צופן פרשת שֹׁפְטִים: הימין והשמאל שווים

עריכה חדשה : 17 יוני, 2025

אהובים-יקרים, לראשונה בתולדות האנושות מייסד משה, בצוו האל, מנגנון של שופטים ושוטרים למען משפט צדק ואכיפת החוק והסדר:

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם, צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז, י"ח – כ')

כדי למנוע לקיחת החוק לידיים ולגדוע את מעגל נקמות הדם שנפוץ בעולם העתיק, מצווה אלוהים להקים ערי מקלט: 

"עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ, וְאִם יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים" (דברים י"ט, ז' – י')

תורת משה היוותה אפוא נקודת מפנה בתולדות האנושות. למעשה, הדמוקרטיה המודרנית מושתתת על אבני היסוד של התורה ומהווה התפתחות טבעית של המערכת המוסרית, החוקים והמצוות שניתנו לבני ישראל.

אהובים-יקרים, שביל הזהב לריפויה ושגשוגה של החברה הישראלית הוא הדרך המאגדת יהדות ומורשת עם ערכי הדמוקרטיה. ליהדות ולדמוקרטיה מכנה משותף – העיקרון לפיו לכל בני ובנות האדם זכות שווה להרגיש בטוחים ואהובים. צו השעה הוא איחוי הקיטוב והשסע בחברה הישראלית, אשר שורשו עתיק יומין מזמן פיצול המלוכה לשתיים: ממלכת ישראל שמנתה עשרה שבטים, וממלכת יהודה שמנתה שני שבטים (יהודה ובנימין). בעת מקודשת והרת גורל זו של ימות המשיח וסיום עידן זה בן 6,000 השנים, הפצע הלאומי הנושן צף מחדש ותובע את ריפויו ותיקונו.

אהובים-יקרים, אלוהים, שמכיר את טבעם הילדי של בני ישראל, חוזה שעם כינון ריבונות בארץ העם יחקה את מנהג הגויים להמליך מלך. לכן, מבעוד מועד, משה מצטווה להגדיר סטנדרטים שיגבילו את דרגות החופש וסמכויות המלך:

"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא, רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים י"ז, י"ד – כ').

אהובים-יקרים, ההיסטוריה חוזרת על עצמה – הדבקת תוויות של "בוגד" ושל "עוכר ישראל" למי שמסרב לציית בצורה עיוורת מקורה בימיו של המלך אחאב. אחאב, שמלך על ממלכת ישראל, כינה את אליהו הנביא "עוכר ישראל" משום שסירב לסור למרותו ולהחריש:

"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מלכים א' י"ח, י"ז – י"ח)

אחאב אף קובל בפני איזבל, אשתו הצידונית, על כך שאליהו הנביא הכניע את נביאי הבעל, 450 במספר, במעמד על הר הכרמל. בתגובה, איזבל שולחת להרוג את אליהו הנביא:

 "וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב, וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם, וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם, וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד) וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (מלכים א' י"ט, א' – ד').

אהובים-יקרים, אף על פי שאחאב ואשתו נהנו מחיים של פאר ומלכות, הם לא ידעו שובע וחמדו את ששייך לאחרים. לאחר שנבות היזרעאלי מסרב למכור את כרמו למלך, אחאב שוכב במיטתו ומסרב לאכול. איזבל מביימת משפט עם שני עדי שקר שטוענים כי נבות קילל את אלוהים ואת המלך. בעקבות כך, נבות מוצא להורג ואחאב יורש את כרמו:   

"וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה, וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ, וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם, וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם, וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הספרים (סְפָרִים) אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת, וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת, וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם, וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת, וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת, וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ" (מלכים א' כ"א, ב' – ט"ז).

אהובים-יקרים, אליהו הנביא, בעוז רוח, מגנה את מעשיהם הנבזים של אחאב ואיזבל, ומתנבא אודות חורבן בית המלוכה:

"וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל, וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל, הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט" (מלכים א' כ"א, י"ז – כ"ז)

לימים, את שחזה אליהו הנביא התממש במדויק – אחאב ואיזבל מצאו את מותם בצורה קטסטרופאלית ומבישה: הכלבים לקקו את דמו של אחאב לאחר שמת במלחמה נגד ארם, ואילו איזבל נזרקה מהחלון והכלבים אכלו את גופה שנרמס תחת הסוסים.

אהובים-יקרים, החורבן של אחאב ואיזבל סימן את תחילת דעיכתה של ממלכת ישראל וערעור יסודות הריבונות, זאת למרות שבתקופת שלטונו אחאב הביא להישגים מדיניים וצבאיים. הלקח הוא שחובה להילחם בריקבון מוסרי ובשחיתות שלטונית. הנהגה היסטרית, המחדירה פחד ותבהלה, מושכת אחורה אל ההיסטוריה. מנהיגים תאבי שררה מלבים אצל קהל מאמיניהם פחד ושנאה: צופן שנאה מלשון שינה, שכן השנאה מרדימה את התודעה. חובה להראות את הדלת החוצה למי שמונעים מאינטרסים אישיים של כבוד ושררה – שהופכים את העם למשרתיהם ובונים פולחן אישיות סביבם. הגיעה העת להשלים את השיעור הקארמתי הלאומי – להשיל הערצה וסגידה כלפי נבחרי ציבור אשר נובעות מעצמי הנפש הילדי והלא-מפותח. מנהיגים ומנהיגות יש לבחור על פי טבעם הפנימי ואמות המידה המוסריות שלהם, לא על פי דעותיהם הפוליטיות. בתפקידי מפתח יש להציב אנשים ונשים ישרים והגונים, שבראש סדר עדיפויותיהם טובת כלל חלקי החברה הישראלית. הנכון הוא להצביע למי שפועלים למען השכנת שלום ואחדות בעם, המפגינים יחס של כבוד כלפי רשויות הביטחון, המשפט והאכיפה. יש לבחור באנשי עשייה, לא בברברנים רברבניים.

אהובים-יקרים, תמיד יש לאן להתקדם ולהשתפר. שינויים במערכת המשפט מבורכים, אך אין לעשותם בחטף ובאופן חד-צדדי. הנכון הוא לפעול באופן הדרגתי לאחר בחינה מדוקדקת והגעה להסכמה רחבה ככל האפשר. דמוקרטיה אין פירושה רמיסת דעת המיעוט. ממקום מושבנו שלמעלה, קוראים אנו לכם להוקיע עליונות ונפרדות ולקדש כבוד הדדי ואחדות. כשם שבגוף שתי הרגליים, הימנית והשמאלית, נחוצות במידה שווה – כך גם במישור הלאומי.  גלו את היופי, האיזון והשלמות שבאחדות הניגודים.

אהובים-יקרים, "עם אחד, לב אחד, גוף אחד!" –  חובה לשים סוף למאבקים הפנימיים ולפעול במרץ לליכוד השורות בתוככם. המבחן הרוחני של עם הסגולה הוא לסגל את הראייה האחדותית, ולהבין שכל חלקי החברה הישראלית נחוצים למען בטחונו וצמיחתו של הגוף הלאומי. אין להשאיר אף קבוצה בחוץ, שכן רק צעידה בדרך השותפות והאחדות תאפשר לכם להשתקם מאסון השביעי באוקטובר ולבנות ישראל חזקה ומשגשגת בכל המישורים.

בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בחיבור למצפן הלב.

לו יהי