עריכה חדשה : 17 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, ברצוננו להאיר את המשמעות העמוקה החבויה בפסוק א' פרשת וַיֵּרָא:
"וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית, י"ח))
אלוהים מבעוד מועד נגלה לאברהם ומבשר לו ששליחיו בדרכם אליו. אין מדובר במנהג של הכנסת אורחים כפי שמקובל לפרש.
אהובים-יקרים, למרות מזג האוויר החם, אברהם ממתין בדריכות בפתח האוהל. כאשר אברהם מבחין בשליחים, הוא רץ לקראתם ומשתחווה:
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (בראשית י"ח, ב')
ריבוי הפעלים בפסוק: וישא, וירא, וירא, וירץ, וישתחו, מלמד על טוהרו של אברהם. טהור הוא מי אשר צו הרוח יקר לליבו, ולכן מזדרז לקיימו בנפש חפצה. אברהם ממהר לשרת את השליחים בחריצות ומסירות יוצאות מגדר הרגיל:
"וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיך אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ, וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית י"ח, ג '- ח')
צופן עומד בהיפוך אותיות מודע. אברהם מודע לגודל המעמד, ער וקשוב לגלות את פשר הביקור המסתורי.
אהובים-יקרים, אט אט נחשפים בפני אברהם יעדיו של הביקור המסתורי. הראשון, לבשר על הבן אשר עתיד להיוולד לו משרה בעוד שנה:
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל, וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית י"ח, ט' – י')
המעבר בטקסט מגוף רבים ליחיד מרמז שמדובר במעמד רוחני בו שותפים שלושה 'צדדים' – אברהם אבינו, שלושת השליחים מלאכי ה', ובורא עולם בכבודו ובעצמו.
אהובים-יקרים, שרה צוחקת לשמע הבשורה אודות הבן אשר עתיד להיוולד לה ולאברהם. האלוהות מוכיחה אותה על כך:
"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי, הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (בראשית י"ח, י"ב)
מוקדם יותר, בפרשת לֶךְ-לְךָ, מופיע תיאור דומה. אברהם, לשמע הבשורה על שעתיד להיוולד לו בן משרה, מגיב גם כן בצחוק:
"וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" (בראשית י"ז, י"ז)
מדוע, אם כן, האלוהות מוכיחה את שרה אך לא את אברהם?
אהובים-יקרים, לשון הטקסט מלמדת שמדובר בסוגי צחוק שונים במהותם:
"וייפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בליבו" – הצחוק של אברהם הוא צחוק שמח הנובע מהלב.
"ותצחק שרה בקרבה" – צופן בקרבה מלשון קַר בָּהּ וגם בִּקְּרָה. הצחוק של שרה הוא צחוק ציני וספקני, מהול בביקורת סמויה כלפי התוכנית האלוהית להעניק לה ולאברהם בן לעת זקנתם.
אהובים-יקרים, טוהר = הודאה מיידית בטעות והזדרזות לתקנה. אולם שרה מכחישה כי צחקה:
"וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית י"ח, ט"ו)
שרה נופלת לאשליה של עצמי הנפש, הלוא הוא אישיות האגו, לפיה מחשבות האדם והרהורי ליבו נסתרים מבורא עולם.
אהובים-יקרים, היעד השני של הביקור המסתורי הוא לשתף את אברהם אודות התוכנית האלוהית להחריב את סדום ועמורה:
"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם… וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" (בראשית י"ח, ט"ז – כ"א).
אהובים-יקרים, האלוהות מנמקת את החלטתה להעניק לאברהם מעמד של שותף אמת בתוכנית הבריאה, משום שמחנך את אנשי ביתו, מורה להם את חוקי האל ומוסר ה':
"וַיהוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה…כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, י"ז – י"ט)
המפתח לשותפות אמת בתוכנית האלוהית הוא ביישום חוקי האמת והמוסר של האור, בראש ובראשונה בחיים האישיים עם בני המשפחה הביולוגית והגרעינית. זהו המבחן הרוחני האמיתי כיוון שכרוך באורך רוח והתמדה, אומץ ומאמץ, ויתור והקרבה רבים.
אהובים-יקרים, לעולם הסדר הנכון הוא הנחלת ערכי האמת והמוסר של האור במעגל המשפחתי קודם למעגל הקהילתי. למרבה הדאבון והזעזוע, בעת הזו מרבית מורי הרוח מפנים את עיקר מרצם בהעברת מסרי הרוח למטופלים ולתלמידים שלהם, וזונחים את היישום של מסרי האור בחייהם האישיים עם ההורים והאחים, בן/בת הזוג והילדים. מורי אור אלה מועלים בתפקידם משום שאין הם מהווים דוגמה אישית. מתקשרים אלה מטעים ומוליכים שולל את הקהילה ההולכת אחריהם. היפוך הסדר מעיד על אי-ניקיון פנימי, על רצונם האגואי לעשות עבור עצמם, להגדיל את מעמדם בעיני הסביבה ולקצור רווחים כספיים. זו הסיבה שאצל חלק מהמתקשרים ומורי הרוח ערוצי התמסור נסגרו לא מכבר. בתקשורים שהם מעבירים כביכול אין חידוש, אלא שחזור של מידעים קודמים. עבור מתקשרים ומורי רוח אחרים הערוצים קרובים להיסגר.
אהובים-יקרים, פעם נוספת, אברהם אבינו, שליח רוח של אמת, צולח את הניסיון הרוחני של אכפתיות לרחוק. לשמע הבשורה על התוכנית האלוהית להחריב את סדום ועמורה, אברהם אינו נותר אדיש. 6 פעמים אברהם נושא ונותן עם אלוהים בניסיון למצוא צידוק מוסרי להסרת הגזרה:
"… וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה, וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע, אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, וַיֹּאמֶר יְהוָה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם, וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים, וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים, וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים, וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה, וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ" (בראשית י"ח, כ"ב – ל"ג).
אהובים-יקרים, לאחר הביקור אצל אברהם, המלאכים ממשיכים לעיר סדום אל ביתו של לוט. אולם מן התיאור מתברר שמדובר בשני מלאכים:
"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה" (בראשית י"ט, א')
נשאלת השאלה, אפוא, לאן נעלם המלאך השלישי?
אהובים-יקרים, הספרה 3 מבטאת חיבור לכוחות של יצירה והולדה, על כן הבשורה על הבן אשר עתיד להיוולד לאברהם משרה מובאת על ידי שלושה מלאכים. בשונה מזה, שני המלאכים נשלחים אל לוט כדי להעניק לו ולמשפחתו שער של ישועה והצלה מן החורבן, הספרה 2 היא כנגד שני עמודי השער.
אהובים-יקרים, דמותו של לוט ניצבת כאנטיתזה לאברהם. אצל לוט התאווה למעמד חברתי וחומרי מניעה את בחירותיו. לוט מתעלם מכך שאנשי סדום הם רשעים ובוחר לגור בשכנות אליהם בגלל שיקולי כדאיות. גם לאחר שאברהם נלחם בארבעת המלכים ומחלץ מהשבי אותו ואת משפחתו, לוט אינו לומד את הלקח. אין הוא מתעורר לשנות את סדר העדיפויות, קרי להציב את הרוחי מעל החומרי, אלא חוזר לסורו וממשיך לגור בשכנות לאנשי סדום.
אהובים-יקרים, כדי להפגין עליונות ושררה, אנשי סדום ועמורה כפו יחסי מין על האורחים שביקרו בעיר:
"…וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה, וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם" (בראשית י"ט, ד' '- ה')
מזעזעת לא פחות תגובתו הנלוזה של לוט. כדי להגדיל את מעמדו בעיני האורחים, לוט מציע לאנשי סדום 'חלופה' – את שתי בנותיו הבתולות:
"וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו, וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ, הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי" (בראשית י"ט, ו' – ח')
לוט יוצא להגנת אורחיו במחיר הפקרת שתי בנותיו. מחרידה לא פחות אדישותה של אשת לוט לגורל בנותיה, אין היא אומרת או עושה דבר כדי לגונן עליהן. אנשי סדום תוקפים את ניסיונו של לוט להשיג לעצמו כבוד ושררה:
"…וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת" (בראשית י"ט, ט').
אהובים-יקרים, המלאכים מכים בסנוורים את האנשים הצובאים על ביתו של לוט, ומפצירים בלוט להימלט עם משפחתו מהעיר בטרם תחרב:
"וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ, וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח, וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם, כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ" (בראשית י"ט, י' – י"ג).
אהובים-יקרים, ההשלכות של סדר העדיפויות הקלוקל של לוט מתבטאות בתגובת חתניו:
"וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (בראשית י"ט, י"ד)
היחס המלגלג מצד חתניו מהווה מראת אמת לסדר העדיפויות המעוות. הרדיפה של לוט אחר כבוד ומעמד באה על חשבון המלאכה היקרה מכל – חינוך אנשי ביתו למוסר וערכים.
אהובים-יקרים, אף לאחר שמתחוור ללוט כי אין מדובר באורחים רגילים אלא במלאכי ה' ב'תחפושת', הוא מוסיף להתמהמה. מן הכתוב עולה תמונה עגומה – לוט, אשתו ושתי בנותיו חושפים את חייהם לסכנה ממשית כיוון שאין הם רוצים להיפרד מהרכוש. באין ברירה, המלאכים מוציאים בכוח את לוט ומשפחתו:
"וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר, וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (בראשית י"ט, ט"ו – ט"ז).
אהובים-יקרים, ברצוננו להאיר את המשמעות הפנימית הגלומה בהנחיה אשר ניתנה ללוט, וכן את הפיכתה של אשתו לנציב מלח:
"וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט, י"ז)
באמת המציאות קיימות רק שתי תנועות: הליכה קדימה או הליכה אחורה. עמידה במקום משמעותה ניוון רוחני המביא לחידלון בגשמי. גורלה המר של אשת לוט ממחיש עיקרון זה:
"וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית י"ט, כ"ו)
נציב המלח מסמל קיפאון וקיבעון. אשת לוט אינה משכילה להתעורר רוחנית, להחליף את העולם הישן של הסגידה לחומר בעולם חדש של ערכים ומוסר, מהות ומשמעות.
אהובים-יקרים, לאחר חורבן סדום ועמורה, שתי בנותיו של לוט, באמתלה של דאגה להמשכיות וצאצאים, משקות את אביהן לשוכרה, שוכבות עמו כדי להרות ממנו:
"וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע " (בראשית י"ט, ל"א – ל"ב)
בנותיו של לוט, אשר גדלו באווירה של קלקול מוסרי והיו עדות להפקרה של אביהן אותן, 'גומלות' לו באותו המטבע בדיוק.
אהובים-יקרים, במסגרת פרויקט הענקת 'גלגלי הצלה' אחרונים למעגל של דמויות המפתח התנ"כיות, למרבה הדאבון, מי שהן היום לוט (מוגשם בגוף של אישה), אשת לוט ושתי בנותיו, בעטו בהושטת הידיים מאיתנו, דרך זו המשרתת אותנו מקדמת דנא, כותבת שורות אלה. ארבעתן החמיצו את ההזדמנות לנקות את החובות הקרמתיים ביניהן, ולהגשים יחד את הייעוד הגבוה. לצערנו כי רב, כל הארבע הקשו והאריכו לעצמן את הדרך לגאולה בהמשך מחזור החיים הנוכחי, ובפעימות החיים העתידיות עד תום עידן זה.
אהובים-יקרים, ישמעאל, אשר גדל באווירה של תחרותיות ומאבקי כוח בין שרה להגר, מקנא ביצחק, שכן הוא יודע שיצחק הוא בחיר ה'. ישמעאל, בן 17 שנה, מנצל את עליונותו כאח הבכור ומתנכל ליצחק, אחיו הצעיר, בן השלוש:
"וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת בֶּן הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק" (בראשית כ"א, ט')
שרה, אף כי ביוזמתה נתנה את הגר לאברהם, מפגינה כלפי ישמעאל רגש קר ומתנשא. שרה תובעת מאברהם לגרש את ישמעאל בשל המאבק על הירושה, ולא בשל החשש לשלומו הרוחני של יצחק:
"וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם בְּנִ֖י עִם יִצְחָֽק" (בראשית כ"א, י').
אהובים-יקרים, עם תום האשראי הקוסמי עבור ישמעאל להתיישר לדרכו של אברהם אבינו, הווה אומר להתמיר את התאווה להיות מספר אחד בפריסת חסות ודאגה לשלומו הרוחני והפיזי של יצחק, האלוהות מנחה את אברהם להישמע לשרה:
"וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ, וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל אַבְרָהָ֗ם אַל יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל הַנַּ֣עַר וְעַל אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע, וְגַ֥ם אֶת בֶּן הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא" (בראשית כ"א, י"א – י"ג).
אהובים-יקרים, בימים אלה בתים רבים בישראל מתפקדים כמעין בתי מלון והארחה עבור הילדים הבוגרים בני השבע-עשרה ומעלה. ילדים אלה נוהגים בבתי הוריהם כאילו מדובר בבתים שלהם: בועטים בסמכות ההורים, במנהגי וחוקי הבית, ואינם נוטלים חלק במטלות הבית, אלא נכנסים ויוצאים כרצונם, תוך כדי ניצול ציני של שירותי האכלה, כביסה וניקיון אשר מסופקים על ידי ההורים. אחים בוגרים אלה מהווים דוגמה רעה ולהם השפעה שלילית על אחיהם הצעירים. במצב מעין זה חובה לקרוא לסדר את הילד הבוגר. לדרוש ממנו, בטון תקיף ונחרץ, להתיישר לחוקי הבית ולכבד את סמכות ההורה. במידה והילד הבוגר מתבצר בשלו, חובת ההורה להרחיקו מהבית במטרה להגן על הילדים הצעירים מאותן השפעות לא רצויות ועל מנת להבטיח את התפתחותם התקינה.
אהובים-יקרים, מי שהוא היום גלגול נשמתי ישיר של ישמעאל, בחר במודע שלא לשעות לשעונים המעוררים ממקורות האור וההדרכה העליונים. עם תום האשראי הקוסמי עבורו לתקן את עצמו, מעמדו הרוחני ניטל ממנו לצמיתות וערוצי התקשור נסגרו הרמטית. כתוצאה מכך, עשרות רבות מקרב תלמידיו עזבו.
אהובים-יקרים, הפרשה נחתמת באחד מהאירועים העוצמתיים והמכוננים ביותר בתולדות המין האנושי, הלוא הוא ניסיון עקדת יצחק:
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ " (בראשית כ"ב, א' – ב').
אהובים-יקרים, דרך מורי האמת של האנושות, בחירי האל, נביאיו ומשרתיו, להציב בעדיפות עליונה את קיום ההנחיות המתקבלות ממקורות האור וההדרכה העליונים, להזדרז ליישמן אף במחיר ויתור על שיקולים של כדאיות ונוחות אישיים. הצבת הרוחי לפני החומרי זהו הסדר הנכון, שכן מקור הכול הוא ברוח.
אהובים-יקרים, אברהם אבינו, הלוא הוא האדם הראשון, מצווה להקריב את היקר לו מכל, את בנו יחידו, לכאורה בניגוד גמור להבטחת האלוהות כי מיצחק יקום לו זרע:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (בראשית י"ז, י"ט)
אף-על-פי-כן, אין אברהם נופל למלכודת האגו של התרעומת והכפירה באלוקות, כי אם מזדרז בקיום המצווה עליו. אברהם משכים קום ומבצע בשקידה ובסדר מופתי את ההכנות למסע:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כ"ב, ג')
צופן ויחבוש את חמורו מלשון ויכבוש את החומר על משקל "איזהו גיבור הכובש את יצרו". ועוד, החזרתיות בטקסט של ו' החיבור 7 פעמים, שבע מלשון שבועה, מלמדת שאצל אברהם עצמי הנפש הנמוך היה מאוחד עם עצמי הנשמה הגבוה.
אהובים-יקרים, אין אברהם משתף את שרה, הלוא היא חווה, בצוו האלוקי לעקוד את יצחק. בפעם הזו, אברהם מפגין עצמאות רוחנית ונאמנות לאמת הפנימית. באופן זה מתקן את חטאו מיחידת החיים הקודמת בדמות האדם הראשון. אז, בעצת חווה, אכל מעץ הדעת, אף-על-פי שהציווי שלא לאכול ממנו ניתן לו ישירות מהאל.
אהובים-יקרים, הורה, אשר אוהב את ילדו אהבת אמת, מלמדו כי התכלית העליונה של החיים בממד הארצי היא גישור בין שמיים לארץ, בין אלוהי לאנושי, בין רוח לחומר. בתשובתו ליצחק, אברהם מורה לבנו כי קיום הוראות הבורא הוא ערך עליון:
"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כ"ב, ז' – ח')
אברהם אבינו מביע במעשה את אהבתו לבורא עולם, את המודעות העליונה לפיה הכול נובע ממנו ושייך לו. אופן הנהגה זה של אברהם מביא לתפנית בעלילה. ברגע האמת, אברהם ויצחק זוכים לישועה של ארכי-מלאך גבריאל:
"וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ, וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (בראשית כ"ב, י' – י"ב)
'עקידת' עצמי הנפש הבשרי, הלוא הוא אישיות האגו, למען קיום הברית הרוחנית עם בורא עולם, היא המפתח לחיים מלאים של ברכה ושגשוג, שמחה ויצירה במשותף עם הרוח.
אהובים-יקרים, הנכם אדונים לגורלכם! שכן הבחירות שלכם קובעות איזה תסריט חיים מבין סך כל התסריטים הפוטנציאליים יתממש. בפרשה ישנה הבחנה בין שני אופני הנהגה הופכיים:
דרך לוט – מייצגת את התאווה למעמד חברתי וחומרי, חשוכה רוחנית-מוסרית ומובילה לקארמה של כיליון ואבדון. צופן לוט מלשון לוּט שפירושו כיסוי.
דרך אברהם – מייצגת את אהבת הבורא וההשתוקקות לשרתו, מוארת רוחנית-מוסרית ומובילה לקארמה של חיים והתחדשות, בריאה ויצירה במשותף עם הרוח. בערך אברהם נחבא צמד המילים אוהב בורא וגם אוהב רם (רם הכוונה לשוכן מרומים).
אהובים-יקרים, במעמד הר סיני כלל נשמות ישראל קיבלו על עצמן להוות דוגמה לשאר אומות העולם, להורות לעמי הארץ את הערך הקוסמי העליון לפיו הגבוה שומר על הנמוך! הווה אומר, מי שנמצא מעל בסולם ההתפתחות פורס חסות ומושיט יד לזה שנמצא תחתיו. ניצול המעמד הוא מקור הכאב והסבל לאורך עידן זה אשר מתקרב עתה אל קיצו. בעלי סמכות במשפחה- הורים ואחים בוגרים, ובקהילה- מחנכים, מטפלים, רופאים, מנהלים, מפקדים, נבחרי ציבור וכיו"ב, אל להם לנצל את אלה אשר כפופים ותלויים בהם. עיקרון קוסמי מקודש זה מוצפן בראשי התיבות של הציווי: "אל תשלח ידך אל הנער" מלשון אֶתִּי תִּהְיֶה!
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם באהבת הבורא והבריות.
לו יהי