עריכה חדשה : 8 מאי, 2025
אהובים-יקרים, פרשת מְצֹרָע ממשיכה לפרט את תהליך ההיטהרות מנגע הצרעת. התופעה הקרויה "צרעת הלכתית" שיקפה את השלב ההתפתחותי-התודעתי של האנושות בעולם העתיק. לכן, עם ההתפתחות והעלייה בתודעה של המין האנושי, נגעים אלה פסו מן העולם. אף-על-פי-כן, המשמעות הרוחנית של נגע הצרעת רלוונטית לזמן הזה של סיום העידן, שבו היעד ההתפתחותי בכדור הארץ הוא חידוש ברית האהבה והיצירה במשותף עם האל.
אהובים-יקרים, צָרַעַת מלשון צַר עֵת, מרמז שעידן זה, אשר מתקרב עתה אל קיצו, הוא בסימן של הצרת התודעה בעקבות החטא הקדמון. טרום האכילה מעץ הדעת, עצמי העור הגשמי היה מיושר ומאוחד עם עצמי האור הרוחני. האדם ניחן בתודעה עליונה שניזונה ממערכת החושים הרוחנית-האנרגטית. עם האכילה מפרי הדעת, גוף האור האסטראלי (הכוכבי) 'צנח' ונכלא בגוף העור, וערוצי החישה הרוחניים-האנרגטיים נסגרו. הפרספקטיבה והתפיסה של האדם את המציאות עוותו משום שעברו להסתמך על מערכת החושים הפיזית שהיא מוגבלת ומתעתעת.
אהובים-יקרים, בשונה מכלל האנושות, אצל אבות ונביאי האומה עצמי העור הנפשי היה מיושר ומאוחד עם עצמי האור הנשמתי. ביטוי מובהק לכך מופיע בתיאור פניו של משה ברדתו מהר סיני:
"וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות ל"ד, כ"ט)
מַרְאֶה הַפָּנִים הוא מַרְאָה לַפְּנִים (פנימיות) של האדם. אצל משה האור הנשמתי זרח מבעד לעור הבשרי.
אהובים-יקרים, הופעת נגעים וכתמים על הגוף היא קריאת השכמה ליישר את עצמי העור הנפשי, הלוא הוא אישיות האגו, עם עצמי האור הנשמתי. שכן, תכלית החיים בממד האדמתי היא לבטא את עצמי האור שבכם, חלק מאלוה ממש, במציאות הגשמית היומיומית. לשם כך, חיוני לפנות לקבלת עזרה אצל מורה רוח של אמת, אשר יסייע בידכם לברור היטב בין עיקר לטפל, בין מאווים שמקורם בעצמי הנפש לרצונות שמצויים בקו אחד עם שיעורי הנשמה והייעוד הגבוה.
אהובים-יקרים, הפצעים הפנימיים והמשקעים הרגשיים, מהילדות ומיחידות החיים הקודמות, מסמאים את עיניכם, אינם מאפשרים לכם להתבונן על מציאות חייכם דרך עיני הנשמה, לזהות מהן הפעולות והצעדים שמשרתים את התפתחות האור שלכם: בצופן צָרַעַת חבוי גם רָץ עֵת, קרי האצה התפתחותית.
אהובים-יקרים, תהליך ההיטהרות מהצרעת הופקד בידי הכוהנים. שכן, תפקיד הכוהן לתווך בין העליונים לתחתונים, לסייע למי שטעה ותעה להתיישר חזרה לנתיב הנשמה:
"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא י"ג, ט')
"וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא י"ג, נ')
תהליך ההיטהרות בן שבעה ימים הוא כנגד שבע הצ'אקרות בגוף האדם, שבעת צבעי הקשת ושבעת העולמות של מעלה עד בורא עולם. לכן, נועד לעורר באדם את ההכרה בהיותו נשמה בתוך גוף ולא גוף שיש בו נשמה. אי-קיום החתימה הנשמתית כמוה כפניה נגד העצמי ובחירה בגורל של סבל וקושי.
אהובים-יקרים, כאחד עד שני אחוזים מהאוכלוסייה מתמודדים עם מחלת העור וִיטִילִיגוֹ, שבה נוצרים כתמים לבנים על העור. מחלה זו מכונה במקרא בַּהֶרֶת:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים…וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרו…" (ויקרא י"ג, א'-ב', ד')
מראה העור המקולף מרמז על הצורך להשיל את עצמי הנפש ותודעת האגו, בדומה לנחש המשיל את עורו. הכתמים הלבנים מסמלים את אורה הלבן של הנשמה. צופן השם הלועזי ויטיליגו מלשון גבולות, בהלימה צופן השם העברי בהרת מלשון עֻרְבַּבְתָּ. מדובר בקריאה נשמתית עבור החולה 'לקלף' היבטי צל ודפוסים של ריצוי לטובת יצירת איזון וגבולות בריאים במערכות היחסים. שכן, תכלית גוף העור להיות כלי שרת עבור גוף האור ולא להיפך.
אהובים-יקרים, התוכנית האלוהית לזמן הזה של שארית העידן היא "שיבה הביתה". הכוונה, חזרה אל המצב הטבעי של ברית אהבה ויצירה במשותף עם האל כפי שהיה בגן עדן טרום החטא הקדמון והנפילה בתודעה. ברצוננו להתריע בנוגע לתפיסה הקלוקלת שהשתרשה לאורך הדורות ביחס לגאולה. לפי אותה הבנה עקומה, עם ביאת המשיח, הגאולה תתרחש מאליה כמעין "הוקוס פוקוס". יש לדעת שגישה פאסיבית ומתנערת מאחריות זו היא מסוכנת. הופעתו המחודשת של "המשיח", שעליה שוקדים אנו בימים אלה, נועדה לדחוף ולהניע מבפנים התעוררות רוחנית בקרב מסה קריטית של צביר ישראל. אין משמעות הדבר שלא צריך להשקיע בתהליך אישי, רציף ועקבי, יסודי ומקיף, של ריפוי וחניכה.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בתשוקת ההתפתחות.
לו יהי