עריכה חדשה: 16 פברואר 2026
אהובים-יקרים, אתם נצבים ב"ישורת האחרונה" – משמע, מאתיים וארבע עשרה השנים הנותרות עד לתום עידן זה בן ששת אלפים שנה.
בעת הזו של "ימות המשיח" וזמן הגאולה אתם נקראים לחדש את ערוץ התקשורת הישיר עם אלוהים, כפי שנרמז בצופן גאולה מלשון גלו אלוה.
אלה ימים מיוחדים במינם, רבי חסד ומעלה. שערי שמיים נפתחים, וברקיעים העליונים ההכנות בעיצומן לקראת הנחלת תורת המקור של האור – הלוא הם לוחות הברית הראשונים שנגנזו.
לפיכך, ברצוננו לבאר את מהות השוני שבין לוחות הברית הראשונים ללוחות הברית השניים.
אהובים-יקרים, לוחות הברית הראשונים היו עשויים מעץ הדעת המוזכר בסיפור גן העדן:
"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שמות לא, יח)
בטקסט המקראי חבויים צפנים המרמזים על כך:
• צופן העדות בהיפוך אותיות הדעת – רמז לעץ הדעת.
• במילה אבן מסתתר צמד המילים: אב, בן – רמז לבורא העליון ולאדם הראשון (שמשה הוא גלגול שלו).
• במילה אצבע ("באצבע אלוהים") חבוי צמד המילים: עֵץ, אֵב (תחילת החיים) – רמז לעץ של ראשית העידן ותחילת מחזור האנושות הנוכחי, הלוא הוא עץ הדעת.
משמע, לוחות הברית הראשונים היו עשויים מעץ הדעת וביטאו חיבור ישיר בין האדם לחוכמה האלוהית – מערכת של ידע וחכמה אינסופיים שבו הסמוי הוא גלוי:
"וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו)
לשון הכתוב: "משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים", מרמזת על היעדר הסתרה בין האלוהי לאנושי ועל תקשורת ישירה ורציפה בין האדם לבורא.
למעשה, על פי התוכנית האלוהית המקורית, כלל בני ובנות ישראל יועדו להיות צינורות ישירים לאור הבורא. ייעוד נעלה זה מוצפן בשם העתיק בני העבריים בסיכול אותיות המעבירים – כלומר, אלה המוליכים את האור ומתווכים בין שמיים לארץ, רוח לחומר. העיקרון של חיבור ישיר לאלוהים מוצפן גם בשם המאוחר יותר – ישראל מלשון יָשָׁר אֵל!
אהובים-יקרים, בשפת הרוח לוחות הברית הראשונים-הגנוזים מכונים "תורת הדרור", כפי שנרמז בפסוק:
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז)
צופן חרות מלשון חירות שפירושו דרור/חופש. הכוונה היא לשחרור מהשעבוד להיבטי הנפש (האגו) של הפחד והנפרדות, ולהעברת שרביט ההנהגה לנשמה המאוחדת בברית של אהבה ללא תנאי עם הבורא.
עיקרון זה של השתחררות מהשדים הפנימיים של הפחד והריצוי לטובת ריבונות אנרגטית וחירות רוחנית, מוצפן בחזון "אחרית הימים" של הנביא ישעיה:
"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (ישעיה יא, ו)
החיות הטורפות המוזכרות בפסוק: זאב, נמר, כפיר – מסמלות את "עצמי העור" (הנפש הארצית/אישיות האגו) שרוצה לקחת לעצמו על חשבון אחרים. לעומת זאת, החיות הטהורות: כבש, גדי, עגל, מריא (מין של בקר) – מסמלות את "עצמי האור" (הנשמה האלוהית) שמהותו הושטת יד ונתינה תמידית.
לשון הכתוב: "ונער קטן נוהג בם" – מסמלת התעוררות רוחנית וריבונות פנימית כפי שנרמז בצופן נער מלשון נֶעוֹר. יישור "עצמי העור" ל"עצמי האור" הוא המפתח לחיים מלאים של חופש אמיתי ויצירה במשותף עם הרוח.
אהובים-יקרים, חטא עגל הזהב המחיש את חוסר הבגרות הרוחנית של העם ואת היותו נשלט על ידי עצמי הנפש הילדי:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט)
הפסוק מתאר את ניפוצם של לוחות הברית הראשונים דרך עיניים גשמיות. ואולם, ברובד הרוחני נוצר חיכוך בין תדרי האור הגבוהים לכלים האנושיים שרטטו בתדר נמוך. חיכוך זה הביא לניפוצם של לוחות הברית, בדומה לקצר חשמלי שנוצר כאשר עוצמת הזרם גבוהה מרמת ההולכה של הכבל.
לאחר מספר הזדמנויות שניתנו, חטא עגל הזהב הבהיר סופית שהעם אינו בשל להיות צינור ישיר לאור, למעט שבט לוי:
"וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב, כו)
רק שבט לוי, מבין שנים עשר השבטים, הפגין נכונות לשרת ללא תנאי את הבורא.
נוכח עומק ההסתאבות שפשתה במחנה, משה הטיל על בני לוי משימה קשה – לעקור את העשבים השוטים הסוחפים אחריהם את העם ומנרמלים (מכשירים) תרבות של גסות רוח ובהמיות:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ, וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב, כז-כח)
חטא עגל הזהב היווה נקודת מפנה בחיי האומה שאך נולדה. שכן, בעקבותיו הוגדר מחדש המבנה הרוחני-החברתי, ולראשונה נעשתה הבחנה בין שלושה מעמדות:
• כוהנים – המשרתים בקודש.
• לוויים – מסייעים בעבודות המשכן.
• ישראלים – אנשים מן השורה ללא תפקיד או מעמד מיוחד.
כוהן, לווי, ישראל – בראשי תיבות כלי, כלומר הגדרת התפקידים החדשה היא כלי (מכשיר ואמצעי) להוביל את העם במסע אישי וקולקטיבי של התבגרות ושל חניכה הדרגתית.
וכך, בעקבות חטא עגל הזהב המשכן הועבר מחוץ למחנה, ונחנך לו שם חדש:
"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שמות לג, ז)
צופן אוהל מועד בהיפוך אותיות אלוה מודע – משמע, אוהל מועד מסמל מודעות רוחנית וחיבור ישיר לעליונים. הוצאתו מחוץ למחנה מרמזת על שינוי מהותי – החיבור הישיר לעליונים נותר בידי גרעין קטן בהובלת משה, ואילו שאר העם תלוי וניזון מהם.
אהובים-יקרים, לוחות הברית הראשונים שהיו עשויים מעץ הדעת משקפים שלב התפתחותי מתקדם:
צופן דַּעַת מלשון דַּע עֵת – הכוונה לידיעה ישירה ואינטואיטיבית של המגמות הקוסמיות לפי טבע הזמן המשתנה. האות ע' באמצע המילה דעת מרמזת על צ'אקרת העין השלישית, האחראית על הראייה הרוחנית שהיא מעבר לגשמי.
לעומת זאת, לוחות הברית השניים היו עשויים מאבן, מעשי ידי אדם:
"וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" (שמות לד, ד)
הלוחות השניים משקפים ירידה רוחנית מ"דעת" ל"דת" – השמטת האות ע' (שמסמלת את צ'אקרת העין השלישית) מעידה על אובדן הראייה הרוחנית הפנימית. במקום חיבור אינטואיטיבי לאלוהות, הדת הפכה למערכת חיצונית של חוקים וכללים. כתוצאה מנפילה זו בתודעה, חלו עיוותים במשמעויות המקוריות של מצוות התורה, וערכי היהדות סולפו.
אהובים-יקרים, במילה אחריות נחבאת המילה חירות – מלמד על יחס ישיר בין אחריות מוסרית לחירות רוחנית ולחופש אמיתי.
חברה שאנשיה מתנהגים כילדים קטנים זקוקה לכללים מוחשיים וברורים ולגדרות גבוהות יותר.
חטא עגל הזהב המחיש את הצורך במערכת גשמית של "חוקי עשה ואל תעשה" ושל "שכר ועונש" במטרה להשתית סטנדרטים בסיסיים:
"וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד, כח)
לוחות הברית השניים משקפים שלב התפתחותי ראשוני המושתת על עיקרון הסיפרה עשר – אלו הן עשרת הדיברות.
הצורה של הסיפרה 10 מדמה אדם המביט אל הראי: הסיפרה 1 כצורת איש, הסיפרה 0 כצורת מראה. זהו רמז לכך שהעידן שמסתיים הושתת על "חוק הראי". משמע, המציאות החיצונית תפקדה כמראה לתכולתו הפנימית של בן האנוש – תפיסותיו ואמונותיו, מחשבותיו ורגשותיו. העיקרון לפיו היקום משקף לאדם את פנימיותו נרמז בצופן קארמה מלשון כמראה.
לעומת זאת, לוחות הברית הראשונים משקפים שלב התפתחותי מתקדם המושתת על עיקרון המספר שתיים עשרה. המספר שתיים עשרה מבטא יצירה משותפת של האדם עם מקורות האור העליונים:
• הסיפרה אחד, שבמספר שתיים עשרה, מסמלת את המקור האחד העליון.
• הסיפרה שתיים, שבמספר שתיים עשרה, מסמלת את האדם שהוא יצור "בן כלאיים" – רוח בתוך חומר.
• הסיפרה שלוש, שמהווה את הסכום הגימטרי של המספר 12 (3=1+2), מסמלת מיזוג כוחות ויצירה משותפת בין האדם לאלוהים (בדומה למטריצה של אבא, אמא וילד).
על כן, זמן זה של מעברי העידנים מתאפיין במעבר מעיקרון העשר – "חוק הקארמה כמראה", לעיקרון השתיים עשרה – "חוק היצירה במשותף עם האל".
אלה ימים מרגשים של היערכות לקראת הורדתם של לוחות הברית הראשונים שנגנזו בדורו של משה.
"להחזיר עטרה ליושנה" – הכוונה לכינון מחדש של קשר ותקשורת ישירים בין האדם לאלוהים כפי שהיה לפני החטא הקדמון והגירוש מגן עדן.
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בבחירות אמת.
לו יהי