב (האותיות לי תחילית של המילה לימוד). צופן כפול זה מאותת לכם שאי-בחירה בדרך האחדות משמעותה המשך הכאב, שכן מה שלא נלמד בדרך ההבנה והאהבה יילמד בדרך הכאב והקושי.
אהובים-יקרים, דעו כי הכול הוא זמני – האויבים של היום הם אוהבי המחר. דוגמה לכך היא הפיכתה של גרמניה הנאצית לידידת אמת של מדינת ישראל. ההבדל בין המילה אויבים למילה אוהבים היא האות ה' (השם בכתיב מלא) שהצטרפה – צופן השם המפורש יהוה צליל הגייה אהבה. בהתאמה צופן עם כלביא מלשון עָם ליבך אל מכוון אל ברית האהבה האלוהית. לביא, שפירושו גור אריה, הוא סמל לעוצמה ומלכות. כלומר מקור העוצמה של עם ישראל הוא בהתעלות מעל הפחד, השנאה והנקם לטובת חיבור לאהבה העליונה.
אהובים-יקרים, תחת הנהגתו של משה רבנו עם ישראל נחל הישגים צבאיים מפוארים – הכנעת עמלק ברפידים, כיבוש עבר הירדן מידי סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, הנחלת מכת מחץ לחמשת מלכי מדיין בעקבות חטא בעל פעור. ואולם, מעמדו של משה כמנהיג הדגול ביותר בתולדות ישראל והאנושות אינו בשל הישגיו הצבאיים המרשימים. משה חי בתודעה הקולקטיבית בזכות מורשתו הרוחנית-המוסרית הנצחית. כמנהיג אמת, משה מעולם לא קשר לעצמו כתרים או רדף אחר כבוד. בניגוד לכך, היום יש מי שמקנא ומנסה להשוות את מעמדו לזה של משה ושל בן-גוריון. הרדיפה האובססיבית הזו אחר משה ובן-גוריון אינה מקרית כלל וכלל, שכן במעמקי הלא-מודע צרובה הידיעה שמדובר באותה נשמה! (כפי שהארנו בתמסורותינו הקודמות). הצורך להשתוות למשה שורשו בחיים קודמים בהם אדם זה הנהיג מרד במשה, ודי לחכימא ברמיזה.
אהובים-יקרים, "איסוף השברים", ברמה האישית והקולקטיבית, הוא האתגר של היום שאחרי. האומץ להישיר מבט אל האמת ולשאול את שלושת השאלות המוזהבות-המקודשות:
מהם ההישגים שהושגו?
מהם המחירים ששולמו?
האם סדר העדיפויות היה נכון, או במילים אחרות – האם זה היה שווה?
שאלת היסוד המונחת לפתחכם היא – האם מטרת העל שלכם היא שרידות בלבד, או חיים מוארים והצעדת האנושות אל עבר חזון של אחווה ושלום עלי אדמות!
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם באומץ לאהוב.
לו יהי