עריכה חדשה : 17 יוני, 2025
אהובים-יקרים, ספר דברים הוא החומש החותם את התורה. רובו ככולו מביא את דברי הסיכום ונאום הפרידה של משה, טרם העברת שרביט ההובלה וחילופי ההנהגה:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב, אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם" (דברים א', א' – ג')
נאום הפרידה של משה נפרש על פני כחודש ימים במטרה לעורר את בני ישראל להפיק לקחים ולא לחזור על משגי העבר. לצד דברי העידוד והברכה, משה מזכיר לבני ישראל את חטאיהם – הפעמים בהן כשלו ותוצאותיהן הכואבות. משה הוא כאב אוהב ואכפתי שלומד את טבעו הפנימי של ילדו – המעלות והמידות הטובות לצד המגרעות והחסרונות. בדרך זו, הוא משקף לילדו היכן עליו לתקן את עצמו ומזהיר אותו מפני הבורות שבהן עלול ליפול, כדי שיוכל להמשיך לצמוח ולממש את ייעודו הרוחני.
אהובים-יקרים, טבע עצמי הנפש הילדי, המכונה אגו, הוא בדיקת גבולות ואי קבלת מרות, תובענות וכפיות טובה. בשונה מזה, לנשמה כבוד לגבולות ולסמכות, והיא נמצאת בתודעה של נתינה תמידית והכרת תודה. עצמי הנפש מקדש את הנוחות והסיפוקים המיידיים, נקודת מבטו צרה ומביאה בחשבון אף אחד זולת עצמו. לעומת זאת, הנשמה מקדשת את מאמץ ההתפתחות וההתחדשות, ומציבה לנגד עיניה את טובת הכלל. משה מתאר באוזני בני ישראל כיצד אופן הנהגתם הילדי הקשה את המסע והאריך את שנות הנדודים במדבר – על פי תוכנית המקור האלוהית, חזון הארץ המובטחת נועד להתממש כעבור שנתיים מיציאת מצרים, אלא שבעקבות חטא המרגלים מועד מימוש החזון נדחה בשלושים ושמונה שנים:
"וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ, אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם, וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם, וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה וּבַדָּבָר הַזֶּה, אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם, וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר, אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים א', כ"ז – ל"ה)
הוד קדושתו משה רבנו, עד לרגע האחרון ממש, מתאמץ לעורר את בני ובנות ישראל לשנות את דרכם – להשכיל ליישר את עצמי הנפש הילדי לעצמי הנשמה הבוגר.
אהובים-יקרים, בעת הזו של סיום עידן נקראים אתם להשלים את התנועה מהשלב הילדי אל השלב הבוגר. לשם כך, חיוני מספר פעמים ביום לעורר את מודעותכם באמצעות הפניית השאלה:
מי הדובר מתוכי כעת – קול הנפש או הנשמה?
אימון התודעה הוא צעד הכרחי במסע ההתפתחות והטרנספורמציה – הן צופן שם הפרשה דברים מלשון דובר מי?
בתום תמסורותינו, אנו מברכים אתכם באהבה עצמית.
לו יהי