עדכון אחרון : 19 מאי 2026
אהובים-יקרים, בפרשת "נשא" ה' מצווה על משה להורות לאהרן ולבניו לברך את עם ישראל בברכה מיוחדת:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו, כב-כג)
ברכת הכוהנים נקראת גם "ברכה משולשת", שכן היא מונה שלושה פסוקים:
"יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כד-כו)
ברובד הגלוי הברכה מכוונת לחיים טובים של שמירה והצלחה, אולם ברובד הפנימי הברכה מהווה מורה דרך בהורות ובחינוך, כפי שיובהר להלן.
אהובים-יקרים, שלושת הפסוקים בברכה מסמלים את העיקרון המשולש בבריאה – הרוח, השכינה ומה שביניהם:
• "יברכך יהוה וישמרך" – מבטא את הרוח, הפן הזכרי של האלוהות, של השמירה וההגנה.
• "יאר יהוה פניו אליך ויחונך" – מבטא את השכינה, הפן הנקבי של האלוהות, של החמלה והאהבה.
• "ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום" – מבטא את המיזוג ההרמוני של הזכרי והנקבי לכדי שלמות אחת, כפי שנרמז בצופן המילה שלום מלשון שָׁלֵם.
מכאן שברכת הכוהנים, המכוונת אל מיזוג שני הקטבים – הזכרי והנקבי – מהווה מדריך בהורות ובחינוך. שכן הדרך הנכונה בחינוך היא גישה המאזנת סמכות עם אהבה, גבולות עם הכלה, הובלה עם הקשבה.
סמכות ללא אהבה מולידה נוקשות, ואילו אהבה ללא סמכות מולידה כאוס. שני סגנונות הורות אלה מזיקים במידה שווה – פוצעים את נפש הילד ומשבשים את התפתחותו התקינה, ואף פוגעים במרקם היחסים העדין שבין ההורה לילדו.
אהובים-יקרים, בפרשת "משפטים" התורה מתריעה מפני ההשלכות החמורות של חינוך מתירני הנעדר סמכות וגבולות:
"וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טו)
צופן מכה מלשון מחא (מחאה) – מרמז שאין הכוונה לאלימות פיזית בלבד, אלא לסוגים שונים של מרידה בחוקים ובסמכות.
בימים אלה, במשפחות רבות בישראל, ילדים נוהגים בבית הוריהם כאילו הוא ביתם – אינם מכבדים את סמכות ההורה, מנהגי הבית וחוקיו. אבות ואימהות רבים מונעים מפחד ומצורך לרצות את ילדיהם.
יש לדעת שחינוך מתירני הנעדר גבולות משריש אצל הילדים כוחניות ובריונות. מתקבעת אצל הילד תפיסה קלוקלת של "מגיע לי", הרואה בהורה אובייקט לסיפוק צרכיו ורצונותיו.
תרבות של "יש לי זכויות ואין לי חובות" מסוכנת ופוגעת בהתפתחותו התקינה של הילד. חינוך כזה מנציח בילד תלותיות ודימוי עצמי נמוך, ומותיר אותו חסר כלים להתמודד עם אתגרי החיים. כך מתפתחת אצלו תפיסה מעוותת שלפיה מטרת החיים היא כיופיים ובילויים. בהיעדר משמעת פנימית, החיים מתרוקנים מתוכן ומשמעות ומתרבים המקרים של מצוקה נפשית בקרב צעירים.
אהובים-יקרים, תרבות "המגיע לי" מתבטאת לא רק בהתנגדות ובמרד, אלא גם בדרך ההפוכה של החנופה:
"וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יז)
צופן מקלל בהיפוך אותיות מלקק – מרמז שקללה וחנופה הן שני הקצוות של דרך הכוח, שכן חנופה היא כוחניות במסווה של נחמדות.
בבתים רבים בישראל ילדים משתמשים בדיבור מתחנחן ומחניף כדי לתמרן את ההורה לעשות את רצונם. כדי להשיג את שהוא רוצה, הילד מחמיא להורה: "את/ה האבא/האמא הכי טוב/ה בעולם". כך מפנים הילד שמערכות יחסים מבוססות על מניפולציות ואינטרסים, ולא על כנות ואהבה.
לא בכדי דוד המלך, מתקדש אמת ומורה האנושות, גינה נחרצות את שפת החנופה:
"יַכְרֵת יְהוָה כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (תהלים יב, ד).
אהובים-יקרים, כיום רוב האבות והאימהות משקיעים את מירב מרצם וכספם במימון חוגים לילדיהם ובלימוד שפות זרות (אנגלית בעיקר). סדר עדיפויות שגוי זה נובע מן האשליה שהקניית מיומנויות היא ערובה לביטחון עצמי ולהצלחה בחיים.
ברצוננו להעיר ולעורר אתכם שהמפתח להצלחה בחיים טמון בהתפתחות רוחנית ורגשית תקינה, כלומר בחינוך למורשת ולערכים, בדומה לעץ שעמידותו וצמיחתו מותנות בשורשים חזקים.
זאת ועוד, "הורה פצוע הוא הורה פוצע!" – הקשיים שאתם חווים בהורות נובעים מחוויות הילדות. צלקות מן העבר משפיעות על ההווה, גורמות לכם לחוש בלבול, חוסר אונים, פחד והזדהות יתר ביחסים עם ילדכם.
משום כך חיוני להימצא בתהליך יסודי ורציף של ריפוי הילד הפנימי כדי להגיע להורות מצוידים בידע ובכלים הנחוצים. לא בכדי אבות ואימהות האומה הפכו להורים בגילאים מאוחרים. המגמה האבולוציונית בעת הזו של שארית העידן היא שיבה אל ראשית העידן, כלומר מימוש הורות מאוחרת לאחר הגעה לבשלות.
אהובים-יקרים, "הורות היא אומנות" – דורשת מן ההורה גמישות, יצירתיות ויכולת להתאים את אופן החינוך לטבעו הייחודי של הילד.
שכן אין נשמה זהה לאחרת – לכל ילד צרכים התפתחותיים ייחודיים הנגזרים מהייעוד ומהשיעורים הנשמתיים. כפי שהורה שלמה המלך, החכם באדם, הלוא הוא מנו מעידן אטלנטיס:
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּו…" (משלי כב, ו)
על כן הורות כרוכה באחריות לפנות לקבלת הדרכה מקצועית, להבנת המנגנון הפנימי של הילד ולהכוונתו למסגרות ולתחומים המתאימים לו. כך יעלה בידו לבטא בצורה חיובית את הכוחות והכישורים החבויים בו, לצמוח ולגדול, להתפתח ולהיבנות.
הורה שילדו יקר לליבו אינו חוסך כל מאמץ, לרבות מאמץ כספי, כדי להצטייד בידע ובכלים הנחוצים.
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בפסיעה בדרך המלך.
לו יהי