עריכה חדשה: 17 אפריל, 2025
אהובים-יקרים, במשך 20 שנה יצחק מתפלל לה' עבור פרי בטן עד שנענה:
"וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה… וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ… וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ… וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" (בראשית כ"ה, כ' – כ"ו)
ניסיון זה של יצחק אבינו, ומוקדם יותר אף של אברהם אבינו, נועד להורות לשליחי ושליחות האור לקח חשוב – האמונה בסדר האלוקי, בנתיבי הרוח ובמועדי ה' היא המפתח להגשמת הייעוד הרוחני וחזון הנשמה! קיים יחס ישר בין גודל השליחות לאורך המסע, בדומה לפז"ם ארוך יותר הנדרש ככל שמטפסים בדרגות הצבאיות.
אהובים-יקרים, ברצוננו לבאר את מוטיב העקרות החוזר על עצמו בקורותיהם של אבות ואימהות האומה. חוקיות הזמן הזה של שארית העידן דומה לזו של ראשית העידן, כלומר, בעת הזו של סיום העידן יותר גברים ונשים מממשים הורות מאוחרת.
אהובים-יקרים, הריון נסי בדרך הטבע, לאחר שנים רבות של עקרות, הוא 'איתות' מהרוח כי מדובר בנשמה גבוהה של ילד אשר לה ייעוד משמעותי. אבות ואימהות האומה הפכו להורים בגילאים המאוחרים, במטרה להגיע בשלים ומוכנים מפאת גודל האחריות הכרוכה בגידולו וחינוכו של ילד אשר לו שליחות כבירה. כחלק מהתוכנית הגדולה להתעלות הפלנטה וגאולת האנושות, בעת הזו של ימות המשיח וחילופי העידנים, יורדות לכדור הארץ נשמות ממרחבים קוסמיים מתקדמים, במטרה לתמוך מבפנים בשינויו והתפתחותו של המין האנושי. מדובר בנשמות של ילדים עם יכולות טלפתיות, בעלות חושים אינטואיטיביים מפותחים ורגישות רבה יותר לסביבה. טבע הזמן העכשווי הוא מימוש של אבהות ואימהות בגילאים מאוחרים, על מנת להגיע מפותחים רוחנית ובשלים רגשית, עם מודעות לעומק האחריות והצטיידות בכלים הנחוצים לגידול אותן נשמות של ילדים בסביבה יציבה ותומכת, מאפשרת והרמונית.
אהובים-יקרים, התזוזות המוזרות בבטן של רבקה מרמזות כי אין מדובר בהריון רגיל. צופן מוזר בסיכול אותיות רומז:
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה, וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כ"ה, כ"ב – כ"ג)
לשאלת רבקה, האלוקות משיבה כי מדובר בהריון של תאומים שונים זה מזה. כל אחד מהתאומים נועד להיות אבי אומה אחרת, ומי אשר עתיד להיוולד שני הוא האחד המיועד.
אהובים-יקרים, מרגע לידתם רב השוני בין התאומים. הראשון אדמוני ושעיר, ואילו השני חלק:
"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו, וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב …" (בראשית כ"ה, כ"ה – כ"ו)
השוני במראם החיצוני מרמז על שוני בטבעם הפנימי:
"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז)
עשיו משורש עשה מייצג את העולם הגשמי, מראהו האדמוני מרמז על צ'אקרת השורש הרוטטת בגוון אדום מלשון אדמה. מנגד, יעקב מייצג את העולם הרוחני, צופן תָּם ראשי תיבות של תפילה מדיטציה, "יושב אוהלים" בהיפוך אותיות יש בו אלוהים.
אהובים-יקרים, ההבדל התהומי-המהותי בין זוג התאומים מתבטא אף באהבת ההורים:
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כ"ה, כ"ח)
נשאלת השאלה: מה פשר השוני בהעדפתם של ההורים?
אהובים-יקרים, הורות היא עניין עדין ומורכב מאוד, כיוון שהיא נוגעת ברובדים עמוקים בתת-המודע של ההורה. אצל יצחק, אשר גדל בצילם של אם ואח דומיננטיים, העיקרון הזכרי של האקטיביות לא התפתח דיו, ואילו העיקרון הנקבי הסביל הוא הדומיננטי. בעקדה, אברהם אבינו מגלם את ההיבט האקטיבי בעוד שיצחק מגלם את הפאסיבי. בהמשך, עבד אברהם מביא ליצחק את רבקה ואין הוא צריך לעשות מאומה. בניסיון לא-מודע לפצות על העיקרון הזכרי המוחלש, יצחק נמשך לבן בעל מבנה אישיות הפוך משלו, הלוא הוא עשיו בעל החזות המָאצ'וֹאִיסְטִית. בניגוד ליצחק, רבקה נמשכת לבן אשר דומה לה במידותיו הפנימיות של החסד, המסירות והחריצות. כמו כן, בהריון נודע לרבקה שיעקב הוא בחיר ה', סוד אשר היא נוצרת בקרבה ואינה משתפת בו את יצחק.
אהובים-יקרים, עשיו, אשר שב עייף מן הציד, מבקש מיעקב להאכיל אותו בנזיד עדשים:
"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" (בראשית כ"ה, כ"ט – ל')
החזרה פעמיים על התואר "עייף" מלמדת כי רדיפה אחר החומר מתישה את הנפש ומכלה את האנרגיות. בשונה מזה, הליכה אחר צו הלב וחזון הנשמה, קרי הצבת הרוחני מעל החומרי, מטעינה בכוחות של חיים והתחדשות.
אהובים-יקרים, עשיו מייצג תפיסת עולם שגויה ואף מסוכנת, לפיה תכלית החיים בממד האדמתי היא נהייה אחר סיפוקים מיידיים, תענוגות וכיופיים. הנביא ישעיהו מזדעק נוכח בחירת העם באורח חיים נהנתני על פני התעוררות רוחנית ותשובת אמת:
"וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק, וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאןאָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיהו כ"ב, י"ב – י"ג).
אהובים-יקרים, עשיו משועבד לחומר, אסיר של רצונות הנפש הנמוכים:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כ"ה, ל"א- ל"ד)
לעומת עשיו, יעקב מציב את רצון הנשמה ושירות הבורא מעל הכול. צופן "נזיד עדשים" מלשון עִם שַׁדַּי, אחד משמותיו של הבורא העליון:
"וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית י"ז, א').
אהובים-יקרים, תכלית מעמד הבכורה היא להדהד את העיקרון הקוסמי לפיו "אלוהים הוא הראשית", קרי המקור ממנו נובע כל אשר ישנו בעולמכם הגשמי. לפי התוכנית האלוהית המקורית, יעקב נועד להיוולד ראשון ולהיות הבכור. בעודם בבטן, עשיו נאבק עם יעקב כדי לצאת לפניו. יעקב, שמנסה לעצור את עשיו, אוחז בעקבו. לכן, ההצעה שיעקב מניח לפני עשיו, למכור לו את הבכורה בתמורה לנזיד העדשים, הייתה דרך הוגנת וגלויה, ישרה וישירה להחזיר לעצמו את מה שידע ששייך לו מלכתחילה בצו האל. היה זה המבחן הרוחני של עשיו להתיישר לסדר העדיפות הנכון, קרי הצבת הרוחני לפני החומרי. השיעור של עשיו היה להתמיר את הרעב הגשמי ב'רעב' רוחני. אולם עשיו, במקום להתעורר ולתקן את עצמו, לועג לבכורה.
אהובים-יקרים, צופן הורה צליל הגייה הוֹרָה שפירושו למד/חנך/ הראה, מרמז שמבחן ההורות הוא להסכים לראות את הילד באור האמיתי הנכון, דהיינו את יתרונותיו ביחד עם חסרונותיו. בדרך זו לעורר את מודעותו של הילד אל הפגמים שיש לתקן, היבטים של צל שיש להתמיר. אף בערוב ימיו, יצחק אינו מתעורר לראות את טבעו הפנימי האמיתי של עשיו, להכיר בחסרונותיו:
"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כ"ז, א')
לקות הראייה של יצחק לעת זקנתו היא מראת אמת לעיוורון רוחני. יצחק אינו משכיל לראות את אופיו הילדותי-המרדני של עשיו, שאין לו כבוד למורשת, וכי הוא מונע מיצר של דַּוְוקָאוּת ונקמנות:
"וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי, וַתִּהְיֶין מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה" (בראשית כ"ו, ל"ד – ל"ה)
"וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו, וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כ"ח, ח" – ט').
אהובים-יקרים, תפקיד ההורה לצייד את הילד בכלים לחיים, לטפח ולפתח אצלו עצמאות רוחנית, רגשית ופיזית, לעזור לו לפרוש כנפיים. מהכתוב עולה כי רבקה מגוננת על יעקב יתר על המידה. אף- על-פי, שהתאומים עשיו ויעקב בוגרים, בעיני רבקה יעקב נותר ילד:
"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כ"ז, ט"ו – מ"ב).
אהובים-יקרים, "המטרה אינה מקדשת את האמצעים", משמע השגת יעדים הנה דבר מבורך אך לא במחיר של ויתור על ערכים. יעקב, שבתחילה מתנגד להצעת אימו רבקה לקחת במרמה את ברכת הבכור, מתרצה לבסוף ושומע בקולה:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק, אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה, וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי, וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו" (ראשית כ"ז, י"א – י"ד)
השיעור הנשמתי של יעקב הוא נאמנות לאמת הפנימית, קרי התמרה של ריצוי ותלות באימו המגוננת בעוצמה ועצמאות רוחנית. השיעור של הליכה עקבית אחר האמת הפנימית נרמז בשמו של יעקב, בהיפוך אותיות עקבי. לקח נשמתי זה חוזר בקורותיו של יעקב עד אשר נלמד. לבן הארמי מפעיל על יעקב שורה של לחצים ומניפולציות שדוחפים את יעקב ללמד את עצמו לעמוד על שלו.
אהובים-יקרים, השיעור הנשמתי של רבקה הוא התמסרות לאופן הנהגתו של הבורא את העולם. אף בשעה שנדמה כי הכול אבוד, לרוח יש דרכים נסתרות להבטיח את התממשות החזון והתגשמות התוכנית האלוהית. כשם שקרה מאוחר יותר בברכת יעקב לבניו של יוסף הצדיק. יעקב, בזמן אמת, מונחה על ידי הרוח להצליב את ידיו בבואו לברך את בניו של יוסף. בדרך זו, ברכת הבכור ניתנת לאפרים הבן הצעיר ולא למנשה הבן הבכור:
"וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו, וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר … וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ, וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם, וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם, וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה (בראשית מ"ח, י"ג – כ').
אהובים-יקרים, משנודע לעשיו כי יעקב התחזה לו והקדים אותו, הוא מגיב בזעקה גדולה:
"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד" (בראשית כ"ז, ל"ד)
נשאלת השאלה, כיצד ניתן ליישב את הסתירה שבין דברי הבוז של עשיו את הבכורה מוקדם יותר, לזעקתו עתה על כי נלקחה ממנו הברכה?
אהובים-יקרים, ההפכפכות היא טבע עצמיות הנפש, הלוא היא אישיות האגו. עשיו חסר 'עמוד שדרה' נשען על מה שנחשב בעיני אחרים. לכשמתחוור לו כי אביו מייקר את ברכת הבכור ומכבדה בסעודה חגיגית, אזי היחס שלו לברכה משתנה מן הקצה אל הקצה. הזעקה של עשיו נובעת מפגיעה באגו ובחשיבות העצמית. עשיו אשר מתנער מאחריותו על שהפגין יחס מזלזל כלפי הבכורה, והעדיף על פניה את נזיד העדשים, מאשים את יעקב כי רימה אותו כביכול פעמיים:
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי…" (בראשית כ"ז, ל"ו).
כיוון שעשיו עסוק בשימור תדמית "הבן הטוב", הוא זומם לנקום ביעקב ולרצוח אותו לאחר מות אביהם יצחק:
"וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כ"ז, מ"א).
אהובים-יקרים, טרנספורמציה ועליה למדרגה התפתחותית חדשה היא פרי יישום מלא של התיאוריה. יעקב נאלץ לעזוב את בית הוריו וארץ מולדתו, ולצאת אל העולם הגדול, למסע בן 20 שנה, אשר תכליתו הבשלה והתבגרות, פיתוח עצמאות רוחנית, רגשית ופיזית. יעקב יוצא לדרך רצופה מהמורות ואתגרים, אשר מעמידה במבחן המציאות את כל אשר למד וחונך, התאמן ושקד בחממה של בית הוריו, בקרבת אימו המגוננת. יעד המסע לחבר את יעקב אל ה-יעוד, קרי שינוי שמו מיעקב לישראל, והפיכתו לאבי עם ישראל!
אהובים-יקרים, במסגרת פרויקט הענקת 'גלגלי הצלה' אחרונים לדמויות המפתח התנ"כיות, דרך זו הנצבת בשרותינו מימים ימימה, כותבת שורות אלה, הושטה יד רבת נדיבות וחסד למי שהוא היום גלגול נשמתי ישיר של עשיו. קהלת, הלוא הוא שלמה המלך החכם באדם, מתריע מפני הקיבעון והקפיאה על השמרים:
"מַה שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ" (קהלת א', ט')
הליכה בדרך הרשע היא השינה ועצימת עיניים, המיאון להתעורר וליטול אחריות על המשגים מיחידות החיים הקודמות, להפיק לקחים ולתקן את הדרוש תיקון. הרשע ממאן ללמוד מן הטעויות ולשנות את דרכו, אף אינו נרתע מלרדוף את רועי הדור, המעירים המעוררים, אותם שליחי רוח של אמת, כשם שנוהג לעשות מי שהוא היום עשיו. בצורה זו, מקלקל לעצמו בראש ובראשונה ברווחה הנפשית ובבריאות הפיזית, ואף מאריך לעצמו את הדרך לגאולה.
באשר למי שהוא היום גלגול נשמתי ישיר של יעקב, נאמר בתמצית כי הוא בדרך…
אהובים-יקרים, ברצוננו להעיר ולעורר אתכם כי באמת הדברים קיימות אך שתי דרכים:
דרך עשיו – הסירוב להפיק לקחים מן הטעויות ולתקן את שנדרש, הקיבעון והקפיאה על השמרים
או
דרך יעקב – הלמידה וההשתפרות התמידיים, הצמיחה וההתחדשות
והרי צופן "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִרוְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" הוא: שָׂעִר בהיפוך אותיות רשע, ואילו חלק בהיפוך אותיות לֶקַח אשר פירושו שיעור.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בהזדרזות ללמוד את לקחי הנשמה, שכן השיעורים הנשמתיים הם השערים לריפוי ועליה בתודעה.
לו יהי