עדכון אחרון : 5 יולי 2026
אהובים-יקרים, בחלקה הראשון של פרשת "מסעי" מופיעה סקירה של שמות ארבעים ושתיים התחנות שבהן חנו בני ישראל לאורך ארבעים שנות מסעם במדבר:
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במדבר לג, א-ב)
ברצוננו לבאר אתהמשמעות הרוחנית שלארבעים שנות הנדודים במדבר, ואת הרלוונטיות שלה לזמן הזה של ימות המשיח והעידן החדש שבפתח.
אהובים-יקרים, השנים הארוכות שבהן משה רעה את צאן יתרו נועדו לאמן אותו בהתבודדות ובהקשבה פנימה – יסודות החניכה וההתעלות הרוחנית:
"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א)
באחת הפעמים שבהן רעה את צאן יתרו, חווה משה התגלות:
"וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" (שמות ג, ב-ג)
מקובל לחשוב שבמעמד "הסנה הבוער" שמע משה את קול ה' דרך אוזניו הפיזיות, ולא כן הוא.
הלכה למעשה, משה שמע את קול הבורא מפציע מליבו – כלומר, באמצעות חוש השמיעה האנרגטי המכונה בשפת הרוח "אוזני הלב":
"וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (שמות ג, ד)
צופן הסנה צליל הגייה "הַס נָא" – מרמז שקול ה' נשמע בקול דממה דקה דרך מרכז הלב.
זאת ועוד, "הנני" היא מילת קוד בחניכות העתיקות המתארת הלך נפש של התמסרות ללא תנאי לרוח.
לאור היענותו המוחלטת של משה, ה' מורה לו לחלוץ את נעליו לפני שהוא מתקרב:
"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג, ה)
בהנחיה האמורה חבוי המפתח לחיבור נכון אל הבורא: צופן הֲלֹם צליל הגייה הָלוּם – מלמד שתקשורת עם הרוח במצב הלום, קרי של בלבול וכאוס פנימי, מסוכנת.
שכן סערה פנימית ורגשות שאינם מעובדים כראוי גורמים להבנה מוטה ומוטעית של המיידעים והמסרים.
לאור זאת, לפני שמתקרבים אל הקודש, חיוני להשיל תחילה תפיסות ודפוסים ישנים – כפי שנרמז בצופן "של נעליך מעל רגלייך": נעליך מלשון נעילות (תודעתיות), רגליך מלשון הרגלים.
החניכה שעבר משה בשנים שבהן רעה את צאן יתרו במדבר מאירה את התכלית העליונה של המסע במדבר ארבעים שנה – להאיץ בבני ובבנות ישראל לתרגל הקשבה פנימה וחיבור לאלוהי שבתוכם.
סיבתיות גבוהה זו נרמזת בצופן מִדְבָּר מלשון מְדַבֵּר – כלומר, בשיממון, הרחק מהשאון, קל יותר להתחבר אל האלוהי שבלב.
ועוד, ארבעים הוא המספר של הטרנספורמציה ושל ההתעלות הרוחנית – רמז נוסף לתכלית העליונה של ההליכה במעגלים במדבר ארבעים שנה.
אהובים-יקרים, הריק המדברי, שמסמל את "הרחם הקוסמית", מזמין להתכנס פנימה ולהתמסר אל הלא-נודע, כדברי הנביא ירמיה:
"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב, ב)
ההתמסרות אל הלא-נודע, ללא שמץ של מושג כיצד יסופקו הצרכים הקיומיים הבסיסיים, היא אתגר אנושי עצום.
כיוון שכך, נס המן במדבר נועד ללמד את בני ובנות ישראל להתעלות מעל הצורך ההישרדותי לאגור. משמע, לחזק את אמונם שלבורא אינספור דרכים יצירתיות לספק את צרכיהם בזמן אמת, לא מראש.
אלא שבני ישראל מתקשים לצלוח מבחן רוחני זה:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה" (שמות טז, ד, יט-כ)
הואיל ונמצאים אתם על סיפו של העידן החדש, השיעור שטרם נלמד בדורו של משה – להתמסר ללא תנאי להכוונות המתקבלות מהנשמה העליונה ומהדרכות האור – מבקש עתה את השלמתו.
בימים אלה רבים ורבות חשים את הקריאה הנשמתית לפרוש ממשלח ידם, ולהתמסר לתהליך של ריפוי וחניכה המוביל אל מימוש הייעוד הגבוה.
ברם, הרוב המכריע משתהה ומתנה את קיום החתימה הנשמתית בערבון כלכלי.
יש להביא בחשבון שטבע הזמן הנוכחי הוא "זירוז התור" – כלומר, ההתעכבות מעבירה את התפקיד לבאים בתור, במטרה להבטיח את התעלות הקולקטיב ואת גאולת האנושות.
בהתאמה לכך, בצופן "נעשה ונשמע" מסתתרות שלוש המילים: נעשה, נשמע, נשמה – יחד מתקבל "נעשה את הנשמע מהנשמה"!
בתום תמסורותינו, מברכים אנו אתכם בלב שומע ובבחירות משכילות.
לו יהי