עריכה חדשה: 8 אוגוסט, 2025
אהובים-יקרים, ההיררכיה בבריאה מושתתת על העיקרון הקוסמי העליון שלפיו "הגבוה שומר על הנמוך". עיקרון זה נועד להבטיח התפתחות מתמדת עבור כלל חלקי השלם.
בממד הארצי, האדם הוא נזר הבריאה כיוון שנמצא מעל החי והצומח בסולם ההתפתחות, כמובא בסיפור בריאת העולם:
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית א', כ"ז – כ"ח)
אין זה נכון להישאר ברמת הפשט ולהסיק שהכוונה לכבוש ולשלוט. חיוני לצלול לעומק ולגלות רבדים נסתרים לפי השיטה שקבעו חז"ל הידועה בשם פרד"ס – פשט, רמז, דרש וסוד.
צופן וכבשוה ורדו מלשון החשיבוה דברו וגם שיבחוה דברו, מרמז שהאדם מצווה להחשיב ולשבח את החי והצומח, ובוודאי שלא לפגוע בהם. על האדם חלה החובה הרוחנית-המוסרית לנהוג באחריות כלפי מי שלמטה ממנו בסולם האור, כלומר להשתמש במעמד העליונות על מנת להיטיב, ולא כדי לנצל. המשמעות של הנהגה במשנה זהירות וחרדת קודש כלפי הנמוכים בסולם ההתפתחות חבויה בצופן התואר נזר הבריאה – מלשון נִזְהָר ביראה!
אהובים-יקרים, האנושות העתיקה קידשה באופן ציני ואכזרי ניצול מעמד ופגיעה בחלשים בחברה, בחי ובטבע. לראשונה בתולדות האנושות, תורת משה חוללה מהפכה חברתית-מוסרית כיוון שהגדירה חוקים במטרה לבלום שימוש לרעה בעליונות. פרשת "משפטים" מציגה מקבץ של חוקים בנושאים מגוונים. כיוון שקצרה היריעה להכיל את כולם בתמסורת זו, נבאר כמה מהם.
אהובים-יקרים, בדומה לילד צעיר שעדיין לא התפתחה אצלו היכולת לראות מעבר לעצמו ולחוש בכאב הזולת, בני ובנות האדם בעולם העתיק נהגו זה בזה בשרירות לב משווע. על כן, במערכת המוסרית שניתנה במעמד הר סיני היה הכרחי להגדיר יחס ישיר בין חומרת העבירה למידת העונש. בפרשת משפטים, לראשונה בתורה, מובא העיקרון של מידה כנגד מידה:
"עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל" (שמות כ"א, כ"ד)
עיקרון זה של מידה כנגד מידה נועד לרסן את השימוש בכוח ובבריונות וללמד אמפתיה וחמלה כלפי הזולת.
אהובים-יקרים, התורה מוקיעה את משטר העבדות שהיה כוח העבודה העיקרי בעולם העתיק. לראשונה בתולדות האנושות, מוגדר פתח יציאה לחופשי ושחרור מעבדות כעבור שש שנים:
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כ"א, ב')
כיוון שטבע האנוש הוא קיבעון והיאחזות במוכר, אלוהים מצווה לרצוע את אוזנו של מי שיבחר להישאר עבד:
"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי, וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כ"א, ה' – ו')
עצמי הנפש הילדי (האגו) מעדיף עבדות על פני חירות כיוון שאינו מעוניין לקחת אחריות על חייו. לעומת זאת, הנשמה שואפת תמיד לריבונות, צמיחה והתפתחות. אדם שמוותר על חירותו אינו נשמע לנשמתו – רעיון זה מסומל באקט הרציעה של האוזן.
אהובים-יקרים, במצרים בני ישראל היו במעמד של גרים. מתוך הניסיון הלאומי של עבדות מצרים, אלוהים מצווה על בני ובנות ישראל להפגין רגישות ולנהוג בכבוד כלפי זרים:
"וְגֵ֥ר לֹֽא תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות כ"ב, כ')
"וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות כ"ג, ט')
תפקידו הייעודי של העם הנבחר להוות מודל לחברה שוחרת שוויון ואחווה, לכן אסור בתכלית האיסור להתנשא מעל מי שאינו יהודי. עיקרון חשוב זה רלוונטי היום יותר מתמיד, שכן בימים אלה החברה הישראלית נבחנת ביחסה כלפי עובדים זרים. חובה לגלות אפס סובלנות ולאכוף בחומרה מקרים של השפלה וניצול מעמד, אף כשמדובר בנבחרי ציבור.
אהובים-יקרים, התורה עושה הקבלה בין פגיעה בזרים לפגיעה באלמנות ויתומים:
"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כ"ב, כ' – כ"א)
ברצוננו לבאר את משמעותו הרחבה של הציווי. צופן אלמנה מלשון אילם, כלומר כל מי שנבצר ממנו להשמיע את קולו בשל נסיבות חייו, כגון: זר, אלמנה, יתום, אילם, חירש, עיוור, פגוע נפש או גוף. ועוד, צופן יתום מלשון תום ותמימות, הכוונה לכל מי שאינו בקיא באורחות החיים ומנהגי החברה: אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית, אנשים עם רקע סוציו-אקונומי נמוך, עולים חדשים.
אהובים-יקרים, התורה הקדימה את זמנה באלפי שנים, שכן לראשונה בתולדות האנושות נקבע פיצוי כספי עבור גרימת נזק גופני. המסר האלוהי חד וברור – קריאה לשליטה עצמית ולקיחת אחריות על תוצאות המעשים:
"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כ"א, י"ח – י"ט)
בפסוק מוגדרים שני מרכיבים של פיצוי: "שבתו ייתן" – פיצוי על אובדן השכר בתקופת המחלה, "רפוא ירפא" – כיסוי הוצאות הטיפול הרפואי. עקרונות אלה הם התשתית לזכויות הסוציאליות המודרניות – ביטוח לאומי, דמי מחלה וכיסוי רפואי.
אהובים-יקרים, בעולם העתיק האנושות הייתה ברובה חקלאית, לפיכך התורה מטילה את האחריות על בעליו של שור נוגח:
"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת" (שמות כ"א, כ"ט)
העיקרון של לקיחת אחריות על בעלי החיים שברשותכם ונקיטת אמצעי בטיחות כדי למנוע פגיעה בזולת רלוונטי גם היום. בעת הזו ישנם מקרים של בעלים לכלבים, הידועים בהיותם גזעים מסוכנים, המתנערים מאחריות ואינם שמים להם רסן.
אהובים-יקרים, התורה מזהירה גם מפני גרימת נזק לרכוש הזולת כתוצאה מרשלנות ומאי נקיטת אמצעי זהירות:
"כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כ"ב, ה')
עיקרון זה רלוונטי אף היום. מדי שנה נגרמות שריפות כתוצאה מהתנהלות רשלנית שלא לפי הוראות הבטיחות – הדלקת מדורות היכן שאסור, אי כיבוי קפדני של גחלים, עישון בלתי זהיר.
אהובים-יקרים, בעולם העתיק בני ובנות האדם קיימו יחסי מין עם בעלי החיים במטרה להפגין עליונות ושררה. התורה מוקיעה שימוש באנרגיה המינית למטרת כוח ושליטה:
"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" (שמות כ"ב, י"ח)
למרבה הדאבון, שרידים של נוהג מתועב זה קיימים עד היום. אף כי מעשים אלה אסורים על פי חוק, לא תמיד הם נאכפים במידה מספקת הן בגלל שנבצר מבעל החיים 'להתלונן', והן בגלל יחס החברה לנושא המלווה בבושה והשתקה.
אהובים-יקרים, אלוהים מבהיר שכיבוש הארץ יעשה בהדרגה במטרה לשמור על האיזון שבין האדם לטבע. שכן גירוש מהיר מדי של עמי הארץ יגרום לנטישת שטחים חקלאיים נרחבים, ובעקבות זאת הארץ תהפוך לשממה וחיות הבר יתרבו ויסכנו את האדם:
"וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ, לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה, מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" (שמות כ"ג, כ"ח – ל')
חשובה המודעות שפגיעה במרקם העדין שבין האדם לחי ולצומח כמוה כפגיעה בעצמכם.
למרבה הדאגה, בעת הזו האיזון האקולוגי מופר בשל תאוצת הבנייה ברחבי הארץ. פרויקטים גדולים יוצאים אל הפועל תוך פגיעה במרחבי המחיה הטבעיים של בעלי החיים. גישה בלתי מתחשבת זו מביאה לריכוזים של בעלי חיים כגון תנים, שועלים וחזירי בר בישובים ובערים המהווים מטרד ומסכנים את התושבים.
אהובים-יקרים, בפרשה מובא המתכון לחיים מלאים וארוכים של ברכה ושגשוג:
"וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ, לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כ"ג, כ"ה – כ"ו)
בפסוק חבויה משמעות עמוקה: צופן ועבדתם מלשון הב"ה מידות, דהיינו הקדוש ברוך הוא מידות. הכוונה היא שעבודת ה' מתבטאת בהתיישרות למידותיו של האהבה והאחדות.
שיווי צורה למידות האלוהיות הוא המפתח לרווחה בשני רובדי הקיום האנושי, כפי שנרמז בכתוב: "לחמך" – הלחם מסמל את הגוף ולכן את הרובד הפיזי באדם.
"מימיך" – המים מסמלים את הרגש ולכן את הרובד הנפשי באדם.
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בחיבור מחדש לכוח החיים.
לו יהי