עריכה חדשה: 7 פברואר, 2024
אהובים-יקרים, צופן פרשת משפטים מלשון פַּת שמיים, נועד להעיר ולעורר את בני ובנות ישראל כי מפתח הזהב לחיים עטורי שמחה ושגשוג, רווחה נפשית ובריאות איתנה, פריון ואריכות ימים הנו בהתיישרות למזון הרוחני באופן המעשי דהיינו, ביישום חוקי האור של בורא עולם: " וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ, לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא " ( שמות כ"ג, כ"ה – כ"ו ), לחמך – הלחם מסמל את הגוף הפיזי, מימיך – המים מסמלים את הנפש .
אהובים-יקרים, תורת משה היא תורת השם ( ה' בכתיב מלא ) היוותה נקודת תפנית ופריצת דרך באבולוציה של המין האנושי שכן, במעמד הר סיני הונחו הזרעים לחניכה של אנושות אנרכיסטית, משוללת כל יסוד מוסרי, אשר בה אין דין ואין דיין, החזק שולט, ואיש הישר בעיניו יעשה. בתקופה זו של ימות המשיח הלוא הם אחרית הימים וקץ העידן בן 6,000 השנים, חניכת האנושות אשר החלה בדורו של משה מצויה עתה בעיצומה בדומה, לששת השנים הראשונות בחיי הילד אשר הנן קרדינאליות לחינוכו ועיצוב אישיותו, גיל 6 בבחינת נקודת שיא בהתפתחות הילד עם המעבר מהגן לבית הספר.
אהובים-יקרים, בני ובנות האדם בעולם העתיק נהגו בשרירות לב ואטימות רגשית משוועות, בניצול המעמד כלפי המוחלשים בחברה על כן, במערכת המוסרית אשר ניתנה במעמד הר סיני הכרחי היה להגדיר יחס ישיר בין חומרת העבירה למידת העונשבבחינת " עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל " ( שמות כ"א, כ"ד ) על מנת לעורר בקרב החלקים החזקים בחברה רגשות חמלה ואמפטיה לכאבו של הזולת, לגרום להם להתעשת לרסן בריונותם.
אהובים-יקרים, בפרשה האלוהות מתריעה חזור ושוב מפני קשיות לב, התנשאות וניצול המעמד כלפי בני מיעוטים, ומבארת כי מלכתחילה תכלית עבדות עם ישראל במצרים למעלה מארבע מאות שנה נועדה לעורר בקרב בני ובנות ישראל רגשות אכפתיות וחמלה כלפי זרים ובני לאומים אחרים בדרך זו, להוות מודל לחברה מתוקנת שוחרת צדק, שוויון ואחווה עבור אומות העולם: " וְגֵ֥ר לֹֽא תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם " ( שמות כ"ב , כ' ), "וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם " ( שמות כ"ג, ט ' ), מתוך הניסיון הלאומי של עבדות מצרים האלוהות מצווה ' להיכנס לנעליו ' של מי שאינו יהודי, להרגיש את שעובר עליו ולנהוג כלפיו בכבוד. למרבה הדאבון, לאורך הדורות בכדי להצדיק יחס של זלזול וניכור, התנשאות ועליונות כלפי זרים ובני מיעוטים השתרשה פרשנות מסולפת כאילו הכוונה רק למי שהמיר את דתו ליהדות תוך כדי התעלמות מכוונת מהעובדה שבמצרים בני ישראל היו במעמד של גרים אף על פי שלא המרו את דתם למערכת האמונה המצרית כמאמר הכתוב " כי גרים הייתם בארץ מצרים ".
אהובים-יקרים, "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה " ( שמות כ"ב, י"ז ) – אבן הבוחן לזיהוי שליחי אור ומורי רוח שקריים אשר מונעים מרצון להעלות קרנם בעיני הסביבה להגדיל מעמדם החומרי במסווה של שליחות ועזרה לזולת הנו שימוש במטבעות הלשון הנלוזות של מכשפה ו-כישוף, בערך מכשפה חבוי צמד המילים כפה שמובנו הכריח /אילץ ו-השם הוא ה' בכינוי מלא שכן, דרך המכשפים והמכשפות להשתמש בידע וכלים רוחניים בניסיון להכפיף על ההיררכיות האלוהיות את רצונם האישי וכדי לרצות את הפונים אליהם מתוך בצע כסף, תאוות כוח ושררה. ועוד, מכשפה בהיפוך אותיות צליל הגייה מסכה מרמז כי דרך המכשפים והמכשפות לעטות את המסכה של הנחמדות והחנופה כלפי הלקוחות, המטופלים והתלמידים שלהם, להשמיע להם את שהם רוצים לשמוע. להבדיל אלפי הבדלות, שליח אור מורה רוח של אמת רואה עצמו מחויב לקיום רצון הבורא והוצאה לפועל של התוכנית האלוהית לפיכך, ניאות ונכון הוא לצנר את מסרי הרוח המעירים המעוררים אף במחיר אובדן אהדה ופופולריות, הרחקה ונידוי.
אהובים-יקרים, המשפט העברי מגדיר סדר ויוצר בהירות ביחס למשפחה, הקהילה, החי והצומח. ברצוננו לבאר את משמעות הציוויים, להאיר את הרבדים הסמויים שלהם הנוגעים לתקופה העכשווית:
" וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת " ( שמות כ"א, ט"ו ) – מכה צליל הגייה מחא מלשון מְחָאָה למרבה הדאבון, בימים אלה ברובם המכריע של הבתים בישראל, ילדים נוהגים בבית הוריהם כאילו זה ביתם שלהם, אין הם מכבדים את סמכות ההורה, מנהגי וחוקי הבית. בעת הזו, מרבית האבות והאימהות מונעים מהיבטי נפש של פחד וריצוי ביחסיהם עם ילדיהם. יש לדעת, שחינוך מתירני ונעדר גבולות משריש אצל הילדים כוחניות ובריונות, תפיסה קלוקלת של " מגיע לי " הרואה בהורה אובייקט לסיפוק הצרכים והרצונות האישיים, שלא לומר השיגיונות והגחמות. התרבות של " יש לי זכויות ואין לי חובות " מסוכנת כיוון, שפוגעת בהתפתחות הילד מנציחה אצלו תלותיות ודימוי עצמי נמוך, חוסר מסוגלות ואי הצטיידות בכלים הנחוצים כדי להתמודד עם אתגרי החיים, לצמוח ולהיבנות מהם. אצל הילד מתפתחת תפיסה מעוותת לפיה מטרת החיים כיופיים ובילויים, הנאות וסיפוקים מיידיים. היעדר משמעת פנימית מרוקנת את החיים ממשמעות, תוכן ומהות, מובילה אל תחלואות בנפש, חרדות, דיכאונות אף אובדנות.
" וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת " ( שמות כ"א, ט"ז ) – מקלל בהיפוך אותיות מלקק הכוונה, לדיבור המתחנחן המתחנף של ילדים להוריהם, דרך מניפולטיבית לשלוט בהורה, לכופפו ולהכניעו במטרה להשיג סיפוק במיידי של הצרכים והרצונות האישיים ללא כל מאמץ ותמורה. חנופה היא כוחניות ושליטה במסווה של נחמדות ואהבה.
" כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם " ( משפטים כ"א, ב' ) – איסור מפורש על הנהגת משטר עבדות, פסילה של מנגנון עבודה אשר נפוץ בעולם העתיק, האלוקות מגבילה את השימוש בכוח עבודה מסוג זה לשבע שנים בלבד בדרך זו, מצמצמת משמעותית את היקף התופעה, ובתהליך הדרגתי של מאות ואלפי שנים הביאה למיגור תופעת העבדות ברחבי העולם. האלוהות אשר מכירה את הטבע האנושי של הקיבעון והנוחות מצווה לרצוע את אוזנו של מי אשר יבעט בהזדמנות לצאת לחופשי: " וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי, וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם " ( שמות כ"א, ה' – ו' ), בערך רצע חבוי צמד המילים צר שמובנו מצומצם והאות ע' רמז לצ'אקרת העין השלישית האמונה על התקשורת הרוחנית שכן, הבחירה בחיי עבדות היא תולדה של הזדהות עם ההיבט הפיזי של הקיום, והתכחשות לרובד הרוחני אשר הנו המהות האמיתית הנצחית באדם.
" וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא " ( שמות כ"א, י"ח – י"ט ) – קביעת פיצוי כספי עבור גרימת נזק גופני לאחר באופן זה, לעורר ולהעיר את בני ובנות ישראל ללמוד שליטה עצמית וריסון הדחפים, ליטול האחריות על תוצאות המעשים.
" וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת " ( שמות כ"א, כ"ט ) – הטלת אחריות על מי שברשותו חיה מסוכנת ואינו נוקט באמצעים הדרושים להבטחת שלום הזולת כך למשל, חובה על בעלים של כלב תוקפני לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע פגיעה באחר ועוד, על בעליו של כלב לפנות את צואתו למען שמירה על איכות הסביבה.
" כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה " (שמות כ"ב, ה' ) – הטלת האחריות על מי אשר לא חישב את תוצאות מעשיו, לא נקט באמצעי הבטיחות הדרושים וגרם נזק לרכוש הזולת.
" וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן " ( שמות כ"ב, כ' – כ"א ) – איסור והתרעה מפני ניצול מעמד ופגיעה במוחלשים בחברה. בערך אלמנה חבוי נְאַלֵּם כלומר, כל מי שנבצר ממנו להשמיע קולו, להביע צרכיו ורצונותיו כהלכה משום היותו בן מיעוטים, חסר רשת משפחתית תומכת או בעל צרכים מיוחדים. יתום מלשון תום ותמימות הכוונה, לכל מי אשר מסיבה כזו או אחרת ( בעל מוגבלות / ממעמד סוציואקונומי נמוך / עולה חדש ועוד ) אינו מתמצא באורחות החיים ומנהגי המקום.
" לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ " ( שמות כ"ג, ו' ), " וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים " ( שמות כ"ג, ח' ) – משפט צדק ואיסור לקיחת שוחד אבני היסוד בכינון חברה שוויונית ושוחרת שלום.
" כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת " ( שמות כ"ב, י"ח ) – הוקעת דרך בני האנוש בעולם העתיק לקיים יחסי מין עם בעלי חיים. האדם נזר הבריאה אחראי על רווחתם של מי שנמצאים מטה בסולם ההתפתחות, יש כאן איסור חמור מפני ניצול מעמד העליונות לשם סיפוק היצרים והתאוות.
" וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ " ( שמות כ"ג, י' – י"א ) – ציווי על שנת שמיטה מתן מנוחה לאדמה ואפשור לטבע להתחדש.
" וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ, לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה, מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ " ( שמות כ"ג, כ"ט ) – להעיר ולעורר את בני ובנות ישראל אודות חשיבות שמירת האיזון בין האנוש, החי והצומח שכן,פגיעה במרקם עדין זה כמוה כפגיעה בעצמכם.
בתום תמסורותינו מברכים אנו אתכם בנשיאת לפיד הצדק והשוויון, האחווה והרעות הן זוהי תכלית קיומו תפקידו הייעודי של העם הנבחר, זהו קמע ההגנה, סוד החוסן והעוצמה של מדינת ישראל מאז ומתמיד, לו יהי.