עריכה חדשה : 11 מאי, 2026
אהובים-יקרים, בפרשת "בהר" בני ישראל מצטווים, עם הגיעם אל הארץ המובטחת, לקיים את מצוות השמיטה – אחת לשבע שנים לשמוט את הקרקעות ולשבות מרוב המלאכות החקלאיות:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה, שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר, אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא כה, א-ה)
התורה קובעת שאת הפירות יש להפקיר לכל המעוניין לקוטפם:
"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה, ו-ז)
ברצוננו להאיר את הטעמים הרוחניים העמוקים שבמצוות השמיטה ואת הרלוונטיות שלה לזמן הזה של אחרית הימים וסיום העידן בן 6,000 השנה.
אהובים-יקרים, שנת השמיטה נקראת גם "שביעית" משום שהיא נספרת במחזור של שבע שנים. המספר שבע אינו מקרי ומבטא את השבועה הרוחנית שבין האדם לבורא – כפי שנרמז בצופן שבע מלשון שבועה.
הנשמה, לפני רדתה לעולם, תווה במשותף עם הבורא והדרכות האור, לפרטי פרטים, את סעיפי החוזה הנשמתי – מגדירה מהם השיעורים ללמידה והיעדים להגשמה, למען התפתחותה והתפתחות הבריאה כולה. לפיכך, אין להקל ראש בשבועה רוחנית זו ויש להציבה בראש סדר העדיפויות.
מהות דומה חבויה בצופןהכפול של המילה שמיטה: מלשון "יש מַטֶּה" וגם "שי מַטֶּה" – המטה, המהווה את הציר האנכי שבין ארץ לשמיים, מסמל את השבועה הרוחנית לקיים את חוזה הנשמה ואת התגמולים ופירות האור הנגזרים מכך.
"מקור הכול הוא ברוחי" – כלומר, כל אשר קורה אתכם במציאות הגשמית נובע מהרוח. אין פרט, ולו הקטן ביותר, שאין לו סיבה גבוהה ומשמעות רוחנית.
על כן, קיום רצון הנשמה הוא המפתח לחיים של ברכה, שגשוג והגשמה בכל רובדי החיים – הזוגי, ההורי והייעודי. ההפך מכך כאשר בוחרים אתם לזנוח את חוזה הנשמה מטעמי כדאיות ונוחות אישיים.
מכאן שמצוות השמיטה היא תזכורת עבורכם לשמירת הסדר הנכון – לפעול בצו הנשמה ולשקוד על קיום החוזה הרוחני במלואו.
אהובים-יקרים, השדה האדמתי מסמל את השדה האישי – כשם שחיוני לאפשר לאדמה לנוח ולהתחדש, כך האדם נקרא לאזן בין הגשמי לרוחני – בין מלאכות היומיום למלאכה הפנימית.
שמירת האיזון בין העבודה החיצונית לעבודה הפנימית היא המפתח לשפע וברכה מיוחדים, בדומה להבטחה האלוהית לתנובה גדולה פי שלוש בשנה השישית, שתספיק עד השנה התשיעית:
"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ, וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים, וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" (ויקרא כה, כ-כב).
אהובים-יקרים, בהמשך הפרשה, בני ישראל מצטווים לקיים את מצוות היובל:
"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה" (ויקרא כה, ח)
בשנה החמישים, לאחר שבעה מחזורים של שמיטה, חובה לא רק לשמוט את הקרקע, אלא גם להשיבה לבעליה המקורי:
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י)
בימי בית המקדש, כשעם ישראל ישב בארץ לפי חלוקה לנחלות, שנת היובל אפשרה איפוס חברתי וכלכלי לשמירת האיזון בין השבטים.
בזמן מיוחד זה של ימות המשיח, מצוות היובל מקבלת משמעות חדשה ועוברת מהמישור הקולקטיבי-המעשי אל המישור האישי-הרוחני.
ברובד הפנימי, שנת היובל היא תזכורת עבורכם להחזיר את שרביט ההובלה אל הבעלים המקורי שבתוככם – הנשמה העליונה! זהו צלצול רוחני, לכל אחד ואחת מכם, לשוב הביתה ולהתיישר לחוזה האור הנשמתי, כפי שנרמז בשני הצפנים:
• "יובל הוא תהיה לכם"– צופן יובל: י' ו-ו' = שתי אותיות השם המפורש, בל = bell (באנגלית: פעמון) – יחד מתקבל "צלצול רוחני".
• "ושבתם איש אל אחוזתו" – צופן אחוזה: א' = אור, חוזה – יחד מתקבל "חוזה אור".
כמו כן, לשון הכתוב: "וקראתם דרור בארץ" מרמזת שחידוש הקשר הישיר עם הנשמה העליונה הוא השער לשחרור מהמגבלות האנושיות ולחופש אמיתי.
אהובים-יקרים, אירועי השנים האחרונות – הקורונה והמלחמה המתמשכת – נועדו להאיץ בכם לשבות מעיסוקי היומיום ולפנות זמן לשיבה הביתה אל עצמי האור הנשמתי.
המלחמות עם איראן – מלחמת "שנים עשר הימים"/"עם כלביא" (13-24.6.25) ומלחמת "ארבעים הימים"/"שאגת הארי" (28.2-8.4.26) – נועדו להאיץ בכם לנוע פנימה ולעורר לתחייה את הנשמה האלוהית. הנה כמה מהסימנים המורים על כך:
• צופן איראן מלשון ניעור – ניעור ובחינת השאלה: האם אני מקיימ/ת את חוזה הנשמה שלי במלואו בשלושת רובדי החיים – בזוגיות, בהורות ובייעוד?
• צופן ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) מלשון מֵמַד – קריאה לנוע מהממד הפיזי-החיצוני אל הממד הרוחני-הפנימי של נשמתכם הרב-ממדית.
• צופן נשימה מלשון נשמה – האימון בנשימות מודעות כדי לפוגג את חרדות המלחמה הוא צעד ראשון והכרחי בהתעלות, שכן הנשימה היא הגשר שבין עצמי העור-האנושי לעצמי האור-הנשמתי.
• שנים עשר ימי מלחמת "עם כלביא" – קריאה רוחנית לאחד את שנים עשר השבטים הפנימיים שבתוככם, הלוא הם שנים עשר חלקי הנשמה.
• ארבעים ימי מלחמת "שאגת הארי" – קריאה רוחנית ללידה מחדש, שכן המספר ארבעים מסמל טרנספורמציה.
כיוון שהגאולה האישית קודמת לגאולה הקולקטיבית ותלויה בה, על כל אחד ואחת מכם מוטלת האחריות להשקיע בריפויו העצמי ובהתפתחותו הרוחנית.
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בלב שומע ובבחירות מושכלות.
לו יהי