עריכה חדשה : 26 אפריל 2026
אהובים-יקרים, אהבה היא מהות הבריאה והדבק האנרגטי המאחד בין כלל חלקי השלם.
לפיכך, בפרשת "קדושים" אתם מצווים לאהוב איש את רעהו:
"…וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה" (ויקרא יט, יח)
ציון השם המפורש בסיומת – "אני יהוה" צליל הגייה "אני אהבה" – מרמז ש"אהבה" היא אחד משמותיו הנסתרים של הבורא.
רגש האהבה בונה גשר המחבר אתכם אל הבורא שבתוככם ואל זה שמעליכם.
מתוקף חוק האהבה והאחדות הקוסמי, הפוגע באחר – פוגע בעצמו, כמובא בתיאור בריאת האדם:
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו)
לשון הכתוב: "שופך דם" – מרמזת שפגיעה בנפשו של האחר שווה לפגיעה בגופו, שכן הדם מסמל את הנפש.
האיסור לפגוע בגופו או בנפשו של הזולת תקף גם כלפי מי שאינו יהודי, שכן כלל הבריות נבראו ב"צלם אלוהים" והם 'פיסה' מהבורא.
מכאן שבציווי – "ואהבת לרעך כמוך" – הנכם נבחנים ומשתווים לבורא עולם, לא בידע התורני ובשמירת המצוות.
אהובים-יקרים, כשם שלכל נשמה תדר וגוון ייחודיים – המתנה שבה בירך אותה אלוהים אשר אין העולם שלם בלעדיה – כך לכל אומה תפקיד ייחודי.
עם ישראל נועד לסייע למשפחת בני האדם לסגל את הראייה האחדותית שלפיה כל החלקים הם ביטוי וחלק מהשלם האחד. ייעוד נשגב זה נרמז בצופן הכפול של התואר "עם סגולה":
• סגולה מלשון סִגֵּל – קריאה מרומזת לסגל תפיסה חדשה ונאורה.
• סגולה מלשון סֶגֶל שמובנו צוות – קריאה מרומזת לאחדות ולשיתופי פעולה.
משמע, ייעודו הרוחני של עם ישראל הוא להנחיל לאנושות את הבשורה שלפיה הכול אחד הוא – האנושות היא משפחה אחת!
כלל בני האנוש הם צאצאי האדם הראשון, אשר כפי שהבהרנו התגלם מחדש בדמויותיהם של אברהם אבינו, משה רבנו, שמואל הנביא ואליהו הנביא. מדוע אם כן נוהגים אתם בהתנשאות על הזולת, מפרידים עצמכם זה מזה ואף פוגעים איש באחיו? כזעקת הנביא מלאכי:
"הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ" (מלאכי ב, י)
למרבה הצער, במרוצת הדורות העם היהודי התנער מהאחריות הכרוכה במעמד "עם סגולה". וכך הלכה והשתרשה בקרבכם אמונה מסולפת, שלפיה אלוהים מחשיב את עם ישראל על פני עמים אחרים – בדומה להורה המעדיף ילד אחד על פני האחר.
ממקום מושבנו שבמרום, קוראים אנו לכם לנער ולהשיל מעליכם עמדה גזענית, יהירה ומתנשאת זו. והלוא התכלית העליונה של עבדות בני ישראל במצרים הייתה ללמדכם לגלות אמפתיה וחמלה כלפי זרים ובני מיעוטים, כמובא בציווי:
"וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י, יט).
אהובים-יקרים, בהמשך הפרשה, התורה אוסרת מפורשות על קיום יחסי מין בין גברים:
"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ, יג)
חשוב להבין שבעולם העתיק יחסי מין בין גברים היו ביטוי של עליונות, לא של אהבה.
באין דין ודיין, כשאיש הישר בעיניו יעשה, גברים בעולם העתיק הפגינו עליונות על גבר אחר על ידי שכפו עליו יחסי מין וביצעו בו מעשה סדום. וכך, האנרגיה המינית, שבמקור נועדה לחבר ולאחד, חוללה ונעשה בה שימוש לרעה בחסות הכוח והשררה.
כדילהרחיק את בני ישראל מהמנהג הבריוני של בעילת גבר והשפלתו בפומבי, התורה הוקיעה יחסי מין בין גברים, אך לא אסרה על יחסי מין בין נשים.
כיום, בשונה מאז, יחסי מין בין גברים נובעים מאהבה ומרצון חופשי. הבחנה זו חיונית כדי להבין את תפקידה הרוחני של קהילת הלהט"ב – ללמד אהבה ללא תנאי וקבלת השונה, כפי שמסמל דגל הגאווה בצבעי הקשת.
העלייה החדה במספר הבנים שאוהבים בנים, אף בתוך המגזר החרדי, נועדה להוות זרז להתעלות האנושות עם המעבר אל העידן החדש.
מכאן שהעמדה המדירה והלוחמנית כלפי בני ובנות קהילת הלהט"ב, בשם שמירה על ערכי הדת והתורה כביכול, היא מוטעית ביסודה.
הנכון הוא לחבק את אותם בנים ובנות, גיבורים וגיבורות, שחתמו נשמתית להורות לכם את ברית האהבה – כפי שנרמז בצופן להט"ב בהיפוך אותיות "עת לב"!
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם בלב חפץ.
לו יהי