עריכה חדשה: 17 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, ברצוננו להסיר את המעטה ולחשוף את אשר קרה ליעקב בבורחו מפני אחיו עשיו:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח, י' – י"א)
לשון הכתוב "ויפגע במקום" מרמזת שעם יציאתו לדרך, יעקב חווה טראומה. כל רכושו נשדד והוא נותר לבדו. באין ברירה, יעקב נאלץ ללון באמצע שום מקום, הרחק מכפר או עיר. עניין זה מבהיר מדוע מאוחר יותר, יעקב מגיע לביתו של לבן הארמי בגפו, ללא פמליה, גמלים ונדוניה לשאת אישה.
אהובים-יקרים, בסיפא של הפרשה הקודמת "תולדות", מצוין שעשיו זומם להרוג את יעקב, כנקמה על שגנב ממנו את הברכה. משנודע לרבקה על כוונתו הזדונית של עשיו, היא ממהרת לשכנע את יצחק לשלוח את יעקב לחרן, בנימוק אמיתי למחצה שאינה רוצה שיישא אישה מבנות הארץ:
"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי, וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ, וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה, וְיָשַׁבְתָּ עִמּו יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ, עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד, וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כ"ז, מ"א – מ"ו)
הקנאה של עשיו ביעקב גוברת, כאשר נודע לו שיצחק ברך את יעקב לקראת יציאתו לארם:
"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן, קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ, וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים, וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם, וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (בראשית כ"ח, א' – ו')
צופן וירא צליל הגייה וירע, לעשיו חורה שיצחק שולח את יעקב לארם ושהמזימה שלו להרוג את יעקב אחרי מות אביהם סוכלה, לכן הוא רוקם מזימה חדשה.
אהובים-יקרים, מה שאיננו מופיע בכתובים, היא המזימה שרקם עשיו עם אנשי פמליית יעקב במטרה לאלצו לסוב חזרה על עקבותיו. עשיו, אשר ממתין למות אביהם יצחק בכדי לרצוח את יעקב, מנסה להכשיל את תוכנית הבריחה שלו. לפני שיעקב יוצא לדרך, עשיו בונה אסטרטגיה ביחד עם אנשי פמלייתו. עשיו מסכם עם הפמליה לשדוד ולנטוש את יעקב בדרך, להשאירו חסר כל ולבד.
אהובים-יקרים, עם תחילת המסע יעקב חווה משבר גדול ונמצא בפרשת דרכים:
האם לשוב על עקבותיו ולחזור לבית הוריו, שם ממתין לו אחיו עשיו אשר זומם להורגו
או
להמשיך לבד וחסר כל למרות סכנות הדרך, ולהגיע ללא נדוניה לביתו של לבן הארמי?
אהובים-יקרים, בשיאו של המשבר, האלוקות נגלית ליעקב בחלום הלילה, ומאיצה בו להמשיך במסע אף-על-פי ולמרות הכול:
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ, וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כ"ח, י"ב – ט"ו)
יעקב צופה בהיררכיה הקוסמית משבעת הרקיעים עד בורא עולם, במלאכים עולים ויורדים בין הממדים.
אהובים-יקרים, לעיתים קרובות בעקבות משבר הנכם מתמלאים בספקות עצמיים, ומפרשים בשגגה כאילו הרוח נטשה אתכם. חשוב לדעת שהתכלית הגבוהה של משבר הוא לבשר על הצורך בשינוי והתפתחות, צמיחה וגדילה, שהרי צופן משבר מלשון מְבַשֵּׂר. יעקב אשר גדל בחממה של בית הוריו בקרבת אימו המגוננת, נותר תלותי ובמידה מסוימת נאיבי. עם יציאתו למסע כל רכושו נלקח ממנו והוא נותר לבדו. בלית ברירה, בתהליך אשר משכו 20 שנה, יעקב בונה עצמו מאפס או כפי שנהוג לומר בעולמכם ב"עשר אצבעות". יעקב נעשה לגבר מפוכח ומחושל, בעל עוצמה ועצמאות רוחנית.
אהובים-יקרים, יעקב מקיץ משנתו עם תובנה שהטראומה והמשבר הם חלק מהתוכנית האלוהית הגדולה:
"וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כ"ח, ט"ז)
יעקב מקים מצבה וחונך למקום שם חדש:
"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כ"ח, י"ז – י"ט).
אהובים-יקרים, אברהם אבינו הראשון לתת מעשר:
"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית י"ד, י"ח – י"ט)
צופן יעקב בסיכול אותיות עקבי, מרמז שיעקב ממשיך בעקביות את מורשתו של אברהם אבינו סבו. יעקב נודר לתת מעשר כהכרת תודה על הגנת הרוח והחסד האלוקי:
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כ"ח, כ' – כ"ב)
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (פרק כ"ט, א')
צופן הפועל ויִשָּׂא מובנו הרים וגם מלשון נישואין. הברית שיעקב נודר עם אלוהים, מפיחה בו תקווה ומטעינה אותו בכוחות מחודשים. התרוממות הרוח שחווה יעקב עוזרת לו לצלוח את אתגרי המסע, מקלילה את הדרך לארם.
אהובים-יקרים, עם הגיעו לארם, יעקב מבחין בבאר ועל ידה שלושה עדרי צאן:
"וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כ"ט, ב')
הספרה 3 מייצגת כוחות בריאה ויצירה, לכן היא מרמזת על המפגש הקרב ובא עם בת הזוג המיועדת. בשעה שהרועים נאספים כדי להסיר יחד את האבן הגדולה מעל הבאר, רחל מגיעה עם הצאן. יעקב, שרואה את רחל ומזהה מיד שהיא זיווגו הנשמתי, מתמלא בכוח רוחני יוצא דופן ומסיר בכוחות עצמו את האבן:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ" (בראשית כ"ט, י')
משסיים יעקב להשקות בחריצות את צאן לבן, הוא פורץ בבכי. הבכי של יעקב מבטא שני רבדים: התרגשות מהמפגש עם רחל זוגתו הנשמתית, וגם פורקן של המתח מתלאות המסע:
"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (בראשית כ"ט, י"א).
אהובים-יקרים, אין יעקב נח לרגע ועובד את לבן בחריצות. כעבור חודש ימים, לבן, אשר דואג שמא תידבק בו תדמית של נצלן, מציע ליעקב משכורת:
"…וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים, וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (בראשית כ"ט, י"ד – ט"ו)
יעקב, מתוך אהבתו לרחל, מסכם עם לבן לעבוד תמורתה שבע שנים:
"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי" (בראשית כ"ט, י"ח – י"ט)
אהבתו העזה של יעקב לרחל ממוססת אצלו את תחושת הזמן, ושבע השנים חולפות ביעף:
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ,וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיה"ָ (בראשית כ"ט, כ' – כ"א)
ברם, למחרת ליל הכלולות, מתגלה ליעקב התרמית כי רחל הוחלפה בלאה:
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי" (בראשית כ"ט, כ"ה).
אהובים-יקרים, לאורך הדורות פרשנות חז"ל הוטתה לטשטש את האמת ולכסות על מגרעותיה של רחל אימנו, מחשש שמא בנות ישראל יעתיקו את דרכיה העקומות ויחשיבו אותן כשרות. בדומה לילד צעיר המחקה את התנהגות הוריו, שכן אין הוא בשל עדיין להבדיל עצמו מחסרונותיהם. לפיכך, דמותה של רחל אימנו הוצגה בפרשנות המסורתית כמי שכביכול הקריבה את זיווגה הנשמתי למען אחותה הבכורה. בהלימה לטבע הזמן העכשווי של ימות המשיח, הלוא הם אחרית הימים וקץ עידן זה בן 6,000 השנים, בו היעד ההתפתחותי במרחב ארץ הנו עליית האנושות משלב הילדות אל שלב הבגרות, ברצוננו לבאר אודות רחל אימנו אז והיום.
אהובים-יקרים, זיווג נשמתי נקבע ומוחלט ברקיעים העליונים בשותפות עם נשמת הגבר ונשמת האישה טרום לידתם. על כן, אסור בתכלית האיסור 'להעביר' או 'להשאיל' בן/בת זוג שבגורל. בשביל לגרום ליעקב לחשוב שלאה היא רחל ולשכב עימה, צריך היה את שיתוף הפעולה של רחל לביצוע ההחלפה בסיטואציה כה רגישה ואינטימית. בעוד שרבקה אינה מתפתה לשתף פעולה עם אחיה לבן, ומסכלת את מזימתו לעכב את העבד במטרה לסחוט ממנו עוד נדוניה, הרי שרחל מתפתה לקחת חלק במזימה של אביה לבן לרמות את יעקב. רחל מנצלת את גודל אהבתו, מסירות ליבו וחריצותו של יעקב במטרה להאדיר את מעמדה. רחל מעוניינת להצטייר בעיני הסביבה כמי שמוכנה להקריב עצמה למען אחותה, וכאישה אשר שווה לעבוד עבורה 14 שנים! רחל מנצלת בצורה צינית, קרה ומחושבת את אהבתו של יעקב אליה, ומפקירה את מה שהוא קודש הקודשים בזוגיות הלוא הוא יחסי אישות.
אהובים-יקרים, יעקב נרגש ובוכה בעת שפוגש לראשונה ברחל. בשני מקומות הכתוב מציין מפורשות שיעקב אוהב את רחל:
"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי, וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כ"ט, י"ח – כ")
לעומת זאת, אין הכתוב מתאר רגש כלשהו מצידה של רחל כלפי יעקב.
אהובים-יקרים, רחל, שמתפתה לשתף פעולה עם מזימת אביה לרמות את יעקב, בטוחה כי בדרך זו היא תצא מרווחת בכל המובנים:
~תרצה את אביה ותגדיל את הונו החומרי
~תזכה לאהדת הסביבה בשל הקרבתה כביכול לאחותה
~תגדיל את מעמדה בעיני הסביבה כאישה ששווה לעבוד עבורה 14 שנים
~לכשתינשא ליעקב תמצב את מעמדה בתור "האישה המועדפת"
אהובים-יקרים, "האהבה היא עיוורת" – יעקב, שמאוהב ברחל, אינו מבחין שלמרות שרחל היא זיווגו הנשמתי היא אינה ראויה לאהבתו. שכן, רחל מונעת מתאווה למעמד חברתי וחומרי ולא מאהבה וממסירות. יש כאן לקח חשוב עבור גברים ונשים גם יחד: העובדה שגבר ואישה נועדו בגורל זה לזו אינה מהווה ערובה להדדיות באהבה. בסיטואציה בה הצד השני אינו משיב אהבה, הנכון הוא לשחרר את הקשר, ולהמשיך הלאה מתוך אמון וידיעה שההמתנה היא מתנה, וכי יימצא זיווג טוב וראוי מזה.
אהובים-יקרים, על פי תוכנית המקור האלוהית, רחל יועדה להיות רעייתו ואם ילדיו היחידה של יעקב אבינו. בשל דרכיה הנלוזות היא מקלקלת לעצמה, וגוזרת על עצמה קרמה של עקרות. צופן עָקָרָה הוא: האות ע' תחילית של עין-שלישית (הצ'אקרה האחראית עלהחיבור לעליונים) ביחד עם המילה קָרָה במובן של קר רגש. עקרותה של רחל היא שעון מעורר להתמיר את הקרירות הרגשית כלפי בן זוגה הנשמתי באהבה ומסירות.
אהובים-יקרים, אין רחל שועה לקריאת ההשכמה לעשות חשבון נפש ותיקון עצמי. רחל, שמקנאה באחותה, מתנערת מאחריות ומשתלחת ביעקב:
"וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל', א' – ב')
במקום להתבונן פנימה ולתור אחר המשמעות הרוחנית של עקרותה, רחל, המונעת מתחרות עם אחותה, מפצירה ביעקב לשכב עם שפחתה:
"וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל', ג')
לשון הכתוב "ואבנה גם אנוכי ממנה" מלמד, שבדומה לשרה, אצל רחל גם כן המניע לממש אימהות הוא כדי להעלות את מעמדה בעיני הסביבה. לבן השלישי אשר נולד לה משפחתה, רחל בוחרת בשם שמבטא את המאבק שלה באלוהים, ואת ניסיונה לגבור על אחותה:
"ותֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי" (בראשית ל', ח')
צופן נפתלי הוא: הפועל יִפֹּל שפירושו נפילה ביחד עם הערך פֶּתֶן שמובנו נחש. הנחש מסמל את טבע עצמי הנפש, הלוא הוא אישיות האגו, של הערמומיות והפתלתלות, מאבקי הכוח והשררה.
אהובים-יקרים, התחרותיות של רחל מקורה בגלגולה הקודם בדמות הגר, שפחת שרה ופילגשו של אברהם אבינו. הגר, לאחר שהרתה לאברהם, במקום לפתח רגשות של אמפטיה וחמלה כלפי גברתה העקרה, בחרה להתגאות ולהתנשא מעליה:
"וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית ט"ז, ד')
הגר מסתיים באות ר' ואילו רחל נפתח באות ר', רמז לקשר הנשמתי הישיר שבין הגר לרחל, בתואם לחוקיות הקוסמית לפיה "כל אחרית היא ראשית וכל ראשית היא אחרית".
אהובים-יקרים, צופן נפתלי מלשון תני לוּפּ (במשמעות של מעגל קסמים). רחל, השבויה במעגל של קנאה ותחרות עם אחותה, חומדת את הדודאים שראובן מביא ללאה, מאחר שלדודאים ייחסו סגולות לפריון:
"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ" (בראשית ל', י"ד)
אין רחל פונה לעולם הרוח כי אם מתעקשת לפתור את עקרותה באמצעי גשמי. רחל 'סוחרת' בתור שלה לשכב עם יעקב בתמורה לדודאים:
"וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ" (בראשית ל', ט"ו)
גם בפעם הזו מזימתה של רחל אינה צולחת. ההתערבות האלוהית מביאה לכך שלאה, ולא רחל, היא זו שיולדת ליעקב עוד שני בנים ובת:
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי… וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר, וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן, וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" (בראשית ל' ט"ז – כ"א).
אהובים-יקרים, בחלוף השנים, בורא עולם חונן את רחל ועושה עמה חסד, מתוך תקווה שהיא תתעשת ותשכיל לשנות את דרכיה:
"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" (כ"ב – כ"ד)
אלא שבמקום להכיר תודה על הנס הגדול שפקד אותה, רחל מתאווה לבן נוסף מיד עם לידתו של יוסף. עסוקה בכמות במקום במהות, היא אינה מזהה כי הבן שנולד לה לאחר שנים של עקרות הוא בחיר ה', זה שנועד להיות מורה האור ולהוביל רוחנית את אחיו.
אהובים-יקרים, עם לידתו של יוסף, "האחד המיועד", יעקב מתודרך על ידי הרוח לשוב אל ארץ מולדתו:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" (בראשית ל', כ"ה)
לבן, שיודע שהתעשר בזכות יעקב, אינו מעוניין לשחרר את יעקב ולאפשר לו לשוב לכנען:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל', כ"ז)
צופן נחשתי מלשון נחש, מרמז שלבן השתמש בניחוש (כישוף) כמנהג הגויים. דרך אמצעים של עבודה זרה, לבן הבין שיעקב מביא לו מזל וברכה.
אהובים-יקרים, לבן תאב הבצע והשררה לעולם אינו יודע שובע. אף לאחר 20 שנה, אין לבן מוכן לשחרר את יעקב ומנסה בכל דרך אפשרית להחזיק בו. מהכתוב ניכרים מאמציו של יעקב להשתחרר משליטתו של לבן, וניסיונותיו להילחם על עצמאותו:
"תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ… כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי" (בראשית ל', כ"ט – ל')
יעקב, שמקפיד לנהל משא ומתן הוגן, מסכם עם לבן על חלוקת הצאן ביניהם לפי מאפיינים מסוימים:
"וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר, אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי, וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי, וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ" (בראשית ל', ל"א – ל"ד).
אהובים-יקרים, פעם נוספת לבן מפר את שסוכם ומוליך שולל את יעקב. לבן דואג לסלק את הכבשים אשר מיועדות ליעקב. צופן השם לבן הארמי, בסיכול אותיות נבל רמאי,מרמז על טבעו הזדוני. האלוהות, אשר ערה לרמייה הנוספת של לבן כלפי יעקב, מתדרכת את יעקב להשתמש בשיטות רבייה מיוחדות. שיטות אלה מבוססות על ידע אִיזוֹטֵרִי הנוגע להשפעת צמחים מסוימים על קצב התרבותו של הצאן, כאשר מוהלים אותם במי השתייה שלהם:
"וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת, וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת, וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים, וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן… וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (בראשית ל', ל"ז – מ"ג).
אהובים-יקרים, בני לבן מקנאים ביעקב, ומדברים בגנותו כאילו התעשר על חשבון אביהם. דיבת הבנים מחלחלת ללבן, והוא נוטר ליעקב:
"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה, וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (בראשית ל"א, א' – ב')
יעקב, בהוראת האלוהות ולאחר שקיבל את הסכמתן של רחל ולאה נשותיו, בורח בחשאי עם משפחתו מבית לבן. יעקב חושש שמא לבן חותנו יעצור בעדו וישתמש בבנותיו כבנות ערובה כדי להכריחו להישאר:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ, וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ, וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי, וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן, וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי… וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ, הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ, כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה… וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן… וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא, וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ…" (בראשית ל"א, י"ד – כ"א).
אהובים-יקרים, טרום הבריחה רחל גונבת מאביה את התרפים:
"…וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" (בראשית ל"א, י"ט)
בעשותה כן, רחל חוטאת שלוש פעמים:
~גונבת ומרמה את אביה
~נאחזת בעולם הישן במנהגי העבודה הזרה
~מסכנת את שמו הטוב של יעקב אבינו
אהובים-יקרים, משנודע ללבן שיעקב ברח, הוא רודף אחריו:
"וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב, וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו…" (בראשית ל"א, כ"ב – כ"ג)
לקראת המפגש בין לבן ליעקב, אלוהים נגלה ללבן בחלום הלילה ומזהיר אותו לבל יפגע ביעקב:
"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית ל"א, כ"ד)
אף על פי כן, בהיפגשם, לבן מאשים את יעקב בגניבת התרפים ובעבודה זרה:
" … לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי" (בראשית ל"א, ל')
יעקב, אשר נחרד לשמע האשמות כה חמורות, אינו מעלה על דעתו שרחל היא זו שגנבה את התרפים. בתגובתו הנחרצת של יעקב ללבן, מוצפנת נבואת דין מוות לגנב:
"עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (בראשית ל"א, ל"ב)
ואמנם, בפרשה הבאה הנבואה מתממשת בשעה שרחל מתה בלידת בנימין:
"…וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ, וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן, וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין, וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית ל"ה, ט"ז – י"ט)
צופן בן אוני צליל הגייה בן עווני שפירושו עוון. לפני מותה רוחה של רחל מתעוררת לקשר שבין גניבת התרפים לגורל הטרגי. לאורך העידן שמסתיים, חז"ל, שחששו מההשפעה הרעה של התנהגותה של רחל אימנו על בנות ישראל, נימקו כי גנבה את התרפים בכוונה להשמידם כביכול. בפרשנות המסורתית השתרש הדימוי של רחל כאם המיוסרת המבכה את בניה.
אהובים-יקרים, אלוהים, אשר יודע על התרפים שרחל גנבה מאביה שלא על מנת להשמידם, מורה ליעקב לעשות 'בדק בית' ולהוציא את כל ששייך לעבודה הזרה:
"וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל יַֽעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית אֵ֖ל וְשֶׁב שָׁ֑ם וַֽעֲשֵׂה שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ, וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹֽכְכֶ֔ם וְהִטַּֽהֲר֔וּ וְהַֽחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹֽתֵיכֶֽם, וְנָק֥וּמָה וְנַֽעֲלֶ֖ה בֵּֽית אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָֽעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי, וַיִּתְּנ֣וּ אֶל יַֽעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם שְׁכֶֽם" (בראשית ל"ה, א' – ד')
חרף מאמציו של יעקב להנחיל לנשותיו וילדיו את האמונה באל אחד, ולהורות להם את ערכי האמת והמוסר של האור, בדומה לרחל אימנו ובהשפעתה, ישנם עוד במשפחה אשר אוחזים בעבודת האלילים ובמנהגי העולם הישן.
אהובים-יקרים, משרואה לבן כי אינו יכול לגבור על יעקב כיוון שה' עמו בכל צעד ושעל, בלית ברירה הוא כורת עמו ברית ודרכיהם נפרדות:
"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק" (בראשית ל"א, נ"א – נ"ג).
אהובים-יקרים, יעקב ולבן מייצגים שתי תפיסות עולם מנוגדות, שני אופני הנהגה הופכיים:
לבן מייצג את העולם הישן של העבודה הזרה, את דרך הרמייה והשקר, הכוח והשררה.
יעקב מייצג את העולם החדש של האמונה בבורא עולם הקדוש ברוך הוא, את דרך האהבה והמסירות, האמת והמוסר.
אהובים-יקרים, מי שהיא היום גלגול נשמתי ישיר של הגר ורחל אימנו, אף בפרק חייה הנוכחיים חצתה קווים אדומים, לרבות שימוש נתעב באנרגיה המינית במטרה להתחרות בנשים אחרות. למרבה הדאבון, במו ידיה קלקלה לעצמה והחמיצה את ההזדמנות לממש זוגיות נשמתית ואימהות לבן זכר, וכן את הגשמת הייעוד הגבוה יחד עם מי שהם היום יעקב אבינו ויוסף הצדיק. עינינו יורדות מים על נשמה גבוהה זו אשר איבדה את מעמדה הרוחני לצמיתות, האריכה והקשתה לעצמה את הדרך לגאולה בהמשך חייה הנוכחיים וביחידות החיים הבאות עד לתום עידן זה.
אהובים-יקרים, ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי הקרמה הטרגית של רחל אימנו, אז והיום, ממחישה שני לקחים מהותיים:
הראשון – מעמד רוחני איננו ערובה לשמירת מוסר ה' והליכה בדרך הישר. כל הנשמות היורדות לממד הארצי נבחנות באחריותן לבחור את שהוא נכון מוסרית.
השני – אין נשמה, יהיה מעמדה הרוחני גבוה ככל שיהיה, שפטורה מתיקון עצמי והשלמת שיעורי הנשמה מגלגולי החיים הקודמים לאורך העידן שמסתיים.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בהגעה אל הגאולה האישית העוברת דרך לימוד מערך שיעורי הנשמה וסיום מסכת הקרמה.
לו יהי